במסגרת פורמולה 1 של שנת 1996 נערכו 16 מרוצים. באליפות העולם זכה דיימון היל הבריטי, הפעם היחידה בה זכה באליפות הפורמולה 1. היל שלט בצורה די ברורה באליפות מתחילתה ולא היו לא יריבים ממשיים לאורך העונה. קבוצת ויליאמס זכתה באליפות העולם ליצרנים.
כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:
- ביטול אימוני מסלול לפני מקצי הדירוג.
- כל נהג אשר זמן הקפת הדירוג הטובה ביותר שלו יחרוג ביותר מ-7% מזמן הדירוג של הנהג המוביל לא יוכל לזנק למירוץ (למעט מקרים חריגים בהחלטת שופטי המירוץ).
- בוטל זמן ההמתנה האקראי של בין 4 ל-7 שניות להדלקת הרמזור הירוק (לזינוק) לאחר הדלקת הרמזור האדום. כעת זמן ההמתנה יהיה אקראי לחלוטין.
- הגדלת הרוחב המקסימלי של תא הנהג ל-520 מילימטר.
מירוצי עונת 1996 [עריכה]
| מספר המירוץ |
מקום המסלול |
תאריך המירוץ |
נהג מנצח |
קבוצה מנצחת |
| 1 |
מלבורן, אוסטרליה |
10 במרץ |
דיימון היל |
ויליאמס |
| 2 |
אינטרלאגוס, ברזיל |
31 במרץ |
דיימון היל |
ויליאמס |
| 3 |
בואנוס איירס, ארגנטינה |
7 באפריל |
דיימון היל |
ויליאמס |
| 4 |
נורברג, גרמניה (גרנד פרי אירופה) |
28 באפריל |
ז'אק וילנב |
ויליאמס |
| 5 |
אימולה, סן מרינו |
5 במאי |
דיימון היל |
ויליאמס |
| 6 |
מונטה קרלו, מונקו |
19 במאי |
אוליביה פאניס |
ליג'יה-הונדה |
| 7 |
ברצלונה, ספרד |
2 ביוני |
מיכאל שומאכר |
פרארי |
| 8 |
מונטריאול, קנדה |
16 ביוני |
דיימון היל |
ויליאמס |
| 9 |
מני-קור, צרפת |
30 ביוני |
דיימון היל |
ויליאמס |
| 10 |
סילברסטון, אנגליה |
14 ביולי |
ז'אק וילנב |
ויליאמס |
| 11 |
הוקנהיים, גרמניה |
28 ביולי |
דיימון היל |
ויליאמס |
| 12 |
בודפשט, הונגריה |
11 באוגוסט |
ז'אק וילנב |
ויליאמס |
| 13 |
ספא-פרנקורשם, בלגיה |
25 באוגוסט |
מיכאל שומאכר |
פרארי |
| 14 |
מונזה, איטליה |
8 בספטמבר |
מיכאל שומאכר |
פרארי |
| 15 |
אסטוריל, פורטוגל |
22 בספטמבר |
ז'אק וילנב |
ויליאמס |
| 16 |
סוזוקה, יפן |
13 באוקטובר |
דיימון היל |
ויליאמס |
דירוג נהגים סופי [עריכה]
דירוג קבוצות סופי [עריכה]