סורבים
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 הדגל הסורבי | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 50,000 - 60,000 | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
| ברנדנבורג וסקסוניה | |
| שפות | |
| סורבית, גרמנית | |
| דת | |
| נצרות | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| סרבים, פולנים, צ'כים, סלובקים ועמים סלאביים אחרים |
סוֹרְבִּים (סורבית: Serbja) הם עם סלאבי המתגורר בגרמניה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוצא והיסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסורבים הם צאצאים של עמים סלאביים שהתגוררו באזורים שהם במזרח גרמניה דהיום. הם התיישבו לראשונה בלוסאטיה במאה החמישית, ובמשך רוב ההיסטוריה שלהם היו תחת שלטון גרמני, חוץ מתקופות של שליטה פולנית במאה ה-11 ושליטה בוהמית מאמצע המאה ה-14 עד שלום פראג בשנת 1635.
בסוף המאה ה-19 מנו הסורבים 150,000 איש, שרובם היו חד-לשוניים. אולם בעקבות תהליכי מודרניזציה ותיעוש הם עברו גרמניזציה, ובשנות ה-20 של המאה ה-20 רוב הסורבים היו כבר דו-לשוניים.
בגרמניה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנאצים הכחישו את קיומם של הסורבים כמיעוט אתני נפרד ובחרו לסווג אותם כגרמנים. בהתאם לכך הם החלו בתהליך של "גרמניזציה" של האוכלוסייה הסורבית. הנאצים שינו שמות סורביים לשמות גרמניים ואסרו על שימוש בשפה הסורבית. סורבים שביקשו לשמור על ייחודם התרבותי סווגו כ"לאומנים" ונשלחו למחנות ריכוז.
ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם תבוסתה של גרמניה הנאצית הוסרו כל ההגבלות על הסורבים, ורדיפתם הופסקה. בתחילת שנות ה-50 הכינה ממשלת גרמניה המזרחית, בעידוד הסובייטים, תוכנית להקמת אוטונומיה סורבית, אולם הרעיון זכה לתמיכה מועטה מצד הגרמנים והסורבים.
המשטר המזרח-גרמני טיפח את המורשת הסורבית, הוקם משרד מיוחד שנועד להכיר את התרבות הסורבית לאוכלוסייה הגרמנית, הוקמו בתי ספר דו-לשוניים, והסורבים נהנו מאוטונומיה תרבותית.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכיוון שמוצא אתני אינו מתועד על ידי הרשויות בגרמניה קשה לאמוד את מספרם של הסורבים. אולם על פי הערכות יש בין 10,000 ל-30,000 דוברי סורבית (שכמעט כולם דו-לשוניים), וכ-60,000 אנשים מחשיבים את עצמם כסורבים.
הסורבים מתגוררים במדינות הגרמניות ברנדנבורג וסקסוניה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סורבים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
