פול פוזישן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מכוניות פורמולה 1 על הגריד בגרנד פרי הסיני בעונת 2008. העמדה הצמודה לקו הזינוק (בה עומדת המכונית הרחוקה בצילום) היא הפול פוזישן

פול פוזישן (אנגלית: pole position) הוא מונח המתאר את העמדה הטובה ביותר לזינוק במרוצים מסוגים שונים.

מקור המונח במרוצי סוסים, בהם המתחרה שזינק מהעמדה המובילה היה מתחרה במסלול הפנימי, בסמוך למעקה (pole) סביבו היו מתחרים. כיום משתמשים במונח זה בעיקר במרוצי מכוניות, בהם העמדה הקדמית ביותר בזינוק נקראת פול פוזישן. סדר הזינוק נקבע בדרך כלל על ידי מקצי דירוג, בהם מנסים הנהגים לקבוע את ההקפה המהירה ביותר, או בהתבסס על תוצאות המרוץ (או המרוצים) הקודמים. שיטה זו נועדה להבטיח הגינות, שכן הזינוק מעמדת הפול מהווה יתרון משמעותי.

בענפי הספורט המוטורי משתמשים בשיטות שונות כדי לקבוע את סדר הזינוק, המכונה גריד (grid). המשתתף שזוכה בעמדת הפול ממוקם בשורה הראשונה בגריד. שורות הגריד הן בדרך כלל אלכסוניות יחסית לקו הזינוק והעמדה הקדומנית ביותר בשורה הראשונה היא עמדת הפול.

פורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים הונהגו בפורמולה 1 שיטות שונות לקביעת סדר הזינוק. מהמרוצים הראשונים בעונת 1950 ועד לעונת 1995, התקיימו שני מקצים בני שעתיים. אחד התקיים יומיים לפני המרוץ והשני יום לפני המרוץ, כאשר ההקפה הקובעת הייתה המהירה ביותר בין שני מקצי הדירוג ועל פיה נקבע המיקום בזינוק.

בין עונת 1996 עד עונת 2002 התקיים מקצה דירוג יחיד בן שעה שהתקיים יום לפני המרוץ, בו לכל נהג הותרו 12 הקפות של המסלול וההקפה המהירה ביותר נלקחה. כל הקפה שהחלה לפני תום הזמן נלקחה בחשבון, גם אם הסתיימה אחרי תום הזמן.

בעונות 2003 ו-2004 הונהגה שיטה בה ניתנה לכל נהג הקפה אחת בלבד, על פיה נקבע מיקומו בזינוק, וזאת על מנת לאפשר יותר זמן מסך לקבוצות הקטנות. במשך תקופה קצרה בעונת 2005 נקבע סדר הזינוק על פי סיכום שני מקצי דירוג בני הקפה אחת, אך לאחר מספר מועט של מרוצים בוטלה השיטה, וסדר הזינוק נקבע שוב על פי השיטה שהונהגה ב-2004.

החל מעונת 2006 שוב הוחלפה השיטה. מקצה הדירוג מחולק לשלושה מקצים בני רבע שעה, כולל הפסקות בין המקצים לטובת פרסומות. במקצה הראשון (Q1) מתחרים כל המשתתפים, וששת האחרונים נושרים ולא מעפילים למקצה הבא. מיקומם של הנושרים נקבע על פי תוצאותיהם, בשלוש השורות האחרונות של עמדות הזינוק. במקצה השני (Q2) מתחרים 16 הנותרים ומתוכם נושרים שישה שתופסים את שורות 6-8 בזינוק. במקצה האחרון (Q3) מתחרים עשרת המשתתפים הנותרים, ומיקומם בזינוק נקבע על פי תוצאותיהם באותו מקצה. מקצה זה ארך במקור 20 דקות, אך קוצר ל-15 דקות. בכל אחד מהמקצים נחשבת כל הקפה שהחלה לפני תום הזמן החוקי, גם אם הסתיימה אחריו. המעבר ל-22 מכוניות על המסלול היווה את הגורם המרכזי להנהגת שיטה זו, כיוון שבשיטות הקודמות נוצרה צפיפות מתחרים על המסלול, שפגעה בזמני ההקפה.

מרוצי אופנועי גרנד פרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים התקיימו במרוצי אופנועי גרנד פרי שני מקצי דירוג, יום ויומיים לפני המרוץ. לרוכבים ניתן מספר בלתי מוגבל של הקפות על מנת לקבוע את הזמן המהיר ביותר והתוצאה הקובעת הייתה התוצאה הטובה ביותר בין שני המקצים. אורך המקצה השתנה בהתאם לקטגוריה ונע בין חצי שעה לקטגוריית 125 לשעה בקטגוריית ה-500. כשהקטגוריה הבכירה הוסבה למוטו GP השתמרו כללי הדירוג של ה-500, אך החל מעונת 2006 התקיים מקצה דירוג בודד בן שעה ביום שלפני המרוץ. בשאר הקטגוריות נותרו שני מקצי דירוג נפרדים.

ב-2013 הונהגה שיטת דירוג חדשה במוטו GP. זמני ההקפה של הרוכבים בשלושת מקצי האימון הראשונים נספרים על מנת לקבוע את עשרת הרוכבים המהירים ביותר. מקצה האימון הרביעי לא משפיע על הדירוג ולאחריו מתקיים מקצה דירוג בן 15 דקות בשם Q1, שבו לא משתתפים עשרת הרוכבים המהירים. בסיום מקצה Q1 ידוע סדר המזנקים החל מהמקום ה-13 ושני הרוכבים המהירים ב-Q1 מצטרפים לעשרת הרוכבים האחרים על מנת לקבוע את סדר הדירוג של 12 המקומות הראשונים במקצה Q2 שגם אורך 15 דקות.