פורמולה 1
פורמולה 1 (F1) הוא סבב מרוצי המכוניות היוקרתי ביותר בעולם ומהווה את הרמה העליונה ביותר שבמרוצי פורמולה. פורמולה 1 כוללת סדרה של מרוצים במסלולים מיוחדים ותוארי אליפות עולם שנתיים לנהגים ולקבוצות. הליגה מפוקחת על ידי ההתאחדות הבינלאומית למרוצי מכוניות (FIA), ונכון לשנת 2010 מנוהלת על ידי ברני אקלסטון. הסדרה נחשבת לענף הספורט היקר ביותר בעולם ועלות מרוץ בודד נאמדת ב-229 מיליון דולר.[1] בשנת 2005 נאמד התקציב השנתי של כל קבוצה ב-75 עד 500 מיליון דולר.
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
.jpg)
מרוץ הפורמולה 1 הראשון התקיים ב-1948, אך אליפות העולם החלה להתקיים בשנת 1950 עם 18 קבוצות בשבעה מרוצים. קבוצת פרארי היא היחידה מביניהן שעדיין מתחרה. תואר האליפות לקבוצות נוסף בשנת 1958.
נהגים וקבוצות [עריכה]
בעונת 2013 צפויים להשתתף בכל מרוץ 22 נהגים המייצגים 11 קבוצות (שני נהגים בכל קבוצה). כמה מהקבוצות הן יצרניות רכב מוכרות כגון רנו, מרצדס או פרארי ואחרות הן קבוצות שלא מייצגות יצרני רכב אלא התארגנו במיוחד לשם השתתפות בפורמולה 1, למשל קבוצת רד בול רייסינג שזכתה ב-2012 באליפות הקבוצות ושנהגה סבסטיאן פטל זכה באליפות הנהגים. שלוש מהקבוצות הן בריטיות, שתיים איטלקיות וכל אחת מהנותרות היא ממדינה אחרת. נהגים רבים באים ממדינות שונות מאלה של הקבוצה שעבורה הם נוהגים, ולפיכך בטקס הענקת הגביע בסיומו של כל מרוץ מנוגנים שני המנונים: המנון מדינת האם של הקבוצה והמנון מדינת האם של הנהג. כאמור, מלבד זכיות במרוצים אינדיבידואליים הנושאות עמן יוקרה רבה הן בעבור הנהג והן בעבור קבוצתו, מתמודדים הנהגים והקבוצות על שני תארים שנתיים: תואר אליפות הנהגים, שהוא התואר הנחשב והנחשק מכולם וזוכה בו הנהג שהשיג את הניקוד המצטבר הגבוה ביותר בסיכום כל המרוצים, ותואר אליפות הקבוצות, שבו זוכה הקבוצה ששני נהגיה השיגו את הדירוג המצטבר הגבוה ביותר.
נהיגה במכונית פורמולה 1 היא משימה מורכבת. הנהגים צריכים לקבל החלטות רבות ולתפעל את הרכב ומערכות רבות בזמן קצר ובמהירות נסיעה גבוהה.[2] הנהיגה, שבמהלכה נמצאים הנהגים במצב הקרוב לשכיבה, היא גם מעמסה פיזית קשה: על הנהג מופעל עומס של 20-25 ק"ג, בעיקר על שרירי הצוואר, בעת ביצוע פנייה.[3] במהלך מרוץ מגיע הדופק הממוצע של הנהג למעל 170 פעימות בדקה והוא מאבד כ-5 ק"ג ממשקלו כתוצאה מהזעה בשל החום השורר במכונית ובתוך סרבל הנהיגה חסין האש.[3] נהגי פורמולה 1 נבחרים בקפידה על ידי הקבוצות מבין טובי הנהגים בעולם והם זוכים למשכורות גבוהות במיוחד. בעונת 2012 הרוויחו הנהגים סכומים שבין 150 אלף אירו לבין 30 מיליון אירו לעונה.[4]
על אף שפורמולה 1 עשוי להיראות כספורט אישי, שכן עיקר העבודה בזמן המרוץ מוטלת על הנהג, זהו למעשה ספורט קבוצתי:[5] מיומנות המכונאים בעת עצירת המכוניות ברחבת הטיפולים משפיעה על משך זמן העצירה, עבודת המהנדסים קובעת את ביצועי הרכב ולהחלטות מנהלי הקבוצות, כמו תזמון הכניסה לרחבת הטיפולים ואסטרטגיית המרוץ, ישנה חשיבות מכרעת גם כן. בנוסף, לעתים נותנים מנהלי הקבוצה הוראות קבוצתיות לנהגיהם. למשל, עשויה קבוצה להורות לנהג שלה לאפשר לנהג הבכיר בקבוצה לעוקפו. לאחר עונת 2002 נאסרו הוראות קבוצתיות, אך בעונת 2011 האיסור בוטל.
המרוצים [עריכה]
מרוצי פורמולה 1 מתקיימים במהלך סופי שבוע לאורך השנה, על פי רוב בהפרש של שבועיים זה מזה כאשר בשנים האחרונות המרוץ הראשון מתקיים בחודש מרץ והאחרון בחודש נובמבר. ביום שישי הפותח את סוף השבוע של המרוץ נערכים שני מקצי אימון המהווים עבור הנהגים והקבוצות הכנה לקראת המרוץ. מקצה אימון נוסף מתקיים ביום שבת בבוקר. לתוצאות של מקצי האימון אין השפעה על המירוץ עצמו או על המאבק על אליפויות הנהגים והיצרנים. ביום שבת נערך מקצה הדירוג שעל פיו נקבע סדר הזינוק במרוץ עצמו, שנערך ביום ראשון.
אירוח מרוץ פורמולה 1 נחשב ליוקרתי ביותר וערים בעולם משקיעות כסף רב בהקמת מסלול מרוצים ופיתוח תשתיות על מנת לזכות באפשרות לארח את אחד ממעט המרוצים המתקיימים בכל עונה.[6] בנוסף, על הערים המארחות לשלם לפורמולה 1 דמי אירוח שנתיים, כאשר הסכום השנתי הממוצע שמשלמות הערים המארחות עומד על 29 מיליון דולר.[6]
כיום, בעונת 2013, נערכים 19 מרוצים. מספר שיא של מרוצים התקיים בעונת 2012, בה נערכו 20 מרוצים (גם בעונת 2011 היו אמורים להתקיים 20 מרוצים, אך הגרנד פרי של בחריין בוטל בשל ההפגנות בבחריין[7]). המרוצים מתקיימים במדינות שונות על פני ארבע יבשות (כך למשל בעונת 2011 התקיימו תשעה מרוצים באירופה, שישה במזרח אסיה לרבות מרוץ שהתקיים בפעם הראשונה בהודו, אחד באוסטרליה, אחד בקנדה, אחד בברזיל ושניים במזרח התיכון – בבחריין ובאבו דאבי). בשנת 2012 צורף מרוץ חדש בארצות הברית באוסטין, בירת טקסס, ובשנת 2014 יתקיים לראשונה מרוץ ברוסיה.
בכמה מן המסלולים המרוץ מתקיים שנים רבות ברציפות ולעומתם כמה מן המסלולים הם חדשים וצורפו למפת התחרויות רק בשנים האחרונות. רוב המסלולים נבנו במיוחד למרוצי מכוניות אולם ישנם כמה מסלולי רחובות שבהם המרוץ מתקיים ברחובות ערים (המרוץ שבמונאקו הוא המפורסם שבהם).
מקצה הדירוג [עריכה]
.jpg)
בשל רוחבם המוגבל של מסלולי המרוצים, לא ניתן להזניק את כל המכוניות בקו אחד. לפיכך הזינוק במרוץ נעשה כאשר המכוניות עומדות בשני טורים כאשר כל אחת מהמכוניות בטור הראשון (מכוניות מספר 1, 3, 5 וכו') מקדימה מעט את המכונית שבטור השני (מכוניות מספר 2, 4, 6 וכו'). סדר המכוניות בעת הזינוק נקבע על פי תוצאות מקצה הדירוג שנערך ביום שבת. מקצה הדירוג הוא למעשה מרוץ נגד השעון ובמהלכו מנסה כל נהג להשלים הקפה של המסלול בזמן המהיר ביותר.
מקצה הדירוג מחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון נמשך עשרים דקות ובסופו ממשיכות 17 המכוניות שקבעו את זמני ההקפה המהירים ביותר. יתר המכוניות מנופות מהמשך מקצה הדירוג ומקומן בזינוק נקבע למקום ה-18 ואילך, על פי תוצאותיהן. לאחר הפסקה של חמש דקות מתחיל החלק השני שנמשך חמש עשרה דקות ואחריו מנופות שבע מכוניות נוספות שקבעו את הזמן האיטי ביותר והן מזנקות מהמקומות 11 עד 17. לאחר עוד חמש דקות הפסקה מתחיל החלק האחרון שנמשך עשר דקות ובסופו נקבע מיהו הנהג שיזנק מהעמדה הראשונה ("פול פוזישן"), ומה יהיה סדר תשעת הנהגים שידורגו אחריו. בכל אחד משלושת החלקים של מקצה הדירוג כל נהג רשאי לבצע כמה הקפות שירצה במסגרת הזמן המוקצב. ניתן לסיים הקפה לאחר תום הזמן, אך זאת בתנאי שההקפה החלה לפני שהזמן תם. החל מעונת 1996 הונהג חוק שעל פיו נהג שהזמן שקבע במקצה הדירוג איטי מ-107% מהזמן של הנהג המהיר ביותר, לא יוכל להשתתף במרוץ.
למיקום בתחילת המרוץ יש חשיבות רבה בכל המרוצים ובפרט במסלולים שבהם קשה לבצע עקיפות במהלך המרוץ. בעונת 2010, למשל, בשמונה מתוך תשעה עשר המרוצים ניצח הנהג שזינק מהפול פוזישן.
מהלך המרוץ [עריכה]
בכל מרוץ נקבע מספר אחר של הקפות מסלול שהמתחרים חייבים להשלים והוא נקבע בין השאר על פי אורך המסלול. מיקומו הסופי של כל נהג נקבע על פי המשתנים האלה: מיקומו בזינוק ויכולת הזינוק שלו; מהירותו במהלך המרוץ ויכולתו לעקוף מכוניות איטיות יותר או למנוע ממכוניות איטיות יותר מלעקוף אותו (ישנם כללים המסדירים את המותר והאסור בתמרוני עקיפה ובתמרוני מניעת עקיפה); הצלחתו של הנהג להימנע מתקלה טכנית, ממעורבות בתאונה או מהפרת כללי התחרות שעלולה לעלות לו בסנקציות במהלך המרוץ או אחריו; מהירות החלפת הצמיגים בעמדת ה"פיט סטופ" ובחירת אסטרטגיה נכונה בכל הקשור לבחירת צמיגים והחלפתם.
במקרה שמתרחשת תאונה או תקלה טכנית שגורמת למכונית או לחלקי מכונית להישאר על המסלול באופן שעלול לסכן את שאר הנהגים - מוזנקת מכונית הבטיחות. מכונית הבטיחות נוסעת במהירות איטית יותר מהמהירות התחרותית של המכוניות כאשר המטרה היא שבמשך כמה סיבובים שבמהלכם המכוניות מקיפות את המסלול בנסיעה איטית, יצליחו הסדרנים המקומיים לסלק את המפגע. ברגע שהדבר קורה, מכונית הבטיחות יוצאת מן המסלול והמכוניות חוזרות להתחרות במהירות תחרותית. בזמן הנסיעה מאחורי מכונית הבטיחות אסור לנהגים לעקוף זה את זה. בעוד שבמהלך התחרות נוצרים פערים גדולים מאוד בין המכונית הראשונה לאחרונה ולעתים רבות המכוניות שבראש הטור "מדביקות" את אלו שבסופו (כלומר משיגות אותן בהקפה שלמה - במקרה כזה המכוניות האיטיות יותר מחויבות לתת למכוניות המהירות יותר לעקוף אותן), הרי שהזנקה של מכונית הבטיחות מצמצמת את הפערים בין המכוניות ובמידת מה אף עשויה לפתוח את המרוץ מחדש שכן מיד לאחר עזיבתה את המסלול נוצר מצב הדומה לזינוק מבחינת הפער הקטן בין המכוניות.
צמיגים ואסטרטגיות [עריכה]
אחד המשתנים הקובעים את מיקומו הסופי של כל נהג הוא אסטרטגיית החלפת הצמיגים של קבוצתו (בעבר התייחסה האסטרטגיה גם לתדלוק במהלך המרוץ, אולם מאז 2010 המכוניות אינן מתדלקות במהלך המרוץ). בכל מרוץ רגיל, כלומר כזה שבמהלכו לא יורד גשם, יצרנית הצמיגים מספקת לכל המכוניות שני סוגים של צמיגים בארבע דרגות רכּוּת (מתוך ארבעה סוגים). כל נהג מחויב להשתמש בשני הצמיגים, כלומר חייב לבצע לפחות עצירה אחת להחלפת צמיגים. הנהגים והאחראים על האסטרטגיה בכל קבוצה צריכים להחליט באילו צמיגים להתחיל את המרוץ (אם כי עשרת הנהגים הראשונים מוגבלים בשיקול הדעת שלהם בעניין זה, ראו להלן) ובאיזה שלב במרוץ להחליף את הצמיגים. בדרך כלל הצמיגים הרכים יותר הם מהירים יותר אולם גם נשחקים בקלות רבה יותר מהצמיגים הקשים. עם זאת, ביצועי הצמיגים משתנים ממסלול למסלול, ממכונית למכונית, ממזג אוויר אחד למשנהו וכן במהלך המרוץ עצמו ולא תמיד ניתן לחזות כיצד ישפיע צמיג רך או קשה יותר על ביצועי המכונית.
כללי בחירת הצמיגים לפתיחת המרוץ שונים בין עשרת הנהגים המזנקים ראשונים ובין שאר הנהגים. עשרת הנהגים הראשונים חייבים להתחיל את המרוץ באותו סוג צמיגים שבו הם קבעו את הזמן הטוב ביותר במוקדמות (בדרך כלל במקצים האחרונים במוקדמות הנהגים משתמשים בצמיגים הרכים והמהירים יותר). שאר הנהגים רשאים לבחור באילו צמיגים הם יתחילו את המרוץ. הצלחת האסטרטגיה תלויה בכמה גורמים. בראש ובראשונה - שאלת ביצועי הצמיגים החדשים בהשוואה לצמיגים של יתר המכוניות. צמיגים חדשים שמתבררים כמהירים יותר יסייעו למי שהחליף צמיגים מוקדם ואילו צמיגים חדשים שמתבררים כאיטיים יותר יסייעו למי שיחליף צמיגים מאוחר יותר במהלך המרוץ.
עם זאת, יש גם משתנים אחרים. כך למשל נהג שיצא להחליף צמיגים בשלב מוקדם של המרוץ עלול להיתקע מאחורי מכוניות איטיות יותר שעקפו אותו בזמן החלפת הצמיגים. מצד שני, יש סיכונים גם בהחלפת צמיגים בשלב מאוחר יותר של המרוץ, למשל במקרה שמתרחשת תאונה ומכונית הבטיחות מוזנקת, הפער בין המכוניות (לרבות הפער שנוצר בין נהג שעדיין לא החליף צמיגים לנהגים מאחוריו שכבר החליפו צמיגים) יימחק וכאשר מכונית הבטיחות תחזור והנהג ייצא להחליף צמיגים - הנהגים שאחריו יוכלו לעקוף אותו (כדי להימנע ממצב זה על נהג שלא החליף צמיגים להיכנס להחליפם מיד כשמודיעים על הזנקת מכונית הבטיחות, לפני שהפער מתחיל להצטמצם). במקרה של מרוץ גשום, רשאים הנהגים להשתמש בעוד שני סוגי צמיגים מיוחדים לגשם שמפחיתים את סכנת ההחלקה אך גם מאיטים את מהירות המכונית. כל אחד מן הצמיגים האלה מתאים לכמות מים שונה על המסלול וגם במקרה זה קשה מאוד לחזות אילו צמיגים יתאימו למסלול בכל רגע. עובדה זו, נוסף על תאונות שהן תוצאה של מסלול חלק, הופכת מרוצים שנערכים בגשם לבלתי צפויים במיוחד.
שיאים [עריכה]
_in_practice_at_USGP_2005.jpg)
רשימת השיאים, נכון לאפריל 2013:
- תארים לנהג: מיכאל שומאכר - 7, חואן מנואל פנג'יו - 5, אלן פרוסט - 4
- תארים לקבוצה: פרארי - 16, ויליאמס F1 - 9, מקלארן - 8, לוטוס - 7
- תארים רצופים לנהג: מיכאל שומאכר - חמישה (2000-2004)
- תארים רצופים לקבוצה: פרארי - שישה (1999-2004)
- ניצחונות לנהג (נכון לאפריל 2013): מיכאל שומאכר - 91, אלן פרוסט - 51, איירטון סנה - 41, נייג'ל מנסל - 31, פרננדו אלונסו - 31, ג'קי סטיוארט - 27, סבסטיאן פטל - 27
- נקודות קריירה לנהג: מיכאל שומאכר - 1,566, פרננדו אלונסו - 1,407, סבסטיאן פטל - 1,106, ג'נסון באטן - 1,011, לואיס המילטון - 953, מרק וובר - 874.5, קימי רייקונן - 835, אלן פרוסט - 798.5, פליפה מאסה - 734, רובנס בריקלו - 658, איירטון סנה - 614, דייוויד קולתארד - 535
- פודיומים (שלושה מקומות ראשונים) לנהג: מיכאל שומאכר - 155, אלן פרוסט - 106, פרננדו אלונסו - 88, איירטון סנה - 80, קימי רייקונן - 71, רובנס בריקלו - 68, דייוויד קולתארד - 62, נלסון פיקה - 60
- הנהג האלוף הצעיר ביותר: סבסטיאן פטל - בן 23 שנים ו-134 ימים בעונת 2010
- הנהג האלוף המבוגר ביותר: חואן מנואל פנג'יו - בן 46 שנים ו-41 ימים בעונת 1957
- הנהג הצעיר ביותר שניצח במרוץ: סבסטיאן פטל - בן 21 שנים ו-73 ימים ב-14 בספטמבר 2008
- תארים ליצרן צמיגים: גודייר - 26
נתוני מכוניות המרוץ [עריכה]
נתוני המכוניות על פי עונת 2008:
- חומרי בנייה: סיבי פחמן וחומרים מרוכבים אחרים
- רוחב: 180 סנטימטר
- משקל: 605 קילוגרם לפחות, כולל הנהג
- הנעה: מנוע מרכזי במבנה V8 ובנפח 2,400 סמ"ק. הנעה אחורית
- הספק מנוע: כ-750 כוח סוס, מהירות מנוע מרבית מוגבלת ל-19,000 סל"ד (18,000 החל מ-2009)
- יחידת ניהול מנוע: אחידה מתוצרת MES, ללא שליטה בבלימת מנוע או סבסוב הגלגלים
- דלק: בנזין בתערובת מיוחדת המכילה מינימום 5.75% דלק ביולוגי
- צמיגים: ייעודיים תוצרת ברידג'סטון. אחוריים ברוחב 38 סנטימטר, קדמיים ברוחב 35.5 ס"מ. טווח נסיעה יעיל - כ-300 קילומטר
- בלמים: בלמי דיסק קרמיים. מרחק בלימה ממהירות 100 קמ"ש - כ-17 מטר
- תיבת הילוכים: חצי-אוטומטית, שבעה הילוכים קדמיים. מנופי העברת ההילוכים מורכבים על ההגה
- מהירות מרבית: כ-410 קמ"ש (ממדידות שאינן במסגרת מרוץ פורמולה 1)
- תאוצה מ-0 ל-200 קמ"ש: פחות מ-4.5 שניות
- תאוצה מ-100 ל-200 קמ"ש: כ-1.5 שניות
התפתחות מכוניות פורמולה 1 לאורך השנים כפי שבאה לידי ביטוי במכוניות של קבוצת פרארי:
-
1951
-
1964
-
1971
-
1980
-
1987
-
1990
-
2001
-
2012
הזוכים באליפויות הנהגים והיצרנים [עריכה]
בפורמולה 1 נערכת אליפות נהגים ואליפות יצרנים. באליפות הנהגים זוכה הנהג הצובר את מירב הנקודות במרוצי העונה. באליפות היצרנים צוברת קבוצה בכל מרוץ את הנקודות של כל נהגיה, אך עד 1979 היו נצברות נקודות רק לנהג הראשון בקבוצה. כל צירוף של יצרן שילדה ויצרן מנוע נחשב כ-"יצרן", כלומר, גם אם יצרן מנוע מספק מנועים לשתי קבוצות, נקודותיהן אינן מסוכמות ביחד.
מאז נוסדה אליפות היצרנים של פורמולה 1 ב-1958 זכתה בדרך כלל קבוצת הנהג האלוף בעונה מסוימת, באליפות היצרנים של אותה עונה.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- האתר הרשמי של פורמולה 1 (אנגלית)
- עמית לוינטל, מהיר ועצבני 1, באתר "ישראל היום", 22 באוקטובר 2010
הערות שוליים [עריכה]
- ^ אירועי הספורט היקרים בעולם: מרוצי הפורמולה 1, ONE
- ^ בראד ספרג'ן, פורמולה 1: לוחצים להם על כל הכפתורים, באתר הארץ, 11 באפריל 2011
- ^ 3.0 3.1 חיים זרזר, נהג פורמולה 1: האתלט המושלם מאחורי ההגה, באתר ynet, 16 באפריל 2011
- ^ 2012 F1 Driver Salary List, Alonso is the F1 highest-paid driver, באתר formula1onlive.com, 3 ביוני 2012
- ^ שחר הזלקורן, להצלחה אבות רבים, בפורמולה 1 גם לכישלון, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2006
- ^ 6.0 6.1 ניצן פלד, הנישה תנצח את המיתון, באתר כלכליסט, 15 בנובמבר 2011
- ^ רוני חבשוש, 1 ויחידה, באתר גלובס, 10 במרץ 2011
| אליפויות העולם בפורמולה 1 | ||
|---|---|---|
|
