פורמולה 1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הלוגו הרשמי של פורמולה 1
תמונה מהגראנד פרי בברזיל בעונת 2007

פורמולה 1 (F1) הוא סבב מרוצי המכוניות היוקרתי ביותר בעולם ומהווה את הרמה העליונה ביותר שבמרוצי פורמולה. פורמולה 1 כוללת סדרה של מרוצים במסלולים מיוחדים ותוארי אליפות עולם שנתיים לנהגים ולקבוצות. הליגה מפוקחת על ידי ההתאחדות הבינלאומית למרוצי מכוניות (FIA), ונכון לשנת 2010 מנוהלת על ידי ברני אקלסטון. הסדרה נחשבת לענף הספורט היקר ביותר בעולם ועלות מרוץ בודד נאמדת ב-229 מיליון דולר.[1] בשנת 2005 נאמד התקציב השנתי של כל קבוצה ב-75 עד 500 מיליון דולר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפא רומאו 159, מכוניתו של חואן מנואל פנג'יו שזכה בתואר בשנת 1951

מרוץ הפורמולה 1 הראשון התקיים ב-1948, אך אליפות העולם החלה להתקיים בשנת 1950 עם 18 קבוצות בשבעה מרוצים. קבוצת פרארי היא היחידה מביניהן שעדיין מתחרה. תואר האליפות לקבוצות נוסף בשנת 1958.

נהגים וקבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגה של מכונית פורמולה 1. על ההגה נמצאים כפתורי התפעול של המערכות השונות אותן נדרש להפעיל הנהג

בעונת 2013 צפויים להשתתף בכל מרוץ 22 נהגים המייצגים 11 קבוצות (שני נהגים בכל קבוצה). כמה מהקבוצות הן יצרניות רכב מוכרות כגון רנו, מרצדס או פרארי ואחרות הן קבוצות שלא מייצגות יצרני רכב אלא התארגנו במיוחד לשם השתתפות בפורמולה 1, למשל קבוצת רד בול רייסינג שזכתה ב-2012 באליפות הקבוצות ושנהגה סבסטיאן פטל זכה באליפות הנהגים. שלוש מהקבוצות הן בריטיות, שתיים איטלקיות וכל אחת מהנותרות היא ממדינה אחרת. נהגים רבים באים ממדינות שונות מאלה של הקבוצה שעבורה הם נוהגים, ולפיכך בטקס הענקת הגביע בסיומו של כל מרוץ מנוגנים שני המנונים: המנון מדינת האם של הקבוצה והמנון מדינת האם של הנהג. כאמור, מלבד זכיות במרוצים אינדיבידואליים הנושאות עמן יוקרה רבה הן בעבור הנהג והן בעבור קבוצתו, מתמודדים הנהגים והקבוצות על שני תארים שנתיים: תואר אליפות הנהגים, שהוא התואר הנחשב והנחשק מכולם וזוכה בו הנהג שהשיג את הניקוד המצטבר הגבוה ביותר בסיכום כל המרוצים, ותואר אליפות הקבוצות, שבו זוכה הקבוצה ששני נהגיה השיגו את הדירוג המצטבר הגבוה ביותר.

נהיגה במכונית פורמולה 1 היא משימה מורכבת. הנהגים צריכים לקבל החלטות רבות ולתפעל את הרכב ומערכות רבות בזמן קצר ובמהירות נסיעה גבוהה.‏[2] הנהיגה, שבמהלכה נמצאים הנהגים במצב הקרוב לשכיבה, היא גם מעמסה פיזית קשה: על הנהג מופעל עומס של 20-25 ק"ג, בעיקר על שרירי הצוואר, בעת ביצוע פנייה.‏[3] במהלך מרוץ מגיע הדופק הממוצע של הנהג למעל 170 פעימות בדקה והוא מאבד כ-5 ק"ג ממשקלו כתוצאה מהזעה בשל החום השורר במכונית ובתוך סרבל הנהיגה חסין האש.‏[3] נהגי פורמולה 1 נבחרים בקפידה על ידי הקבוצות מבין טובי הנהגים בעולם והם זוכים למשכורות גבוהות במיוחד. בעונת 2012 הרוויחו הנהגים סכומים שבין 150 אלף אירו לבין 30 מיליון אירו לעונה.‏[4]

על אף שפורמולה 1 עשוי להיראות כספורט אישי, שכן עיקר העבודה בזמן המרוץ מוטלת על הנהג, זהו למעשה ספורט קבוצתי:‏[5] מיומנות המכונאים בעת עצירת המכוניות ברחבת הטיפולים משפיעה על משך זמן העצירה, עבודת המהנדסים קובעת את ביצועי הרכב ולהחלטות מנהלי הקבוצות, כמו תזמון הכניסה לרחבת הטיפולים ואסטרטגיית המרוץ, ישנה חשיבות מכרעת גם כן. בנוסף, לעתים נותנים מנהלי הקבוצה הוראות קבוצתיות לנהגיהם. למשל, עשויה קבוצה להורות לנהג שלה לאפשר לנהג הבכיר בקבוצה לעוקפו. לאחר עונת 2002 נאסרו הוראות קבוצתיות, אך בעונת 2011 האיסור בוטל.

המרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

██ מדינות המארחות מרוצי פורמולה 1 כיום

██ מדינות שאירחו מרוצי פורמולה 1 בעבר

██ מדינות שיארחו מרוצי פורמולה 1 לראשונה בשנים הקרובות

מרוצי פורמולה 1 מתקיימים במהלך סופי שבוע לאורך השנה, על פי רוב בהפרש של שבועיים זה מזה כאשר בשנים האחרונות המרוץ הראשון מתקיים בחודש מרץ והאחרון בחודש נובמבר. ביום שישי הפותח את סוף השבוע של המרוץ נערכים שני מקצי אימון המהווים עבור הנהגים והקבוצות הכנה לקראת המרוץ. מקצה אימון נוסף מתקיים ביום שבת בבוקר. לתוצאות של מקצי האימון אין השפעה על המירוץ עצמו או על המאבק על אליפויות הנהגים והיצרנים. ביום שבת נערך מקצה הדירוג שעל פיו נקבע סדר הזינוק במרוץ עצמו, שנערך ביום ראשון.

אירוח מרוץ פורמולה 1 נחשב ליוקרתי ביותר וערים בעולם משקיעות כסף רב בהקמת מסלול מרוצים ופיתוח תשתיות על מנת לזכות באפשרות לארח את אחד ממעט המרוצים המתקיימים בכל עונה.‏[6] בנוסף, על הערים המארחות לשלם לפורמולה 1 דמי אירוח שנתיים, כאשר הסכום השנתי הממוצע שמשלמות הערים המארחות עומד על 29 מיליון דולר.‏[6]

כיום, בעונת 2013, נערכים 19 מרוצים. מספר שיא של מרוצים התקיים בעונת 2012, בה נערכו 20 מרוצים (גם בעונת 2011 היו אמורים להתקיים 20 מרוצים, אך הגרנד פרי של בחריין בוטל בשל ההפגנות בבחריין[7]). המרוצים מתקיימים במדינות שונות על פני ארבע יבשות (כך למשל בעונת 2011 התקיימו תשעה מרוצים באירופה, שישה במזרח אסיה לרבות מרוץ שהתקיים בפעם הראשונה בהודו, אחד באוסטרליה, אחד בקנדה, אחד בברזיל ושניים במזרח התיכון – בבחריין ובאבו דאבי). בשנת 2012 צורף מרוץ חדש בארצות הברית באוסטין, בירת טקסס, ובשנת 2014 יתקיים לראשונה מרוץ ברוסיה.

בכמה מן המסלולים המרוץ מתקיים שנים רבות ברציפות ולעומתם כמה מן המסלולים הם חדשים וצורפו למפת התחרויות רק בשנים האחרונות. רוב המסלולים נבנו במיוחד למרוצי מכוניות אולם ישנם כמה מסלולי רחובות שבהם המרוץ מתקיים ברחובות ערים (המרוץ שבמונאקו הוא המפורסם שבהם).

מקצה הדירוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכוניות מוכנות להזנקה על פי הסדר שהשיגו במקצה הדירוג

בשל רוחבם המוגבל של מסלולי המרוצים, לא ניתן להזניק את כל המכוניות בקו אחד. לפיכך הזינוק במרוץ נעשה כאשר המכוניות עומדות בשני טורים כאשר כל אחת מהמכוניות בטור הראשון (מכוניות מספר 1, 3, 5 וכו') מקדימה מעט את המכונית שבטור השני (מכוניות מספר 2, 4, 6 וכו'). סדר המכוניות בעת הזינוק נקבע על פי תוצאות מקצה הדירוג שנערך ביום שבת. מקצה הדירוג הוא למעשה מרוץ נגד השעון ובמהלכו מנסה כל נהג להשלים הקפה של המסלול בזמן המהיר ביותר.

מקצה הדירוג מחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון נמשך עשרים דקות ובסופו ממשיכות 17 המכוניות שקבעו את זמני ההקפה המהירים ביותר. יתר המכוניות מנופות מהמשך מקצה הדירוג ומקומן בזינוק נקבע למקום ה-18 ואילך, על פי תוצאותיהן. לאחר הפסקה של חמש דקות מתחיל החלק השני שנמשך חמש עשרה דקות ואחריו מנופות שבע מכוניות נוספות שקבעו את הזמן האיטי ביותר והן מזנקות מהמקומות 11 עד 17. לאחר עוד חמש דקות הפסקה מתחיל החלק האחרון שנמשך עשר דקות ובסופו נקבע מיהו הנהג שיזנק מהעמדה הראשונה ("פול פוזישן"), ומה יהיה סדר תשעת הנהגים שידורגו אחריו. בכל אחד משלושת החלקים של מקצה הדירוג כל נהג רשאי לבצע כמה הקפות שירצה במסגרת הזמן המוקצב. ניתן לסיים הקפה לאחר תום הזמן, אך זאת בתנאי שההקפה החלה לפני שהזמן תם. החל מעונת 1996 הונהג חוק שעל פיו נהג שהזמן שקבע במקצה הדירוג איטי מ-107% מהזמן של הנהג המהיר ביותר, לא יוכל להשתתף במרוץ.

למיקום בתחילת המרוץ יש חשיבות רבה בכל המרוצים ובפרט במסלולים שבהם קשה לבצע עקיפות במהלך המרוץ. בעונת 2010, למשל, בשמונה מתוך תשעה עשר המרוצים ניצח הנהג שזינק מהפול פוזישן.

מהלך המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונית הבטיחות נוסעת לפני מכוניתו של פליפה מאסה במרוץ שנערך בברזיל בשנת 2006

בכל מרוץ נקבע מספר אחר של הקפות מסלול שהמתחרים חייבים להשלים והוא נקבע בין השאר על פי אורך המסלול. מיקומו הסופי של כל נהג נקבע על פי המשתנים האלה: מיקומו בזינוק ויכולת הזינוק שלו; מהירותו במהלך המרוץ ויכולתו לעקוף מכוניות איטיות יותר או למנוע ממכוניות איטיות יותר מלעקוף אותו (ישנם כללים המסדירים את המותר והאסור בתמרוני עקיפה ובתמרוני מניעת עקיפה); הצלחתו של הנהג להימנע מתקלה טכנית, ממעורבות בתאונה או מהפרת כללי התחרות שעלולה לעלות לו בסנקציות במהלך המרוץ או אחריו; מהירות החלפת הצמיגים בעמדת ה"פיט סטופ" ובחירת אסטרטגיה נכונה בכל הקשור לבחירת צמיגים והחלפתם.

במקרה שמתרחשת תאונה או תקלה טכנית שגורמת למכונית או לחלקי מכונית להישאר על המסלול באופן שעלול לסכן את שאר הנהגים - מוזנקת מכונית הבטיחות. מכונית הבטיחות נוסעת במהירות איטית יותר מהמהירות התחרותית של המכוניות כאשר המטרה היא שבמשך כמה סיבובים שבמהלכם המכוניות מקיפות את המסלול בנסיעה איטית, יצליחו הסדרנים המקומיים לסלק את המפגע. ברגע שהדבר קורה, מכונית הבטיחות יוצאת מן המסלול והמכוניות חוזרות להתחרות במהירות תחרותית. בזמן הנסיעה מאחורי מכונית הבטיחות אסור לנהגים לעקוף זה את זה. בעוד שבמהלך התחרות נוצרים פערים גדולים מאוד בין המכונית הראשונה לאחרונה ולעתים רבות המכוניות שבראש הטור "מדביקות" את אלו שבסופו (כלומר משיגות אותן בהקפה שלמה - במקרה כזה המכוניות האיטיות יותר מחויבות לתת למכוניות המהירות יותר לעקוף אותן), הרי שהזנקה של מכונית הבטיחות מצמצמת את הפערים בין המכוניות ובמידת מה אף עשויה לפתוח את המרוץ מחדש שכן מיד לאחר עזיבתה את המסלול נוצר מצב הדומה לזינוק מבחינת הפער הקטן בין המכוניות.

צמיגים ואסטרטגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז שליטה טיפוסי ממנו מתקיים הקשר בין מנהלי הקבוצות והאסטרטגים לבין הנהגים והמהנדסים שלהם במהלך המרוץ

אחד המשתנים הקובעים את מיקומו הסופי של כל נהג הוא אסטרטגיית החלפת הצמיגים של קבוצתו (בעבר התייחסה האסטרטגיה גם לתדלוק במהלך המרוץ, אולם מאז 2010 המכוניות אינן מתדלקות במהלך המרוץ). בכל מרוץ רגיל, כלומר כזה שבמהלכו לא יורד גשם, יצרנית הצמיגים מספקת לכל המכוניות שני סוגים של צמיגים בארבע דרגות רכּוּת (מתוך ארבעה סוגים). כל נהג מחויב להשתמש בשני הצמיגים, כלומר חייב לבצע לפחות עצירה אחת להחלפת צמיגים. הנהגים והאחראים על האסטרטגיה בכל קבוצה צריכים להחליט באילו צמיגים להתחיל את המרוץ (אם כי עשרת הנהגים הראשונים מוגבלים בשיקול הדעת שלהם בעניין זה, ראו להלן) ובאיזה שלב במרוץ להחליף את הצמיגים. בדרך כלל הצמיגים הרכים יותר הם מהירים יותר אולם גם נשחקים בקלות רבה יותר מהצמיגים הקשים. עם זאת, ביצועי הצמיגים משתנים ממסלול למסלול, ממכונית למכונית, ממזג אוויר אחד למשנהו וכן במהלך המרוץ עצמו ולא תמיד ניתן לחזות כיצד ישפיע צמיג רך או קשה יותר על ביצועי המכונית.

כללי בחירת הצמיגים לפתיחת המרוץ שונים בין עשרת הנהגים המזנקים ראשונים ובין שאר הנהגים. עשרת הנהגים הראשונים חייבים להתחיל את המרוץ באותו סוג צמיגים שבו הם קבעו את הזמן הטוב ביותר במוקדמות (בדרך כלל במקצים האחרונים במוקדמות הנהגים משתמשים בצמיגים הרכים והמהירים יותר). שאר הנהגים רשאים לבחור באילו צמיגים הם יתחילו את המרוץ. הצלחת האסטרטגיה תלויה בכמה גורמים. בראש ובראשונה - שאלת ביצועי הצמיגים החדשים בהשוואה לצמיגים של יתר המכוניות. צמיגים חדשים שמתבררים כמהירים יותר יסייעו למי שהחליף צמיגים מוקדם ואילו צמיגים חדשים שמתבררים כאיטיים יותר יסייעו למי שיחליף צמיגים מאוחר יותר במהלך המרוץ.

עם זאת, יש גם משתנים אחרים. כך למשל נהג שיצא להחליף צמיגים בשלב מוקדם של המרוץ עלול להיתקע מאחורי מכוניות איטיות יותר שעקפו אותו בזמן החלפת הצמיגים. מצד שני, יש סיכונים גם בהחלפת צמיגים בשלב מאוחר יותר של המרוץ, למשל במקרה שמתרחשת תאונה ומכונית הבטיחות מוזנקת, הפער בין המכוניות (לרבות הפער שנוצר בין נהג שעדיין לא החליף צמיגים לנהגים מאחוריו שכבר החליפו צמיגים) יימחק וכאשר מכונית הבטיחות תחזור והנהג ייצא להחליף צמיגים - הנהגים שאחריו יוכלו לעקוף אותו (כדי להימנע ממצב זה על נהג שלא החליף צמיגים להיכנס להחליפם מיד כשמודיעים על הזנקת מכונית הבטיחות, לפני שהפער מתחיל להצטמצם). במקרה של מרוץ גשום, רשאים הנהגים להשתמש בעוד שני סוגי צמיגים מיוחדים לגשם שמפחיתים את סכנת ההחלקה אך גם מאיטים את מהירות המכונית. כל אחד מן הצמיגים האלה מתאים לכמות מים שונה על המסלול וגם במקרה זה קשה מאוד לחזות אילו צמיגים יתאימו למסלול בכל רגע. עובדה זו, נוסף על תאונות שהן תוצאה של מסלול חלק, הופכת מרוצים שנערכים בגשם לבלתי צפויים במיוחד.

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל שומאכר, אלוף העולם 7 פעמים, נוהג במכונית פרארי במהלך עונת 2005

רשימת השיאים, נכון לאפריל 2013:

נתוני מכוניות המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתוני המכוניות על פי עונת 2008:

  • חומרי בנייה: סיבי פחמן וחומרים מרוכבים אחרים
  • רוחב: 180 סנטימטר
  • משקל: 605 קילוגרם לפחות, כולל הנהג
  • הנעה: מנוע מרכזי במבנה V8 ובנפח 2,400 סמ"ק. הנעה אחורית
  • הספק מנוע: כ-750 כוח סוס, מהירות מנוע מרבית מוגבלת ל-19,000 סל"ד (18,000 החל מ-2009)
  • יחידת ניהול מנוע: אחידה מתוצרת MES, ללא שליטה בבלימת מנוע או סבסוב הגלגלים
  • דלק: בנזין בתערובת מיוחדת המכילה מינימום 5.75% דלק ביולוגי
  • צמיגים: ייעודיים תוצרת ברידג'סטון. אחוריים ברוחב 38 סנטימטר, קדמיים ברוחב 35.5 ס"מ. טווח נסיעה יעיל - כ-300 קילומטר
  • בלמים: בלמי דיסק קרמיים. מרחק בלימה ממהירות 100 קמ"ש - כ-17 מטר
  • תיבת הילוכים: חצי-אוטומטית, שבעה הילוכים קדמיים. מנופי העברת ההילוכים מורכבים על ההגה
  • מהירות מרבית: כ-410 קמ"ש (ממדידות שאינן במסגרת מרוץ פורמולה 1)
  • תאוצה מ-0 ל-200 קמ"ש: פחות מ-4.5 שניות
  • תאוצה מ-100 ל-200 קמ"ש: כ-1.5 שניות


התפתחות מכוניות פורמולה 1 לאורך השנים כפי שבאה לידי ביטוי במכוניות של קבוצת פרארי:

הזוכים באליפויות הנהגים והיצרנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפורמולה 1 נערכת אליפות נהגים ואליפות יצרנים. באליפות הנהגים זוכה הנהג הצובר את מירב הנקודות במרוצי העונה. באליפות היצרנים צוברת קבוצה בכל מרוץ את הנקודות של כל נהגיה, אך עד 1979 היו נצברות נקודות רק לנהג הראשון בקבוצה. כל צירוף של יצרן שילדה ויצרן מנוע נחשב כ-"יצרן", כלומר, גם אם יצרן מנוע מספק מנועים לשתי קבוצות, נקודותיהן אינן מסוכמות ביחד.

מאז נוסדה אליפות היצרנים של פורמולה 1 ב-1958 זכתה בדרך כלל קבוצת הנהג האלוף בעונה מסוימת, באליפות היצרנים של אותה עונה.

שנה נהג אלוף קבוצת יצרן אלופה
1950 Flag of Italy.svg נינו פרינה (קבוצת אלפא רומאו) -
1951 Flag of Argentina.svg חואן מנואל פנג'יו (קבוצת אלפא רומאו) -
1952 Flag of Italy.svg אלברטו אסקרי (קבוצת פרארי) -
1953 Flag of Italy.svg אלברטו אסקרי (קבוצת פרארי) -
1954 Flag of Argentina.svg חואן מנואל פנג'יו (קבוצות מזראטי/מרצדס) -
1955 Flag of Argentina.svg חואן מנואל פנג'יו (קבוצת מרצדס) -
1956 Flag of Argentina.svg חואן מנואל פנג'יו (קבוצת פרארי) -
1957 Flag of Argentina.svg חואן מנואל פנג'יו (קבוצת מזראטי) -
1958 Flag of the United Kingdom.svg מייק הותורן (קבוצת פרארי) Flag of the United Kingdom.svg ואנוול
1959 Flag of Australia.svg ג'ק ברבהאם Flag of the United Kingdom.svg קופר-קליימקס
1960 Flag of Australia.svg ג'ק ברבהאם Flag of the United Kingdom.svg קופר-קליימקס
1961 Flag of the United States.svg פיל היל Flag of Italy.svg פרארי
1962 Flag of the United Kingdom.svg גרהאם היל Flag of the United Kingdom.svg BRM
1963 Flag of the United Kingdom.svg ג'ים קלארק Flag of the United Kingdom.svg לוטוס-קליימקס
1964 Flag of the United Kingdom.svg ג'ון סורטיס Flag of Italy.svg פרארי
1965 Flag of the United Kingdom.svg ג'ים קלארק Flag of the United Kingdom.svg לוטוס-קליימקס
1966 Flag of Australia.svg ג'ק ברבהאם Flag of the United Kingdom.svg ברבהאם-רפקו
1967 Flag of New Zealand.svg דני האלם Flag of the United Kingdom.svg ברבהאם-רפקו
1968 Flag of the United Kingdom.svg גרהאם היל Flag of the United Kingdom.svg לוטוס-פורד
1969 Flag of the United Kingdom.svg ג'קי סטיוארט Flag of France.svg מאטרה-פורד
1970 Flag of Austria.svg יוכן רינדט Flag of the United Kingdom.svg לוטוס-פורד
1971 Flag of the United Kingdom.svg ג'קי סטיוארט Flag of the United Kingdom.svg טירל-פורד
1972 Flag of Brazil.svg אמרסון פיטיפלדי Flag of the United Kingdom.svg לוטוס-פורד
1973 Flag of the United Kingdom.svg ג'קי סטיוארט (קבוצת טירל-פורד) Flag of the United Kingdom.svg לוטוס
1974 Flag of Brazil.svg אמרסון פיטיפלדי Flag of the United Kingdom.svg מקלארן-פורד
1975 Flag of Austria.svg ניקי לאודה Flag of Italy.svg פרארי
1976 Flag of the United Kingdom.svg ג'יימס האנט (קבוצת מקלארן) Flag of Italy.svg פרארי
1977 Flag of Austria.svg ניקי לאודה Flag of Italy.svg פרארי
1978 Flag of the United States.svg מריו אנדרטי Flag of the United Kingdom.svg לוטוס-פורד
1979 Flag of South Africa 1928-1994.svg ג'ודי שכטר Flag of Italy.svg פרארי
1980 Flag of Australia.svg אלן ג'ונס Flag of the United Kingdom.svg ויליאמס F1-פורד
1981 Flag of Brazil.svg נלסון פיקה (קבוצת ברבהאם) Flag of the United Kingdom.svg ויליאמס F1-פורד
1982 Flag of Finland.svg קקה רוסברג (קבוצת ויליאמס F1) Flag of Italy.svg פרארי
1983 Flag of Brazil.svg נלסון פיקה (קבוצת ברבהאם) Flag of Italy.svg פרארי
1984 Flag of Austria.svg ניקי לאודה Flag of the United Kingdom.svg מקלארן-TAG
1985 Flag of France.svg אלן פרוסט Flag of the United Kingdom.svg מקלארן-TAG
1986 Flag of France.svg אלן פרוסט (קבוצת מקלארן) Flag of the United Kingdom.svg ויליאמס F1-הונדה
1987 Flag of Brazil.svg נלסון פיקה Flag of the United Kingdom.svg ויליאמס F1-הונדה
1988 Flag of Brazil.svg איירטון סנה Flag of the United Kingdom.svg מקלארן-הונדה
1989 Flag of France.svg אלן פרוסט Flag of the United Kingdom.svg מקלארן-הונדה
1990 Flag of Brazil.svg איירטון סנה Flag of the United Kingdom.svg מקלארן-הונדה
1991 Flag of Brazil.svg איירטון סנה Flag of the United Kingdom.svg מקלארן-הונדה
1992 Flag of the United Kingdom.svg נייג'ל מנסל Flag of the United Kingdom.svg ויליאמס F1-רנו
1993 Flag of France.svg אלן פרוסט Flag of the United Kingdom.svg ויליאמס F1-רנו
1994 Flag of Germany.svg מיכאל שומאכר (קבוצת בנטון) Flag of the United Kingdom.svg ויליאמס F1-רנו
1995 Flag of Germany.svg מיכאל שומאכר Flag of the United Kingdom.svg בנטון-רנו
1996 Flag of the United Kingdom.svg דיימון היל Flag of the United Kingdom.svg ויליאמס F1-רנו
1997 Flag of Canada.svg ז'אק וילנב Flag of the United Kingdom.svg ויליאמס F1-רנו
1998 Flag of Finland.svg מיקה האקינן Flag of the United Kingdom.svg מקלארן-מרצדס
1999 Flag of Finland.svg מיקה האקינן (קבוצת מקלארן) Flag of Italy.svg פרארי
2000 Flag of Germany.svg מיכאל שומאכר Flag of Italy.svg פרארי
2001 Flag of Germany.svg מיכאל שומאכר Flag of Italy.svg פרארי
2002 Flag of Germany.svg מיכאל שומאכר Flag of Italy.svg פרארי
2003 Flag of Germany.svg מיכאל שומאכר Flag of Italy.svg פרארי
2004 Flag of Germany.svg מיכאל שומאכר Flag of Italy.svg פרארי
2005 Flag of Spain.svg פרננדו אלונסו Flag of France.svg רנו
2006 Flag of Spain.svg פרננדו אלונסו Flag of France.svg רנו
2007 Flag of Finland.svg קימי רייקונן Flag of Italy.svg פרארי
2008 Flag of the United Kingdom.svg לואיס המילטון (קבוצת מקלארן-מרצדס) Flag of Italy.svg פרארי
2009 Flag of the United Kingdom.svg ג'נסון באטן Flag of the United Kingdom.svg בראון GP
2010 Flag of Germany.svg סבסטיאן פטל Flag of Austria.svg רד בול רייסינג
2011 Flag of Germany.svg סבסטיאן פטל Flag of Austria.svg רד בול רייסינג
2012 Flag of Germany.svg סבסטיאן פטל Flag of Austria.svg רד בול רייסינג
2013 Flag of Germany.svg סבסטיאן פטל Flag of Austria.svg רד בול רייסינג

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אירועי הספורט היקרים בעולם: מרוצי הפורמולה 1, ONE
  2. ^ בראד ספרג'ן, פורמולה 1: לוחצים להם על כל הכפתורים, באתר הארץ, 11 באפריל 2011
  3. ^ 3.0 3.1 חיים זרזר, נהג פורמולה 1: האתלט המושלם מאחורי ההגה, באתר ynet‏, 16 באפריל 2011
  4. ^ 2012 F1 Driver Salary List, Alonso is the F1 highest-paid driver, באתר formula1onlive.com,‏ 3 ביוני 2012
  5. ^ שחר הזלקורן, להצלחה אבות רבים, בפורמולה 1 גם לכישלון, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2006
  6. ^ 6.0 6.1 ניצן פלד, הנישה תנצח את המיתון, באתר כלכליסט, 15 בנובמבר 2011
  7. ^ רוני חבשוש, ‏1 ויחידה, באתר גלובס, 10 במרץ 2011


אליפויות העולם בפורמולה 1

19501951195219531954195519561957195819591960196119621963196419651966196719681969
19701971197219731974197519761977197819791980198119821983198419851986198719881989
19901991199219931994199519961997199819992000200120022003200420052006200720082009
201020112012