ז'וזה סאראמאגו

ז'וזה סאראמאגו
תאריך לידה	16 בנובמבר 1922
תאריך פטירה	18 ביוני 2010
עיסוק	סופר, מחזאי, ופובליציסט
לאום	פורטוגלי
תחום כתיבה	סיפורת, ספרות
יצירות בולטות	על העיוורון, הבשורה על פי ישו
פרסים	פרס נובל לספרות 1998

ז'וּזֶה סאראמאגוּ (בפורטוגזית: José de Sousa Saramago‏; 16 בנובמבר 1922 – 18 ביוני 2010) היה סופר, מחזאי ופובליציסט, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1998. נחשב לאחד מגדולי סופרי פורטוגל.

ביוגרפיה

סאראמאגו נולד בכפר אזיניאגה, כ-100 ק"מ צפונית־מזרחית לליסבון, לאביו, ז'וזה דה סוזה שהיה חקלאי, ולאמו, מאריה דה פְּיֶדאדה. בשנת 1924 עבר עם משפחתו לליסבון בה עבד אביו כשוטר. אחיו בן ה-4 של סאראמאגו, פרנסישקו, מת חודשים ספורים אחרי המעבר לליסבון. על פי עדותו של סאראמאגו לא היו בביתו ספרים כלל, ואת ספרו הראשון הוא קנה בעצמו בגיל 19.

לאחר סיום לימודיו עבר סאראמאגו קורס קצר במכונאות ועבד כמכונאי רכב במוסך. לאחר שעות העבודה היה הולך לספרייה העירונית וקורא ספרים. לאחר נישואיו בשנת 1944 התקבל לעבודה בשירות הסעד הממשלתי.

סאראמאגו התחתן עם אילדה רייש בשנת 1944. בתם היחידה, ויאולנטה, נולדה ב-1947.

בשנת 1947 התפרסם הרומן הראשון שלו, "אדמת החטא".

בשנת 1949 פוטר מעבודתו, ומורו למכונאות לשעבר קיבלו לעבודה במפעל מתכת אותו ניהל. בשלהי שנת 1950 התקבל לעבודה בהוצאת הספרים Estudos Cor כמנהל הייצור. עבודה זו אפשרה לו היכרות עם חשובי הסופרים בפורטוגל ועם הדמויות החשובות בעולם הספרות, ודרכו כסופר נסללה לפניו. סאראמאגו שימש גם כמבקר ספרותי במקביל לעבודה זו, עד שנת 1971, אז התמנה לעורך המוסף הספרותי ולאחר מכן לעורך ראשי של העיתון Diário de Lisboa.

מאז הייתה הכתיבה עיסוקו העיקרי. ב-1982 כתב את דברי ימי מנזר, בשנת 1984 פרסם את שנת מותו של ריקרדו ריש, ב-1986 את רפסודת האבן, ב-1987 את המחזה חייו השניים של פרנציסקוס מאסיזי, ב-1989 את המצור על ליסבון ושנתיים לאחר מכן את יצירתו השנויה במחלוקת הבשורה על פי ישו. ב-1995 התפרסם "על העיוורון", המצליח בספריו.

זכה בפרס נובל לספרות לשנת 1998. מאז התפרסם שמו ברחבי אירופה, וכיום הוא זוכה להצלחה רבה בכל רחבי העולם.

בשנת 2003, לאחר צאת ספרו גאונות: פסיפס של מאה מוחות יצירתיים מופתיים, מבקר הספרות האמריקאי הרולד בלום כינה את סאראמאגו "הסופר החי המוכשר ביותר בעולם החי", "המאסטר" ו"אחד מהענקים האחרונים של הז'אנר הספרותי הנכחד".

סאראמאגו היה חבר המפלגה הקומוניסטית של פורטוגל עד 1969. הוא התגורר בלנזארוט שבאיים הקנריים.

סאראמאגו נפטר בגיל 87 בביתו שבאיים הקנריים.

סגנון

סאראמאגו נוטה לכתוב משפטים ארוכים ומשתמש בפיסוק שרבים נוטים להחשיבו כשגוי. הוא אינו משתמש במרכאות כדי להבחין דו-שיח (במקור ניתן להבחין בתחילת המשפטים החדשים על פי האות הרישית; בתרגום העברי הראשון של דברי ימי מנזר נעשה ניסיון להתחיל את המשפטים באות עברית גדולה יותר, אך בספרים הבאים הרעיון נזנח). רבים מ"משפטיו" עשויים להיות באורך של דף או יותר, ופסקאותיו תואמות באורכן לפרקים בספריהם של סופרים אחרים, זאת מכיוון שהוא נוטה להשתמש בפסיק במקום שבו כותבים אחרים היו משתמשים בנקודה. העלילה בספריו עמוסה בהסתעפויות ובתת-עלילות, גיבורים רבים ומעברים מהירים מעבר להווה ובחזרה. כל זאת, דורש מהקורא ריכוז, תשומת לב ומעורבות רבה.

סאראמאגו לרוב מציג נקודת מבט חתרנית על אירועים היסטוריים. בעבודותיו (למשל, בספרו "הבשורה על פי ישו") הוא מנסה להדגיש את הגורם האנושי באירועים ההיסטוריים, במקום להציג את העלילה ההיסטורית המקובלת והרשמית. כמה מעבודותיו עשויות להראות כאלגוריות בהקשרים מסוימים.

בספרו "המצור על ליסבון" עוברת העלילה הלוך וחזור בין ההווה לבין כיבוש ליסבון המוסלמית בידי הצבא הנוצרי, אחד החשובים באירועי הרקונקיסטה (בפורטוגזית: רקונקישטה) ואירוע מייסד בתולדותיה של פורטוגל. לגיבור הספר בן המאה העשרים ישנה תחושה מעורבת ביותר לגבי אירוע זה: מצד אחד, הוא פורטוגזי, בן לתרבות הפורטוגזית הנוצרית בת מאות השנים (גם אם אינו דתי במיוחד בעצמו) וער לעובדה כי אלמלא כיבוש ליסבון המוסלמית והפיכתה לבירת פורטוגל, לא הייתה האומה הפורטוגזית קמה כלל.

מאידך, כבן ליסבון - ובפרט, בן העיר העתיקה של ליסבון, שהייתה קיימת בתקופה המוסלמית ורבים מרחובותיה כמעט לא השתנו עד היום - הוא חש אהדה עזה לבני ליסבון עירו המוסלמים אשר צבא נוצרי כובש הטיל עליהם מצור בו גוועו ברעב ונאלצו לאכול בשר כלבים, ועם נפילת העיר היו מטרה לטבח בידי הצבא הכובש. הספר נפתח בתיאור עליית המואזין על צריח המסגד של ליסבון לקרוא למאמינים לתפילה, כאשר מאוחר יותר מוזכר כי הכובשים הנוצרים מילאו את המסגד בגופות של תושבי ליסבון שנטבחו ואחר כך הפכו אותו לכנסייה.

בחלקים המאוחרים יותר, חלק גדול מהעלילה מתואר מנקודת ראותו של חייל בצבא הנוצרי הצר על ליסבון, המתואר כדמות חיובית למדי ולא במיוחד צמא דם. החייל נושא, ולא במקרה, שם ערבי, דבר הרומז לכך שהוא עצמו בן למשפחה מוסלמית שהתנצרה (כשם שנוצרים רבים התאסלמו עם הגיעם של הכובשים המוסלמים מאות שנים לפני כן). בכך מנסה סאראמאגו להביע את התחושה של רצף היסטורי באוכלוסייה המתגוררת בשטחה של פורטוגל של היום, למרות הבדלי הדת והמלחמות העקובות מדם בין נוצרים ומוסלמים.

ביקורתו על מדינת ישראל

בשנת 2002 הגיע סאראמאגו, יחד עם סופרים נוספים החברים בפרלמנט הסופרים הבינלאומי, לביקור הזדהות בשטחי הרשות הפלסטינית. בעקבות התרשמותו בביקור זה יצא סאראמאגו בגינוי חריף של פעולות מדינת ישראל בשטחים תוך השוואתם למעשי הנאצים במחנה ההשמדה אושוויץ בתקופת השואה. לדבריו: "זה אותו הדבר גם אם מתחשבים בהבדלי הזמן והמקום", וכן טען: "היהודים לא ראויים עוד לסימפתיה בעבור סבלם בשואה... לחיות תחת צללי השואה ולצפות למחילה על כל דבר שיעשו בשם סבלם נראה לי גס. הם לא למדו כלום מסבל הוריהם וסביהם."

דבריו של סאראמאגו עוררו סערה ציבורית ורבים בישראל קראו להחרים את ספריו. הליגה נגד השמצה הכריזה על הערות אלו כאנטישמיות. אברהם פוקסמן, יושב ראש הליגה, אמר כי "הערותיו של ז'וזה סאראמאגו מסיתות, תוקפניות מאוד ומציגות בערות ודעה קדומה על היהודים".

סאראמאגו טען שהערותיו כוונו כלפי מדיניות מדינת ישראל בנושא הפלסטינים. הוא טען שישראל לא יכולה לטעון לייצוגם של יהודי התפוצות ולא יכולה לכנות "אנטישמיות" כל ביקורת נגד פעולותיה.

ספריו שתורגמו לעברית

• דברי ימי מנזר, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הספריה החדשה, 1990
• רפסודת האבן, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הספריה החדשה, 1992
• הבשורה על פי ישו, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הספריה החדשה, 1993
• שנת מותו של ריקארדו ריש, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הספריה החדשה, 1996
• תולדות המצור על ליסבון, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הספריה החדשה, 2001
• על העיוורון, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הספריה החדשה, 2001
• הסיפור על האי הנעלם, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, ציורים אסף בן צבי, הספריה החדשה, 2002
• כל השמות, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הספריה החדשה, 2002
• המערה, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הספריה החדשה, 2003
• האדם המשוכפל, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הספריה החדשה, 2005
• על הפיקחון, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הספריה החדשה, 2006
• מוות לסירוגין, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הספריה החדשה, 2008
• אי נעלם, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון. הוצאת הספרייה הקטנה, הקיבוץ המאוחד ספרי סימן קריאה, 2009
• מסע הפיל, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הספריה החדשה, 2010

לקריאה נוספת

• זיוה שמיר, דור דור ודורסיו : וגנר, סרמגו, תיאודורקיס ואחרים - האם חרם הוא מעשה תרבותי?, נדפס בכיוונים חדשים, 10, תשס"ד 2004.
• מרים רינגל, מסע בעקבות הקולות - חייו ויצירתו של ז'וז'ה סאראמאגו, הוצאת כרמל, 2009.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ז'וזה סאראמאגו

• ז'וזה סאראמאגו באתר פרס נובל
• ז'וזה סאראמאגו באתר הספרייה החדשה
• לילך וולמן, פוקח עיניים, 21.06.2006, נענע 10
• עמיחי שלו, שאלה של חיים ומוות, על הרומן "מוות לסירוגין", 08.09.08, ynet
• איימן סיכסק, המוות לא יאה לה, באתר הארץ
• מאיה יאגי, גרדיאן, הבשורה על פי ז'וזה סאראמאגו
• הספרים של ז'וזה סאראמאגו באתר סימניה
• פורטוגזי לסירוגין, על דמותו וחייו של סאראמאגו, באתר הספריה החדשה
• יצחק לאור, ממרים עד מרים, באתר הארץ, 21/08/09
• מיה סלע, ז'וזה סאראמאגו: "לאנושות היה טוב יותר ללא התנ"ך", באתר הארץ, 20/10/09
• יעל סגלוביץ, ז'וזה סאראמאגו על שפת הנהר, באתר הארץ, 13/01/10
• מרים רינגל, הפיל של ז'וזה סאראמאגו, על הספר "מסע הפיל", באתר הארץ, 17/02/10
• אירי ריקין, פיל לבן: על "מסע הפיל" של סאראמאגו, nrg‏, 6/3/2010
• יעקב שביט, הפיל של סראמאגו והפיל של האפיפיור, באתר הארץ, 12/03/10
• עינב שיף, "הכתיבה שלו הייתה חכמה ממנו", ריאיון עם מנחם פרי, וואלה!, 18.6.2010
• ז'וזה סאראמאגו, מכתב לז'וזפה, סבתי, באתר הספריה החדשה, 21.07.10