על העיוורון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת הספר בגרסתו העברית, המציגה קטע מהציור משל העיוורים

על העיוורון הוא רומן מאת הסופר הפורטוגלי ז'וזה סאראמאגו.

הספר ראה אור לראשונה בשנת 1995 בפורטוגזית. התרגום העברי של מרים טבעון פורסם בשנת 2000. בשנת 2008 נוצרה גרסה קולנועית לסיפור.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הסיפור בנהג שמתעוור באופן פתאומי. אין זה עיוורון רגיל, אלא עיוורון מיוחד - הנהג רואה לבן בלבד למול עיניו. עובר אורח מתנדב להסיע את הנהג לביתו, אך לאחר מכן מנצל את עיוורונו וגונב את רכבו. העיוור פונה לרופא עיניים, אולם הרופא אינו מוצא כל פגם בעיניו.

לאט לאט מסתבר שהעיוורון עובר מאדם לאדם; כאשר עיוור (נשא) "מביט" באדם אחר, גם האדם האחר מתעוור. כך נדבקים עובר האורח שגנב את רכב העיוור הראשון, האנשים בחדר ההמתנה של הרופא והרופא עצמו. רק אדם אחד נשאר מחוסן מפני העיוורון - אשת הרופא. כאשר מגפת העיוורון ממשיכה להתפשט מכריזים השלטונות על מצב חירום, ומכניסים את כל העיוורים להסגר בבית משוגעים נטוש. אשת הרופא, שנשארה רואה, מתחזה לעיוורת ומצטרפת לבעלה בהסגר. התנאים במקום קשים למחיה - המזון לא מגיע בעקביות, המים באיכות ירודה, תנאי התברואה בלתי-אפשריים, ואין אף אדם רואה שיכול לפקח על הנעשה. כנופיה של עיוורים משתלטת באלימות על כל הנמצאים במקום, לוקחת לעצמה את המזון ובהמשך אף אונסת את הנשים.

לאחר ניסיון מרידה כושל בכנופיה, עיוורת אחת מבעירה את בית המשוגעים. העיוורים המבועתים מנסים לברוח מהתופת, ומגלים שהחיילים ששמרו על המקום נעלמו (ככל הנראה התעוורו אף הם), וכי איש אינו מונע מהם לברוח. שישה עוורים, בהנהגת אשת הרופא, פונה לעיר, על מנת לחפש את מה שנשאר מבתיהם. מחוץ לבית המשוגעים הם מגלים שכל תושבי העיר התעוורו והאנדלרמוסיה שולטת בכול. הקבוצה מנסה לשמר חיי חברה תקינים בעולם שאין בו חוק ומשטר, ומתמודדת עם קשיי החיים שנוצרו ועם הצורך לחפש מזון ומים.

אמצעים ספרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר לתוכן, ממחיש סרמאגו לקורא את העיוורון גם באמצעים ספרותיים. באופן יוצא דופן, שאינו קיים בדרך כלל בסיפרות, אין לדמויות בספר שם פרטי או שם משפחה כלשהו. הדמויות מתוארות על ידי סימנים חיצוניים או תכונות, כדוגמת "הרופא", "אשת הרופא", "נהג המונית", "הבחורה עם המשקפיים הכהים", "הילד הפוזל", וכן הלאה. אפילו גיבורת הספר, אשת הרופא, אינה מוזכרת בשמה לאורך כל העלילה. פרט נוסף התורם ל"עיוורונו" של הקורא הוא היעדר כל סימון מזהה, בשם או במספר לפרקים. היעדר שיום (מתן שם) או מיספור לפרקים מתחילת הספר ועד סופו עשוי להקשות על הקורא להתמצא מבחינת מיקומו בספר, והוא נותר, לכאורה, בעיוורונו.

משמעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עוסק בשאלות המוסר והחוק, ובחיים שבהם חוקים כאלה אינם תקפים. אשת הרופא, היחידה שנשארת רואה לאורך כל המגפה, והקבוצה שעמה, מסמלים את הניסיון לשמר את התרבות והחוק; לעומתם עומדים אנשי הכנופיה בבית המשוגעים, שמנצלים את חולשת האנשים שסביבם כדי לקחת בכוח הזרוע טובות הנאה. שתי הקבוצות האלה מזכירות את שתי קבוצות הילדים שבספר בעל זבוב.

מבין דפי הספר בולטת הביקורת החברתית הנוקבת: התנהגות הכלל במצב של כאוס ואי סדר, כמתואר בספר, מרמזת על אופי התנהגות החברה כיום. יש הטוענים שלבחירת האשה דווקא, כדמות שנותרה עם חוש הראייה בעוד שכולם מתעוורים, יש משמעות סמלית. הנשים הן מסוגלות להבין את החולשה והמצוקה, ולעזור במידת הצורך. האשה, כאם היא הרגישה, שאולי תוכל לפתור בעתיד את בעיות החברה.

את עטיפת המהדורה העברית של הספר נבחר לעטר קטע מהציור משל העיוורים מאת פיטר ברויגל האב.