פיט (נהר, קליפורניה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיט
Pit River
מפלים בנהר פיט
מפלים בנהר פיט
מפלים בנהר פיט
מידע כללי
אורך 333 ק"מ
ספיקה ממוצעת 135.5 מ"ק לשנייה
אגן ניקוז 18,300 קמ"ר
מוצא מפגש המזלג הצפוני והמזלג הדרומי ליד אלטורס (אנ') בקליפורניה
גובה מוצא הנהר 1,330 מטרים
קואורדינטות מוצא 41°28′23″N 120°33′28″W / 41.473056°N 120.557778°W / 41.473056; -120.557778
יובלים Hat Creek עריכת הנתון בוויקינתונים
שפך לנהר סקרמנטו בקליפורניה
קואורדינטות שפך 40°45′23″N 122°22′14″W / 40.756389°N 122.370556°W / 40.756389; -122.370556
מדינות באגן הניקוז קליפורניה בארצות הברית
מפה המציגה את מהלך הנהר פיט ויובליו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנהר פיט (באנגלית: Pit River, מילולית "נהר הבּוֹר") הוא נהר מרכזי המתנקז מצפון-מזרח קליפורניה אל העמק המרכזי של המדינה.[1] הפיט, הקלאמת והקולומביה הם שלושת הנהרות היחידים בארצות הברית שחוצים את רכס קסקייד.

הנהר הוא היובל הארוך ביותר של הנהר סקרמנטו. הוא תורם עד שמונים אחוז מנפח המים המשולב שלהם לתוך מאגר אגם שסטה (אנ'). המפגש בין זרועות אגם שסטה שלהם נמצא כ-6 קילומטרים צפונית-מזרחית לסכר שסטה (אנ'). אורך הערוץ הראשי של הנהר פיט הוא 333 קילומטרים, וחלק מהמים במערכת של הנהר זורמים 426 קילומטרים מהמקור הרחוק ביותר של הנהר פיט עד לנהר סקרמנטו.

הנהר פיט מנקז אזור של רמות געשיות דל אוכלוסייה בהרי וורנר (אנ') של מחוז מודק, ועובר דרך הקצה הדרומי של רכס הקסקייד בקניון עמוק מצפון-מזרח לרדינג (אנ'). הנהר נקרא כך בגלל בתי החורף הקבועים התת-קרקעיים למחצה ו"בתי ההזעה (אנ')" הגדולים שחפרו בני שבט הנהר פיט (אנ'), ומלכודות הבורות שלהם לחיות הציד שהגיעו לשתות בנהר.[2]

הנהר הוא יעד פופולרי לדיג, דיג זבובים (אנ') ורפטינג בחלקים התחתונים שלו, והוא משמש לייצור חשמל באמצעות אנרגיה הידרואלקטרית בתחנות הכוח שאחרי פול ריבר מילס (אנ') שבהן מצטרפים הנהרות פיט ופול (Fall), ובסכר שסטה. כמו כן נעשה בנהר שימוש נרחב למטרות השקיה ושימור.

מסלול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאו של הנהר פיט במספר יובלים (המכונים באנגלית מזלגות) במחוזות קליפורניה מודק, לאסן ושסטה בפינה הצפון-מזרחית של קליפורניה. מקורו של היובל בן ה-93 קילומטרים, "סאות פורק פיט ריבר" (South Fork Pit River, "המזלג הדרומי של הנהר פיט") – "וסט ואלי קריק" (West Valley Creek, "נחל העמק המערבי") – "סידר קריק" (Cedar Creek, "נחל הארזים") ממש דרומית-מזרחית להר באק (Buck Mountain) בהרי וורנר (אנ'), בפינה הדרום-מזרחית הקיצונית של היער הלאומי מודק (אנ'), 14 קילומטרים מערבית לגבול קליפורניה–נבדה. ה"סאות פורק" נוצר ממפגש של מספר נחלים בעמק ג'ס (Jess Valley), 21 קילומטרים צפונית-מזרחית ליישוב הזעיר מדלין (אנ'), וזורם מערבה דרך קניון צר, מעבר ללייקלי (אנ'), ואז בדרך כלל צפונה דרך עמק נרחב של חוות, שבו מימיו מופנים להשקיה, ושימור עופות מים באמצעות מערכת ענפה של תעלות השקיה.

מוצאו של היובל "נורת פורק" (North Fork, "המזלג הצפוני") – "לינוויל קריק" (Linnville Creek), באורך 48 קילומטרים, הוא כ-8 קילומטרים דרומית-מזרחית לעיירה דייוויס קריק (Davis Creek), ליד אגם גוס (אנ'). הוא זורם בדרך כלל לדרום-דרום-מערב, ומתאחד עם ה"סאות פורק" מצפון ליד אלטורס (אנ'). אף על פי שאגם גוס נחשב בדרך כלל לנקודת הקצה של אגן ללא מוצא (אנ'), הוא יכול לעלות מעל גדותיו ולהישפך אל הנהר פיט במהלך שיטפונות; עם זאת, תופעה זו לא התרחשה מאז 1881 עקב הטיות גדולות של מים לחקלאות.[3]

הנהר המשולב זורם למערב-דרום-מערב במסלול מפותל במחוז מודק, על פני קנבי (אנ') ודרך היער הלאומי מודק (אנ') בקניון סטונקול ואלי (Stonecoal Valley, "עמק פחם האבן") הצר. הוא פונה דרומה כדי לזרום על פני לוקאוט (אנ') ואל צפון מחוז לאסן, על פני היישוב ביבר (אנ'), כדי להגיח לאזור החוות של ביג ואלי (Big Valley). מצפון לליטל ואלי (אנ') הוא זורם לצפון-מזרח מחוז שסטה וליער הלאומי שסטה-טרינטי (אנ'). לאחר מכן מגיע הנהר לעמק הנהר פול (Fall River Valley), שם מצטרף אליו הנהר פול (Fall River), אשר ניזון מאחת ממערכות מעיינות המים המתוקים הגדולות בארצות הברית. לאחר מעבר בעיירה פול ריבר מילס (אנ'), הנהר צונח במפלי הנהר פיט (Pit River Falls), ואז נכנס לקניון מתפתל ארוך החוצב את רכס הקסקייד הדרומי. לאחר מכן הוא פונה דרומה כדי להצטרף לנהר סקרמנטו כזרוע המזרחית של מאגר אגם שסטה (אנ'), כ-24 קילומטרים צפונית לרדינג. נחל פוטם (Potem Creek) מצטרף לנהר במפלי פוטם (Potem Falls).[4] שני יובלים עיקריים, סקאוו קריק (Squaw Creek) והנהר מקלאוד, נשפכים לנהר פיט מצפון בתוך האגם. 48 הקילומטרים האחרונים של הנהר יוצרים את הזרוע הארוכה ביותר מבין חמש זרועותיו של אגם שסטה, שנוצר על ידי סכר שסטה (אנ') על הסקרמנטו במורד הזרם מהמפגש המקורי.

הידרולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור המחקר הבראשיתי קניון הנהר פיט
נהר הפיט לפני שהוא נכנס לקניונים ממערב לקנבי, במחוז מודק
הנהר פיט סכור באגם בריטון, המאגר השני בנהר (אחרי אגם שסטה)
מפלי הנהר פיט כפי שצולמו סביב שנת 1904

הנהר ניזון מאגני מי תהום געשיים משמעותיים המייצרים כמה ממערכות מעיינות המים המתוקים הרצופות הגדולות ביותר בארצות הברית, בחלק האמצעי והתחתון של הנהר פיט הזרימה חזקה לאורך כל השנה, בניגוד לאופי העונתי ביותר של רוב נהרות צפון קליפורניה. לפני בניית סכר שסטה תרם הנהר פיט לא פחות מ-85% מהספיקה של הנהר סקרמנטו בעונה היבשה, כפי שנמדד ברד בלאף (אנ'), כמעט 160 קילומטרים במורד הזרם מהמפגש בין שני הנהרות - מה שהופך את הנהר למשאב חשוב להשקיה, וכן מאוחר יותר, לייצור חשמל. החלקים העליונים של הפיט מעל פול ריבר מילס הם נחל מדבר גבוה הניזון מהפשרת שלגים ולכן הספיקה בהם עונתית הרבה יותר.[5] החלק התחתון ביותר (החלק של אגם שסטה) של מערכת הנהר פיט זוכה לגשמי חורף רבים, התורמים בעיקר לזרימה בנחל בין נובמבר לאפריל. עם זאת, ספיקת המים הנמוכה בקיץ יורדת לעיתים רחוקות מתחת ל-57 מטרים מעוקבים בשנייה.[6]

בעת עריכת סקרים עבור מיזמי השקיה בתחילת המאה ה-20, ציין שירות הטיוב האמריקני (כיום לשכת הטיוב של ארצות הברית) כי הנהר פול (Fall River), הניזון ממעיינות, תרם לבדו ספיקה כל השנה של כ-42 מטרים מעוקבים בשנייה מאקוויפר המוזן בחלקו מהפשרת השלגים של הר שסטה. חלק גדול מהמים הללו נובעים במה שנקרא לעיתים קרובות "אלף המעיינות" ("Thousand Springs") כמה קילומטרים מעל פול ריבר מילס, מערבית לפארק המדינתי מעיינות הלבה אהג'ומאווי (אנ').[7] הנחלים האט קריק (Hat Creek) וברני קריק (Burney Creek), הניזונים ממעיינות מאזור פסגת לאסן, מספקים עוד 25 מטרים מעוקבים בשנייה לנהר פיט. האקוויפרים באגן הנהר פיט עשויים להכיל עד 20 קילומטרים מעוקבים והם מתמלאים באופן עקבי על ידי המשקעים בחורף המחלחלים דרך הסלעים והקרקעות הגעשיים הנקבוביים של אגן הניקוז.[8] המים נובעים בדרך כלל בנקודות של גובה נמוך יותר שבהן שכבות פני השטח נתקלות בסלע מותמר וסלע משקע.

הסקר הגאולוגי של ארצות הברית (USGS) מפעיל מד זרם על הנהר פיט במונטגומרי קריק (Montgomery Creek), ישירות מתחת לסכר פיט מספר 7 (Pit 7 Dam) ומעל אגם שסטה. מד זה מודד את ספיקת הנחל מאזור של 12,8302 קילומטרים רבועים, או 70 אחוז מכלל אגן הניקוז. ספיקת הנחל הממוצעת בין השנים 1966 ו-2012 הייתה 135.5 מטרים מעוקבים בשנייה, עם מקסימום של 2,100 מטרים מעוקבים בשנייה שנרשם ב-24 בינואר 1970, לאחר גשם כבד. ספיקה מינימלית קצרה של 0.85 מטרים מעוקבים בשנייה התרחשה ב-12 ביולי 1975 עקב עבודות בנייה בתחנת כוח פיט מספר 7 שדרשו הפסקה זמנית של זרימת המים. הספיקה המינימלית במשך 7 ימים הייתה 28.0 מטרים מעוקבים בשנייה, ב-5–12 בספטמבר 1966.

לפני שהוקם הסכר על אגם שסטה בשנות הארבעים של המאה ה-20, הספיקה השנתית של הנהר פיט הייתה בערך פי ארבעה מהספיקה של הסקרמנטו במפגש ביניהם, מה שהפך אותו למקור ההידרולוגי האמיתי של מערכת הנהר סקרמנטו. במדידה בשפך, סביר להניח שהספיקה הטבעית של הנהר עלתה על 170 מטרים מעוקבים בשנייה, נתון הכולל את נהר מקלאוד והנחל סקאוו התורמים כ-29 מטרים מעוקבים בשנייה של ספיקה נוספת אחרי מד הספיקה של מונטגומרי קריק.[9]

סכרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלק התחתון של הנהר פיט הוא אחד מהנהרות שמהם מייצרים חשמל מאנרגיה הידרואלקטרית המשמעותיים ביותר בקליפורניה, לא רק בגלל ספיקתו הרב-שנתית העקבית, אלא בגלל הירידה התלולה שלו: ב-80 קילומטרים שהנהר עובר בין פול ריבר מילס לאגם שסטה, יש הפרש גובה של 670 מטרים, או שיפוע של 8 מטרים לקילומטר, וזה די משמעותי עבור נהר בגודלו. בגלל הספיקה האמינה, אין צורך במאגרים גדולים כדי לווסת שחרור מים לייצור חשמל, בניגוד לתחנות כוח הידרואלקטריות גדולות אחרות בקליפורניה. כושר הייצור המשולב של תחנות כוח בנהר ויובליו הוא כ-770 מגה וואט. נכון לשנת 2004, הייצור השנתי מתחנות כוח ראשיות עמד על כ-2.64 מיליארד קוט"ש. כולל תחנות כוח על יובלים, גדל סך הייצור ל-3.67 מיליארד קוט"ש, או כ-13% מכלל ייצור האנרגיה ההידרואלקטרית של קליפורניה.

הסכר הראשון על הנהר פיט הוא סכר פיט 3 (Pit 3 Dam), היוצר את אגם בריטון (Lake Britton) ליד ברני (אנ'), כ-24 קילומטרים במורד הזרם מפול ריבר מילס. המים מופנים דרך מנהרה באורך 4,900 מטרים לתחנת כוח פיט 3, הממוקמת בקצה העליון של מאגר פיט 4, שנוצר על ידי סכר פיט 4. פיט 4 הוא סכר הטיה קטן בהרבה, המעביר את המים דרך מנהרה מתחת להר צ'וק (Chalk Mountain) לתחנת כוח פיט 4 במאגר פיט 5. כמו פיט 4, גם סכר פיט 5 הוא סכר הטיה קטן עם מאגר מינימלי. מכאן, המים מופנים למאגר ויסות (Tunnel Reservoir, מאגר מנהרות) ולאחר מכן דרך מנהרה העוקפת את נהר פיט המכונה "ביג בנד" (Big Bend, "העיקול הגדול") והעיירה המכונה באותו שם (ביג בנד (אנ')), כדי להזין את תחנת הכוח פיט 5. הסכרים ותחנות הכוח הללו פועלים ברישיון תחת הוועדה הפדרלית הרגולטורית לאנרגיה (אנ') בתור "מיזם פיט 3, 4 ו-5" ("Pit 3, 4, and 5 Project"), ומופעלים על ידי חברת החשמל והגז הפסיפית (PG&E).

מתחת לתחנת כוח פיט 5 נבנו על הנהר שני סכרי קשת כבידה גדולים יותר מבטון, פיט 6 ופיט 7. סכרים אלו משחררים מים ישירות מהבסיס כדי לייצר חשמל, במקום להסיט את המים דרך מנהרות ארוכות. המאגרים המשולבים מציפים כמעט 16 קילומטרים מנהר הפיט. תעלת הטיה מהנהר מקלאוד, יובל של הנהר פיט, מגדילה את הספיקה עבור שני הסכרים. המים מוטים מהנהר מקלאוד באגם מקלאוד, כ-32 קילומטרים דרומית להר שסטה, דרך מנהרה אל מאגר קניון איירון (Iron Canyon Reservoir), ולאחר מכן דרך מנהרה נוספת אל תחנת הכוח ג'יימס ב. בלאק (James B. Black Powerhouse), הנשפכת אל הנהר פיט בקצה העליון של מאגר פיט 6. מתקנים אלה ידועים ביחד בשם המיזם ההידרואלקטרי מקלאוד-פיט (McCloud-Pit Hydroelectric Project) וגם הם מופעלים על ידי PG&E.

48 הקילומטרים האחרונים של הנהר פיט מוצפים על ידי אגם שסטה, שנוצר על ידי סכר שסטה על הנהר סקרמנטו כ-5 קילומטרים מעבר למה שהיה בעבר מפגש הנהרות פיט וסקרמנטו. בניית סכר שסטה הסתיימה ב-1945, והוא מרכיב מרכזי במיזם העמק המרכזי של לשכת הטיוב של ארצות הברית, מקור עיקרי למי השקיה בעמק המרכזי.[10] האגם מציף גם חלקים משני יובלים של הנהר פיט, הנהר מקלאוד והנחל סקאוו.

ישנן גם סכרים הידרואלקטריים רבים על יובלי הנהר פיט, כגון הנהר פול והאט קריק. המיזם ההידרואלקטרי של האט קריק, המורכב משתי תחנות כוח בנחל האט קריק התחתון שנבנו בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 על ידי Red River Lumber Co, נחשב מועמד לרישום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים. מתקני האט קריק נרכשו על ידי PG&E ב-1945.

לפני שנחקקו תקנות הגנת הסביבה בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, ההטיות נטלו עד 95 אחוז מהספיקה בקיץ של הנהר פיט, וכתוצאה מכך התייבשו קטעים משמעותיים בין פול ריבר מילס וביג בנד. PG&E נדרשת כעת לשמור על זרימה בסיסית בנהר בכל עת, מה שהוביל להפחתת ייצור החשמל ההידרואלקטרי, אך שיפר מאוד את בית הגידול של חיות הבר והדגה בקטעים אלה של הפיט.[11]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקו העליון של הפיט לפני אלטורס

נהר הפיט ממוקם בטריטוריה ההיסטורית של שבט האצ'ומאווי (אנ'), שבניו חיו באזור הרחב מביג בנד ועד אגם גוס. ייתכן שבני אדם התגוררו באזור זה לפני 12,500 שנים. לשבט אצ'ומאווי (המורכב מתשע חבורות נפרדות) היו עד 28 כפרים באזור הנהר פיט והם נחשבים לדוברי שפת פלאיהניהן (אנ'), יחד עם בני האצוגווי (אנ') השכנים שחיו לאורך היובלים הדרומיים של הפיט כמו הברני קריק, ההאט קריק, ועמק דיקסי.[12] בשל המשאבים הדלים של אגן הניקוז המדברי הגבוה של נהר הפיט, חיו רוב הילידים קרוב לנהר והתקיימו בעיקר מציד ודיג. האצ'ומאווי נעו בין מחנות ציד בקיץ, שבהם הם התגוררו באוהלים בצורת חרוט מכוסים בקנים של אגמון האגם, ובתים חפורים גדולים יותר עם שלד עץ בחורף. נהר הפיט (מילולית "נהר הבּוֹר") נקרא על שם מלכודות הבורות שחפרו האצ'ומאווי כדי ללכוד חיות ציד בזמן שהגיעו לשתות מים בנהר. השם אצ'ומאווי נובע ממילה בשפת הפלאיהניהן שפירושה "אנשי הנהר".

הטריטוריה של האצ'ומאווי גבלה בזו של שבטי ילידים אחרים: הקלאמת והמודק בצפון, השסטה בצפון-מערב, הווינטון (אנ') במערב (בעמקי הפיט התחתון ומקלאוד), היאנה (אנ') בדרום-מערב, המאידו (אנ') בדרום והפאיוט במזרח. בין רוב השבטים המקומיים היו מחלוקות על נושאים חברתיים ועל הגבולות ביניהם מאז ימי קדם; הקלאמת והמודק נהגו לערוך פשטות על האצ'ומאווי והאצוגווי שבמהלכן לקחו שבויים כדי למכור אותם כעבדים בדה דלס (אנ') באורגון, אז מרכז מסחר אינדיאני גדול על הנהר קולומביה, כ-500 קילומטרים צפונה.[12]

בתחילת המאה ה-19, חמושים בסוסים ובנשק חם שהושגו על ידי סחר עם אירופאים, פתחו הפאיוט במתקפה בקנה מידה מלא על האצ'ומאווי, כשבאחת הפשיטות הם הרגו בין 200 ל-300 בני אדם במחנה ליד פול ריבר מילס של ימינו. בעקבות זאת, יצרו האצ'ומאווי ושבטים מערביים אחרים קונפדרציה זמנית נגד הפאיוט. לאחר שהצליח להדוף מתקפת פאיוט שנה אחר כך, נחתם הסכם שלום.[13] עם זאת, בשנות ה-50 של המאה ה-19 גברו המתיחות בין האצ'ומאווי והמודק, שהובילו לסכסוכים מזוינים שנמשכו למעלה מעשרים שנה. למרות ניסיונות מרובים של מנהיגים משני הצדדים להשכין שלום, "בכל פעם שביתת הנשק הופרה במהרה על ידי צעירים חסרי אחריות שהצ'יפים לא יכלו לשלוט בהם".[13]

העימות עם האירופאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייל שוחה באגם שסטה

העמים הילידים חשו גם עוינות הולכת וגוברת כלפי מתיישבים וסוחרים אירופאים-אמריקאים, שנכנסו לאזור במספרים גדולים החל מאמצע המאה ה-19, במיוחד במהלך ואחרי הבהלה לזהב בקליפורניה ב-1848. בתחילה היו רק עימותים קטנים עם זרים שרק עברו באזור בדרכם לעמק סקרמנטו. עם זאת, לאחר שאמריקאים לבנים התיישבו ליד פול ריוור, פרץ הסכסוך. לאחר התכתשויות ראשוניות הגיעו לאזור חיילים בראשות הגנרל האמריקני ג'ורג' קרוק (אנ'). הילידים ניהלו משא ומתן על הפסקת אש זמנית עם קרוק, בצורה של מתנה של מספר רב של פרוות. הפסקת האש הופרה בשנה שלאחר מכן, כששני מתיישבים נרצחו על ידי אצוגווי מסיבה לא ידועה. כנקמה, תקפה חבורת גברים לבנים מחנה ילידים בביבר קריק (Beaver Creek, ליד פיטוויל של היום) והרגה 160 בני אדם, בעיקר נשים וילדים.

המשלחות הצבאיות של הנהר פיט (Pitt River Expeditions) נגד שבטים אינדיאנים מקומיים התרחשו במהלך שנות ה-50 של המאה ה-19. המשלחת הראשונה ב-1850 הייתה בעיקר ניסיון ליצור יחסים טובים יותר עם העמים הילידים. השנייה, בראשותו של גנרל קרוק ב-1857, היה התקפית באופייה, שכן ממשלת ארצות הברית החליטה לסלק בכוח את ילידי הנהר פיט ולהעבירם לשמורת האינדיאנים מנדוסינו (אנ') (ומאוחר יותר, כשהשמורה פונתה, לשמורת האינדיאנים בעמק ראונד (אנ')) במחוז מנדוסינו.[14] האויבים לשעבר של האצ'ומאווי - המודק והקלאמת - גורשו גם הם מהאזור עד 1873 עם סיומה של מלחמת מודק (אנ').[15] זו נחשבת לנקודת הזמן שבה נפתח עמק נהר הפיט להתיישבות לבנים רחבת היקף.[16]

השקיה וחשמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל האקלים הצחיח, הקרקעות הדלות והטופוגרפיה הטרשית של אגן נהר הפיט וצפון-מזרח קליפורניה בכלל, התיישבות והפיתוח של האזור היו קשים. מרעה בקר הפך לפעילות הכלכלית העיקרית, הודות לשטחי העשב העונתיים הנרחבים, יחד עם קצת כרייה וכריתת עצים.[16][17] אף על פי שהחלקים התחתונים של נהר הפיט מכילים מים בשפע, אגן הניקוז המערבי הררי מדי לחקלאות. מצד שני, החלק המזרחי היבש יותר של אגן הניקוז מכיל מספר עמקי נחל שטוחים עם קרקעות סחף עמוקות. לאורך החלק המוקדם של המאה ה-20 נבנו כ-63 מאגרים על היובלים באזור זה, כדי למטרות השקיה.[5] בשל זרימת נחלים מוגבלת ואקראית מנחלי מדבר אלו הניזונים מהפשרת השלגים, כמות השטחים החקלאיים במערכת הנהר פיט נותרה קטנה, וזכויות המים היו נושא במחלוקת.[18] חלק מהמחלוקות הללו נפתרו בבית המשפט בשנות ה-30 של המאה ה-20, כאשר הקצאות מים מנוהלות כעת על ידי מחלקת משאבי המים של קליפורניה (אנ').[16]

מפלי פוטם

בעשורים הראשונים של המאה ה-20 זוהה הנהר פיט על ידי שירות הטיוב שהוקם באותו הזמן (כיום לשכת הטיוב של ארצות הברית) כמקור המים החשוב ביותר במערכת הנהר סקרמנטו העליונה; הנהר מספק לא רק את רוב הספיקה השנתית, אלא כמעט את כל אספקת המים האמינה בקיץ. אחת ההצעות הראשונות לסכור את נהר הפיט הייתה ב-1915 והייתה ידועה בשם "מיזם נהר הפיט התחתון" (Lower Pit River Project). סכר של 42 מטרים היה אמור להיבנות מעבר לנהר ב"שיפ רוקס" (Sheep Rocks), מעל המפגש עם נחל סקאוו. כרבע מספיקת הנהר יופנה להשקיה של כ-240,000 דונם של שטחים פוריים בעמק סקרמנטו העליון, מזרחית לרדינג (אנ'). מיזם נהר הפיט התחתון הוחלף מבחינה טכנית על ידי מיזם העמק המרכזי שעבורו הושלם סכר שסטה בשנת 1945. אגם שסטה הגביה את מפלס הנהר פיט יותר מ-30 מטרים מעל הגובה של סכר שיפ רוקס המוצע. הוא גם הציף את רוב האדמות המסורתיות של הילידים בני הווינטון לאורך הנהרות פיט ומקלאוד, פעולה שעדיין שנויה במחלוקת היום.

פיתוח משאבי אנרגיה הידרואלקטרית של מערכת נהר הפיט החל גם הוא מוקדם. אחד המיזמים ההידרואלקטריים הגדולים הראשונים היה מיזם האט קריק, שנבנה בשנת 1920 ויצר את חשמל לראשונה בשנת 1921. משאבי האנרגיה של הנהר פול נוצלו זמן קצר לאחר מכן עם תחנת כוח שהחלה לפעול ב-1922. סכר פיט 3 (אגם בריטון) הושלם ב-1925 ותחנת הכוח שלו החלה לפעול ב-18 ביולי 1925. פיט 4 ו-5, שנמצאים בהמשך הזרם, הושלמו בין אמצע שנות ה-40 לאמצע שנות ה-50. נהר הפיט התחתון נסכר בשנות ה-60, ויצר את מאגרים 6 ו-7. במהלך תקופה זו הושלמה גם תעלת הטיה מהנהר מקלאוד כדי להגדיל את ספיקת המים הזורמים דרך תחנות הכוח על הנהר פיט. תחנת כוח פיט 2 תוכננה, אך מעולם לא נבנתה: עקב שגיאה במפות הטופוגרפיות, הפרש הגבהים בין הנהר פול לאגם בריטון, היכן שתחנת הכוח הייתה אמורה להיות ממוקמת, היה קטן מדי לייצור כלכלי של חשמל.

פעילויות נופש[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהר הפיט ידוע בצפון קליפורניה בדגי הטרוטה שבו ומהווה יעד פופולרי לדיג. הנהר ידוע לשמצה במים המהירים והעמוקים שלו, באפיק החלקלק ובראות הנמוכה, והוא נחשב לקשה ומסוכן לשכשוך. הזרימות עקביות למדי במשך כל השנה, למעט לאחר אירועי סערה, הן בשל המעיינות הטבעיים המזינים את הנהר והן עקב ויסות על ידי סכרים הידרואלקטריים רבים. הדיג השתפר מ-2011 מאז חידוש הרישיון של מספר מתקנים הידרו-אלקטריים של PG&E בנהר, מה שחייב את חברת החשמל להגדיל את זרימות המינימום בנהר שהופסקו בעבר בקיץ מעבר לסכרים 3, 4 ו-5, ולנטר את בריאותן של אוכלוסיות הדגים באזורים אלו.[19] החלק התחתון של הפיט מוגדר כ"מדגה סרט כחול" (Blue Ribbon fishery), כלומר של דיג באיכות מעולה.

הנהר הוא גם מקום טיולים וסיורים ידוע, במיוחד עבור אנשים המחפשים מפלים ועיטמים לבני-ראש. מפלי פוטם הם בין הנקודות הציוריות ביותר לאורך הנהר.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנהר פיט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Pit RiverGeographic Names Information System. United States Geological Survey. 1981-01-19.
  2. ^ Pit River
  3. ^ "Geological Survey Professional Paper". 1965.
  4. ^ 1 2 Danielsson, Matt; Danielsson, Krissi (2006-02-15). Waterfall Lover's Guide to Northern California: More than 300 Waterfalls from the North Coast to the Southern Sierra (באנגלית). The Mountaineers Books. pp. 71–72. ISBN 9781594852220.
  5. ^ 1 2 "Upper Pit River Watershed". Sacramento River Watershed Program.
  6. ^ "Lower Pit River Watershed". Sacramento River Watershed Program.
  7. ^ Tim Palmer, Field Guide to California Rivers, University of California Press, 2012, ISBN 9780520952195
  8. ^ Jonathan Stewart, Pilgrimage To The Edge: The Pacific Crest Trail and the U.S. Forest Service, Xlibris Corporation, 2010, ISBN 9781456800000
  9. ^ "USGS Gage #11368000 on the McCloud River above Shasta Lake, CA" (PDF). National Water Information System. U.S. Geological Survey. 1967–2012.
  10. ^ "Shasta/Trinity River Division Project". Central Valley Project. U.S. Bureau of Reclamation.
  11. ^ "The Facts About The Pit River Hydropower Relicensing". California Trout. 2011-08-24.
  12. ^ 1 2 Carl Waldman, Encyclopedia of Native American Tribes, Infobase Publishing, 2014, ISBN 9781438110103
  13. ^ 1 2 Curtis, Edwards S. "The Achomawi" (PDF). The North American Indian: Volume. World Wisdom.
  14. ^ Hart, Herbert M. "Historic California Posts: Fort Crook (Camp Hollenbush)". The California State Military Museum.
  15. ^ "A Brief History of the Modoc War" (PDF). Experience Your America. U.S. National Park Service.
  16. ^ 1 2 3 Clawson, Robert F.; Boles, Gerald L. "Pit River Water Quality Study" (PDF). California Department of Water Resources.
  17. ^ Bowen, William (2010). "California Imagined - Flying Over California: Aerial Movies of California's Regions". California Geographical Survey. אורכב מ-המקור ב-2014-04-27.
  18. ^ "Water Demand and Supply". Resource Issues. Pit River Watershed Alliance.
  19. ^ "2013 Pit River Anglers Satisfied With Catch Rates, Size, and Overall Experience". California Trout. 2014-03-17.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פיט_(נהר,_קליפורניה)&oldid=37958433"