עיר 15 דקות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנשים הולכים ורוכבים על אופניים בפריז; ראש העיר, אן אידלגו, אימצה את מודל עיר 15 דקות

עיר 15 דקות הוא רעיון בתכנון ערים ואזורים שלפיו רוב השירותים היומיומיים הנדרשים, דוגמת עבודה, קניות, חינוך, רפואה ופנאי יימצאו במרחק 15 דקות הליכה או רכיבה מכל נקודה בעיר. מטרת הרעיון היא לצמצם את התלות ברכב הפרטי, לקדם אורח חיים בריא ומקיים יותר ולשפר את הרווחה הכללית של תושבי העיר[1].

היישום של עיר 15 דקות דורש פעולה בהיבטים רבים, ומערב מתכנני תחבורה וערים יחד עם מובילי מדיניות כדי ליצור מרחב ציבורי ידידותי להולכי רגל ולרוכבי אופניים וכזה שקיים בו עירוב שימושים. השינוי באורח החיים דורש לעיתים גם עבודה מהבית, כדי לצמצם את הנסיעות המבוצעות, דבר שצבר תאוצה בשנים האחרונות וביתר שאת מאז מגפת הקורונה. מודל עיר 15 דקות זכה גם להגדרה כ"חזרה לניהול אורח חיים מקומי".

שורשי עיר 15 דקות נעוצים בתכנון המסורתי, ובו הליכה וקהילה היו מרכיב חשוב בתכנון, בטרם עבר המיקוד לרשת רחובות ולכלי רכב[2]. הוא מתבסס על תכנון שמתמקד בהולכי רגל כפי שניתן למצוא בניו אורבניזם, בפיתוח מוטה-תחבורה ציבורית ובהצעות אחרות שמקדמות הליכה, עירוב שימושים ו"עיר קומפקטית". קיים מגוון רעיונות כיצד ליישם את המודל, כמו ערי 15 דקות שנבנות מסדרה של שכונות בגודל של 5 דקות הליכה, רעיון שמוכר גם כקהילות שלמות או כשכונות הליכתיות.

מודל עיר 15 דקות זכה לתשומת לב רבה אחרי שראש עיריית פריז, אן אידלגו, הציגה תוכנית ליישומו במהלך קמפיין הבחירות שלה ב-2020[3]. מאז, ערים שונות ברחבי העולם החלו ליישם את המודל ברמות שונות. בתחילת 2023, החלו להישמע תיאוריות קונספירציה לפיהן מטרת המודל היא לאפשר לממשלה לדכא את האוכלוסייה, בדומה לסגרים שיושמו בתקופת הקורונה[4].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיון עיר 15 דקות שואב השראה מרעיונות ההליכתיות והקרבה, ומרעיונות כמו יחידת השכנות שפיתח מתכנן הערים קלרנס פרי, וכן הושפע מערים כמו פריז. יועץ של ראש עיריית פריז ציין שהמודל של ג'יין ג'ייקובס שהוצג במותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות שימש כמקור השראה[5][6][7].

משבר האקלים ומגפת הקורונה העלו את קרנו של המודל בעיני מתכננים רבים. ביולי 2020, קבוצת C40 Cities Climate Leadership פרסמה הצעה ל"בנייה מחדש טוב יותר" של הערים תוך שימוש במודל עיר 15 דקות, תוך התייחסות לתוכניות שיושמו במילאנו, אדינבורו, מדריד וסיאטל אחרי התפרצויות הקורונה[8]. הדו"ח הדגיש את חשיבות המעורבות הקהילתית במודל.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיר 15 דקות היא הצעה לעיר רב–מוקדית, שבה הצפיפות היא יתרון, הקרבה של התושב למוקדי העניין משתנה ומספר הקשרים הפוריים בין התושבים גדל[9][10][11]. קרלוס מורנו, שפיתח גרסה של הרעיון, מגדיר אותו "כרונו–אורבניזם" ומציע לבחון את העיר במונחי זמן ולא במרחקים[12].

עיר 15 דקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האורבניסט קרלוס מורנו הציג ב-2021 את הצעתו לעיר 15 דקות, בה התושבים יכולים להגיע לשישה שימושים מרכזיים במרחק 15 דקות הליכה או רכיבה: מחיה, עבודה, מסחר, בריאות, חינוך ופנאי. המודל הזה מתבסס על ארבעה היבטים: צפיפות, קרבה, גיוון ודיגיטציה.

מורנו מציין את עבודתו של ניקוס סלינגרוס, ששיער שקיימת צפיפות מיטבית בתכנון העירוני, אשר תעודד פתרונות מקומיים לבעיות מקומיות[13]. המחבר דן בסמיכות הן במונחים של מרחב והן במונחים של זמן, בטענה שעיר 15 דקות תצמצם את המרחב והזמן הדרושים לקיום פעילות. הגיוון במודל מתייחס לעירוב שימושים ושכונות רב–תרבותיות, ששתיהן ישפרו את החוויה העירונית ויגבירו את מעורבות הקהילה בתכנון. לפי מורנו, דיגיטציה היא חלק מרכזי מהעיר, כחלק מרעיון ערים חכמות. מורנו ואחרים טוענים שהמהפכה התעשייתית הרביעית הפחיתה את הצורך בנסיעה לעבודה בזכות הטכנולוגיה שמאפשרת תקשורת מקוונת.

עיר 20 דקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012 הציג קנת לרסון את רעיון עיר 20 דקות[14]. הוא פיתח במעבדה ב-MIT[15] סימולציה לשכונה שמשלבת בין התערבות תכנונית, טכנולוגיה ומדיניות כדי להציג את מה שנדרש לקיום "תאים עירוניים קומפקטיים". לרסון העלה את הרעיון שכדור הארץ הופך לרשת של ערים[16], ושערים מצליחות יהפכו בעתיד לרשת של קהילות יזמיות בעלות ביצועים גבוהים וגמישות[17].

מאמר שפרסמו דניס דה סילבה, דייוויד קינג ושיאה למאר ב-2019 בחן את העיר טמפה שבאריזונה כמקרה מייצג של מרחב עירוני בו ניתן להגיע לכל הצרכים הנדרשים בהליכה, רכיבה או תחבורה ציבורית בפרק זמן של פחות מ-20 דקות. במאמר נמצא שטמפה נגישה מאוד, בדגש על אופניים, אולם היא נתונה לשינויים בהתאם למיקום הגאוגרפי. במאמר ניתן דגש על הנגישות במרחב הבנוי[18].

עיר מייל אחד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2013 העלה לוקה דאצ'י (פרופסור שותף בלימודים אורבניים בפוליטיכניקו של טורינו) מודל של עיר ובה "כל נקודה יכולה להגיע לאזורי טבע רציפים, מקומות עבודה, מרכזים, חנויות, שירותים (פנאי, רפואה ותרבות) ופעילות יומיומית רגילה באמצעות הליכה של 15–30 דקות או 15 דקות רכיבה על אופניים"[19]. הוא כינה עיר זו כ"עיר ירוקה של מייל אחד", או "עירוניות של רווח שווה"[20][21][22].

שכונת 15 דקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמר שהתפרסם ב-2019 הוצגה שנגחאי כמקרה מבחן לקונספט של עיר המורכבת משכונות נגישות של 15 דקות ועם התמקדות בבריאות, בדגש על מחלות שאינן מידבקות[23]. המחברים הציעו ששכונה של 15 דקות משפרת את בריאות התושבים, ותיעדו פערים קיימים בכושר ההליכה בתוך שנגחאי.

יישום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש העיר פריז, אן אידלגו, הציגה את רעיון עיר 15 דקות בקמפיין הבחירות שלה ב-2020. לפי התוכנית, חצרות בתי ספר הוסבו לפארקים אחרי שעות הלימודים, ושדרות ראשיות בעיר שופצו ונשתלו בהם עצים ונסללו שבילי אופניים[24].

העיר קליארי, בירת סרדיניה, החלה גם היא בתוכנית לשיפור ההליכתיות[25]. העירייה ביקשה מהציבור משוב לכל אורך העבודות, ובכך אימצה את מודל קרלוס מורנו.

באוטרכט, העיר הרביעית בגודלה בהולנד, 100% מהתושבים יכולים להגיע לכל השירותים העירוניים באמצעות 15 דקות רכיבה, ו-94% יכולים לעשות כן ברכיבה של 10 דקות[26]. העירייה מתכננת לשפר עוד את הנגישות בעיר עד 2040[27].

אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2019, רשות התחבורה היבשתית של סינגפור הציגה תוכנית אב ל"עיירות 20 דקות" ול"עיר 45 דקות" עד 2040[28].

קזון סיטי, העיר הגדולה ביותר בפיליפינים, הכריזה ב-2023 על תוכנית לאמץ את קונספט עיר 15 דקות כדי לקדם הליכתיות בעיר. בהשראת פריז, הוחלט להפוך את המרחב הציבורי לידידותי יותר להולכי רגל, כדי להגיע ליעד של נייטרליות פחמנית עד 2050[29][30].

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, אומץ הרעיון של עיר 15 דקות במספר שכונות חדשות שנבנו. לפי ד"ר אורלי רונן מאוניברסיטת תל אביב, ירושלים, חיפה, באר שבע ותל אביב הצליחו ליישם את הרעיון בלפחות חלק מהפיתוח החדש שבהן, אולם רק האחרונה עשתה זאת בהצלחה יחסית[31].

כדי לעודד תכנון שכונות איכותיות, פיתח משרד הבינוי והשיכון יחד עם המועצה הישראלית לבנייה ירוקה את "שכונה 360", כלי מדידה שמקדם תכנון, פיתוח ובינוי של שכונות איכותיות ומשגשגות לאורך זמן[32].

סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2016 פורסמה בשנגחאי תוכנית בשם "מעגלים קהילתיים של 15 דקות", בהם התושבים יכולים להגיע לכל מוקדי העניין הבסיסיים בתוך 15 דקות הליכה. ערים אחרות בסין יישמו גם הן את הרעיון, כמו באודינג וגואנגג'ואו[33].

ב-2018 נכנס לתוקף "תקן לתכנון ועיצוב אזורי מגורים עירוניים" מגדיר ארבע רמות של אזורי מגורים: שכונת 15 דקות, שכונת 10 דקות, שכונת 5 דקות ובלוק מגורים. ביניהם, שכונת 15 דקות פירושה "אזור מגורים שמחולק לפי העיקרון שתושבים יכולים לקבל את הצורך החומרי, התרבותי והנחוץ להם באמצעות הליכה של 15 דקות; לרוב תחום בדרכים עורקיות ראשיות או בגבולות, ועם אוכלוסייה של 50–100 אלף תושבים (17–32 אלף בתי אב) וכל המתקנים הנדרשים לתמוך בהם".

במטרה להיאבק בהשתרעות העירונית, צ'נגדו החלה ליישם את תוכנית "העיר הגדולה", לפיה הפיתוח בפאתי העיר יהיה צפוף דיו כדי לתמוך בכל השירותים הנדרשים במרחק 15 דקות הליכה[34].

צפון אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012, פורטלנד שבאורגון, הציגה תוכנית לשכונות שמטרתן לתמוך בצעירים, תוך הצעת דיור בהישג יד וקידום פיתוח קהילתי ומסחר בשכונות שבאופן היסטורי שורתו בצורה פחות טובה[35][36]. התוכנית מדגישה את ההליכה והרכיבה על אופניים ככלי תחבורה וכאמצעי לשיפור בריאות הציבור. היא קוראת לשיפור המעורבות הקהילתית בתהליכי התכנון ולהגביר את ההטרוגניות.

דרום אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מרץ 2021 הקימה בוגוטה, בירת קולומביה רשת של 84 ק"מ של נתיבי אופניים כדי לעודד ריחוק חברתי במהלך מגפת הקורונה[37]. רשת הנתיבים הייתה המשך למדיניות מ-1974 שנותנת לאופניים עדיפות ברחובות.

אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מגפת הקורונה הומרו בתי ספר בלאגוס, בירת ניגריה, לשוקי מזון כדי למנוע היסטריה. המהלך הוכח ככזה שקיצר את זמני הנסיעה ושיפר את אספקת המזון[38].

אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלבורן פותחה תוכנית "מלבורן 2017–2050" שנועדה לענות על הגידול הצפוי באוכלוסייה ולמנוע השתרעות אורבנית[39]. התוכנית כוללת בין השאר בניית רשת התניידות באופניים ובניית "שכונות 20 דקות"[40][41].

השפעה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיר 15 דקות ששמה דגש על הליכתיות ונגישות, הוצגה כדרך לשרת טוב יותר קבוצות אוכלוסייה שנדחקו הצידה בתכנון עד כה, דוגמת נשים, ילדים, אנשים עם מוגבלות[42] וקשישים.

התשתית שבצד עיר 15 דקות מאפשרת גם שימוש טוב יותר בשירותים עירוניים כמו פארקים ומוסדות חינוך. הגישה שמה דגש גם על שטחים ירוקים, דבר שעשוי לשפר את המגוון הביולוגי בעיר ולמנוע כניסת מינים פולשים. מחקרים מצאו שהגדלת הנגישות לשטחים פתוחים משפיעה לטובה גם על הבריאות הפיזית והנפשית של התושבים, מצמצמת את הלחץ, מגדילה את האושר, משפרת את השינה ומקדמת אינטראקציות חברתיות חיוביות[43]. תושבים שגרים בקרבת שטחים פתוחים נמצאו גם כמי שעושים יותר פעילות גופנית.

מגבלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד הקטנת התלות ברכב ושיפור ההליכתיות בשטחים עירוניים, קיימות גם מספר מגבלות למודל עיר 15 דקות.

קושי אחד נוגע לשטחים עירוניים בנויים, אשר בהם דפוסי השימוש בקרקע כבר נקבעו. כמו כן, קיים קושי ליישם אותו באזורים בצפיפות נמוכה, או באזורים עם אוכלוסייה בעלת הכנסה נמוכה, עקב אפשרויות תחבורה מצומצמות.

מגבלה אחרת היא היעדר האוניברסליות שלו – קל יותר לבנות ערי 15 דקות בערים שלא עברו פרוור, כמו הערים באירופה, לעומת ערים באסיה ובצפון אמריקה. ערים חריגות כוללות את צ'נגדו שבסין, שנעזרה בעיר 15 דקות כדי לצמצם את הפרוור, ומלבורן, בה הושם דגש על תחבורה ציבורית כדי להגדיל את רדיוס עיר 15 דקות.

זאת ועוד, המושג משמש כדי לתאר את הרדיוס של אזור שנחשב מקומי. עם זאת, ההסתמכות על רדיוס לכלל האוכלוסייה לא מתייחס לקבוצות כמו קשישים וילדים שעבורן הרדיוס שונה. דבר זה עלול לגרום לאי דיוקים אפשריים ולכשלים.

תיאוריות קשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2023 נפוצו תיאוריות קונספירציה ולפיהן עיר 15 דקות הוא מונח שנועד לאפשר לממשלות לדכא את האזרחים. תיאוריה זו מקושרת לרוב לתאוריות אחרות כמו QAnon, התנגדות לחיסונים, ותאוריית ה-5G, לפיהן ממשלות המערב משתמשות בטכנולוגיות שונות כדי לשלוט באוכלוסייה. מפתח מודל עיר 15 דקות, קרלוס מורנו, אף ספג איומים לחייו[44].

קיימים מספר אנשים שמקשרים בין עיר 15 דקות להצעת הממשלה הבריטית ל"שכונות דלות תנועה", שכוללת התקנת סורקי לוחיות רישוי בנקודות שונות. עובדה זו גרמה לחלקים מהציבור לטעון שמדובר בכוונה לקנוס את מי שיעזבו את מקום מגוריהם, מה שייצור "בתי כלא פתוחים"[45]. האנשים המצדדים בתיאוריות אלו טוענים שהפורום הכלכלי העולמי מתכנן לשלול מהם את חירותם ולכלוא אותם בבתיהם באמתלה של משבר האקלים. התיאוריה הזו היא חלק מרשת של תיאוריות שטוענות שנעשה מאמץ לקדם שלטון טוטליטרי עולמי.

בשנת 2023 פרצו מחאות באוקספורד, בהן השתתפו 2,000 מוחים, בשל התנגדותם לרעיון של עיר 15 דקות אותו כינו כ"גטאות" ו"שלטון דיקטטורי" של הפורום הכלכלי העולמי. חבר הפרלמנט השמרני ניק פלטשר קרא לכוונה זו "רעיון סוציאליסטי בינלאומי"[46]. הפרשן הקנדי ג'ורדן פיטרסון טען כי מדובר ב"סטייה", ותומכי QAnon טענו כי תאונה בה רכבת שהובילה כימיקלים ירדה מהמסילה, הייתה חלק ממזימה להכניס את התושבים לבתיהם[47].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Khavarian-Garmsir, Amir Reza; Sharifi, Ayyoob; Sadeghi, Ali (בינואר 2023). "The 15-minute city: Urban planning and design efforts toward creating sustainable neighborhoods". Cities (באנגלית). 132: 104101. doi:10.1016/j.cities.2022.104101. ISSN 0264-2751. S2CID 253614133. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ Khavarian-Garmsir, Amir Reza; Sharifi, Ayyoob; Hajian Hossein Abadi, Mohammad; Moradi, Zahra (20 בפברואר 2023). "From Garden City to 15-Minute City: A Historical Perspective and Critical Assessment". Land (באנגלית). 12 (2): 512. doi:10.3390/land12020512. ISSN 2073-445X. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ^ Willsher, Kim (7 בפברואר 2020). "Paris mayor unveils '15-minute city' plan in re-election campaign". The Guardian (באנגלית). נבדק ב-12 במרץ 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ שני אשכנזי, חזון "עיר 15 הדקות" מרעיד את אוקספורד הבריטית, באתר כלכליסט, 4 במרץ 2023
  5. ^ Moreno, Carlos (10 באוקטובר 2020). "The 15-minute city". TED.com (video with transcript) (באנגלית). נבדק ב-27 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Moreno, Carlos; Allam, Zaheer; Chabaud, Didier; Gall, Catherine; Pratlong, Florent (2021). "Introducing the '15-Minute City': Sustainability, Resilience and Place Identity in Future Post-Pandemic Cities". Smart Cities (באנגלית). 4 (1): 93–111. doi:10.3390/smartcities4010006.
  7. ^ Talen, Emily; Menozzi, Sunny; Schaefer, Chloe (2015). "What is a 'Great Neighborhood'? An Analysis of APA's Top-Rated Places". Journal of the American Planning Association. 81 (2): 121–141. doi:10.1080/01944363.2015.1067573. ISSN 0194-4363. S2CID 153694519.
  8. ^ "How to build back better with a 15-minute city". C40 Knowledge Hub. C40 Cities Climate Leadership Group. ביולי 2020. נבדק ב-16 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Whittle, Natalie (17 ביולי 2020). "Welcome to the 15-minute city". Financial Times. נבדק ב-27 במרץ 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Sisson, Patrick (21 בפברואר 2023). "What is a 15-minute city?". City Monitor (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-16 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Yeung, Peter (4 בינואר 2021). "How '15-minute cities' will change the way we socialise". Worklife (באנגלית). BBC. נבדק ב-27 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Moreno, Carlos (21 בפברואר 2020). "Urban proximity and the love for places Chrono-urbanism, Chronotopia, Topophilia By Carlos Moreno". Carlos Moreno (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-5 בפברואר 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Salingaros, N.A. (2006). "Compact city replaces sprawl". Crossover: Architecture, Urbanism, Technology. Delft School of Design series on architecture and urbanism. 010 Publishers. pp. 100–115. ISBN 978-90-6450-609-3. OCLC 83567232.
  14. ^ Larson, Kent (9 בספטמבר 2012). "Brilliant designs to fit more people in every city". TED.com (video). נבדק ב-21 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Theme CityScope". MIT Media Lab. Massachusetts Institute of Technology School of Architecture + Planning. n.d. נבדק ב-16 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "The Norman Foster Foundation presents 'On Cities' Masterclass Series". Norman Foster Foundation. 21 באפריל 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "Kent Larson on Resilient Communities and Sustainability - 'On Cities' Masterclass Series" (video). Norman Foster Foundation. 21 באפריל 2021. נבדק ב-21 באפריל 2021 – via YouTube. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Capasso Da Silva, Denise; King, David A.; Lemar, Shea (2019). "Accessibility in Practice: 20-Minute City as a Sustainability Planning Goal". Sustainability (באנגלית). 12 (1): 129. doi:10.3390/su12010129.
  19. ^ D'Acci, Luca (בנובמבר 2013). "Simulating future societies in Isobenefit Cities: Social isobenefit scenarios". Futures (באנגלית). 54: 3–18. doi:10.1016/j.futures.2013.09.004. hdl:1765/104834. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ "This is your guide to Isobenefit Urbanism — the thinking behind the cities of the future". World Economic Forum. 14 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Bartlett Planning team help planners discover best locations for future urban growth" (Press release). Bartlett School of Planning, University College London. 30 במאי 2023. {{cite press release}}: (עזרה)
  22. ^ "Isobenefit Urbanism, a code to rethink urban environments and imagine the city of the future" (Press release). Politecnico di Torino. 24 במרץ 2023. {{cite press release}}: (עזרה)
  23. ^ Weng, Min; Ding, Ning; Li, Jing; Jin, Xianfeng; Xiao, He; He, Zhiming; Su, Shiliang (2019). "The 15-minute walkable neighborhoods: Measurement, social inequalities and implications for building healthy communities in urban China". Journal of Transport & Health (באנגלית). 13: 259–273. doi:10.1016/j.jth.2019.05.005. ISSN 2214-1405. S2CID 189992564.
  24. ^ O'Sullivan, Feargus; Bliss, Laura (12 בנובמבר 2020). "The 15-Minute City—No Cars Required—Is Urban Planning's New Utopia". Businessweek. Bloomberg (באנגלית). נבדק ב-29 במרץ 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Balletto, Ginevra; Ladu, Mara; Milesi, Alessandra; Borruso, Giuseppe (2021). "A Methodological Approach on Disused Public Properties in the 15-Minute City Perspective". Sustainability (באנגלית). 13 (2): 593. doi:10.3390/su13020593.
  26. ^ Knap, E.; Ulak, M. B.; Geurs, K. T.; Mulders, A.; van der Drift, S. (2023). "A composite X-minute city cycling accessibility metric and its role in assessing spatial and socioeconomic inequalities–A case study in Utrecht, the Netherlands". Journal of Urban Mobility. 3: 3, 100043. doi:10.1016/j.urbmob.2022.100043. S2CID 255256096. נבדק ב-2 באוגוסט 2023. {{cite journal}}: (עזרה)
  27. ^ "Ruimtelijke Strategie Utrecht 2040 | Gemeente Utrecht - Omgevingsvisie". omgevingsvisie.utrecht.nl (בהולנדית). נבדק ב-25 ביוני 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "Land Transport Master Plan 2040: Bringing Singapore Together". Land Transport Authority, Government of Singapore. n.d. נבדק ב-16 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Mateo, Janvic. "Quezon City eyes '15-minute city' strategy in barangays". Philstar.com. נבדק ב-9 באוגוסט 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ QC Government (15 ביוני 2023). "QC First City To Explore '15-minute City' Concept In Barangays". Quezon City Government (באנגלית). {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Nagler, Danielle (30 בספטמבר 2022). "The 15-minute city could save you from needing a car, but will Israel run with it?". The Times of Israel. נבדק ב-16 במרץ 2023. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ שכונה 360
  33. ^ Lulu, H. O. U.; Yungang, L. I. U. (2017). "Life Circle Construction in China under the Idea of Collaborative Governance: A Comparative Study of Beijing, Shanghai and Guangzhou". Geographical Review of Japan Series B. 90 (1): 2–16. doi:10.4157/geogrevjapanb.90.2.
  34. ^ Steadman, Ian. "Chengdu plans a prototype 'Great City' as a model for China's suburbs". Wired UK (באנגלית בריטית). ISSN 1357-0978. נבדק ב-29 באפריל 2021. {{cite journal}}: (עזרה)
  35. ^ "Portland Plan". www.portlandonline.com. נבדק ב-29 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ Pozoukidou, Georgia; Chatziyiannaki, Zoi (18 בינואר 2021). "15-Minute City: Decomposing the New Urban Planning Eutopia". Sustainability (באנגלית). 13 (2): 928. doi:10.3390/su13020928. ISSN 2071-1050. {{cite journal}}: (עזרה)
  37. ^ Jaramillo, Andrea (10 באוגוסט 2020). "Bogotá Is Building its Future Around Bikes". CityLab. Bloomberg (באנגלית). נבדק ב-29 באפריל 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ Akinfenwa, Gbenga (29 במרץ 2020). "Covid-19: Lagos creates makeshift food markets in schools". The Guardian (Nigeria) (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-29 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ "Plan Melbourne 2017 - 2050" (באנגלית). Department of Transport and Planning, State Government of Victoria. n.d. נבדק ב-29 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ Sisson, Patrick (15 ביולי 2020). "How the '15-Minute City' Could Help Post-Pandemic Recovery". CityLab. Bloomberg (באנגלית). נבדק ב-14 באפריל 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ "20-minute neighbourhoods" (באנגלית). Department of Transport and Planning, State Government of Victoria. 23 במרץ 2021. אורכב מ-המקור ב-24 במאי 2021. נבדק ב-14 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Patterson, Christopher; Barrie, Lance (12 במרץ 2023). "Forget the conspiracies, 15-minute cities will free us to improve our mental health and wellbeing". The Conversation (באנגלית). נבדק ב-23 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ Douglas, Kate; Douglas, Joe (24 במרץ 2021). "Green spaces aren't just for nature – they boost our mental health too". New Scientist (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-9 בספטמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ Adam Hill, Carlos Moreno: ‘I’ve had a lot of death threats over 15-minute cities’, its International, ‏4 במאי 2023
  45. ^ Elledge, John (בפברואר 2023). "How have 15-minute cities become a conspiracy theory?". New Statesman. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ Paddison, Laura (27 בפברואר 2023). "How '15-minute cities' turned into an international conspiracy theory". CNN. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ McCarthy, Bill (14 במרץ 2023). "Ohio train derailment fuels 15-minute city conspiracy theories". AFP Fact Check. Agence France-Presse. נבדק ב-4 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=עיר_15_דקות&oldid=38245285"