סחף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סחף הוא תנועה של חלקיקים מוצקים (סדימנט), בדרך כלל אופייני בעקבות שילוב של כוח המשיכה על הסדימנט או תנועת המוביל שבו הסדימנט מובל. הבנה של סחף משמשת בדרך כלל במערכות טבעיות בהן החלקיקים הם סלעים קלסטים (חול, חצץ בולדרים וכו') סילט או חרסית. המוביל יכול להיות אוויר, מים או קרח, וכוח המשיכה משמש להזזת החלקיקים על ידי משטח משופע עליו הם יושבים. סחף במים מתרחש בנהרות, באוקיינוס, אגמים, ימים וגופי מים אחרים באמצעות זרמים וגאות ושפל. בקרחונים במהלך תנועתם על פני הקרקע, וביבשה תחת השפעת הרוח. סחף רק באמצעות כוח המשיכה יכול להתרחש במדרון באופן כללי כדוגמת הרים, מצוקים וגבול ומדף היבשת – מדרון היבשת. סחף הוא חשוב בתחומים של גאולוגיה סדימנטרית, גיאומורפולוגיה, הנדסה אזרחית והנדסה סביבית. בידע על סחף משתמשים בדרך כלל כדי לדעת האם תתרחש בליה או השקעה, עוצמת הבליה או השקעה והזמן והמרחק בהם הם יתרחשו.

מנגנוני סחיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חול נושב מדיונה קלסו במדבר מואהבי, קליפורניה.
נהר טוקלט, הפארק הלאומי דנלי, אלסקה. הנהר משנה את מיקמו דרך תהליכי בליה והובלת סדימנטים

סחיפה רוחית (איאולית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סחיפה רוחית הוא המונח של הובלת סדימנטים באמצעות הרוח. תוצאות הובלה באמצעות רוח הם מבני דיונות חול גלונים (ripples). בצורה אופיינית גודל הסדימטים המובלים הוא חול (<1MM) ויותר קטן, מכיוון שאוויר הוא מוביל בעל צפיפות והתנגדות נמוכה ולכן לא יכול למשוך איתו חלקים גדולים. הובלה איואלית של סדימנטים נפוצה בעיקר בחופים ובאזורים יבשים עולם, כיוון שבאזורים הללו אין צמחיה אשר יכולה למנוע את הימצאות ותנועת שדות החול. אבק דק גרגר אשר נישא ברוח מסוכל לחדור לשכבה העליונה של האטמוספירה ולהתנייד מסביב לכדור הארץ. אבק מהסהרה משתכן באיים הקנריים ולאיים אחרים בקראיבים, והאבק ממדבר גובי משתכן במערב ארצות הברית.

סחף משקעים (פלוביאלי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגאולוגיה, גאוגרפיה פיזית, וסחף, התהליך הפלוביאלי קשור למשקעים ולמים זורמים. הדבר כולל נהרות, נחלים, זרמים, הקפאה והפשרת מים, שטפונות בזק ופירצי שטפון של אגמי קרחון. סדימנטי המובלים בידי מים יכולים ליהיות גדולים יותר מסדימנטים המובלים על ידי אוויר מכיוון שלמים יש צפיפות והתנגדות גבוהים יותר. בנהרות טיפוסיים הסדימנט הגדול ביותר המובל בהם הוא בגודל חול וחצץ, אך שטפונות גדולים יותר יכולים לסחוף חלוקים ואף בולדרים. הובלה פלוביאלית של סדימנטים יכולה לגרום לצורות של גלונים ודיונות בתבניות של בליה, בתבניות מסובכות של מערכות נהר אבעי ומישורי שיטפון מפותחים

סחיפה חופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועת סדימנט חופית מתצבעת באזורים קרובי חוף עקב תנועת גלים וזרמים. בשפכי הנהר תהליכי הובלה חופיים ופלוביאלים מתחברים כדי ליצירת דלתאות הנהר. תנועת סדימנטים חופית יוצרת מבנים אופיינים לאזור החוף כגון, חופים, לגונות ומפרצים.

סחיפה קרחונית (גלציאלית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תזוזתם של קרחונים על גבי הקרקעית, הם אוספים איתם ומזיזים חומרים בגדלים שונים. קרחונים יכולים "לסחוף" סדימנטים מהגדולים ביותר. באזורים שבהם היו בעבר קרחונים בדרך כלל ניתן למצוא סלעים שלא מתאימים לסלעי האזור, רבים מהם בעלי קוטר של כמה מטרים. קרחונים גם "טוחנים" סלעים והפוכים אותו ל"קמח גלציאלי" (חלקי סלעים בגודל של גרגרי סילט), שהוא כל כך דק שבדרך כלל הוא נסחף על ידי הרוח ומשתקע במרחק של אלפי קילומטרים משם. סדימנטים שמובלים על ידי קרחונים בדרך כלל זזים לפי קוי הזרמיה הגלציאלים.

סחיפה מדרונית (Hillslope)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסחף במדרון ישנם תהליכים רבים המזיזים את הרגוליט במורד המדרון, והם כוללים:

  • זחילה מדרונית (Soil Creep)
  • זריקת עצים (Tree throw)
  • תזוזת אדמה על ידי בעל חיים מתחפרים
  • מפולות בוץ וחול במדרון

גורמים משפיעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם כמה גורמים המשפיעים על הסחף

הסחף בדפוסי זרימה במורדות הרים וגבעות
  • ליתולוגיה – מאפייני הסלע, דוגמת הרכב כימי ומינרלוגי, מבנה ועוד, מהווים את אחד מהגורמים החשובים ביותר המשפיעים על סחף. מידת גיבוש הסלע – המציינת את אחיזתם של הגרגרים והגבישים זה בזה ובכך מאפשרת או מונעת את סחיפתו. ככל שהסלע מגובש יותר, כן הוא יהיה עמיד יותר לסחף.
  • טופוגרפיה – מקום הימצאותו של המסלע ביחס לסביבה משפיע על שיעור הסחף שלו. כלל שהמסלע תלול יותר – הוא יהיה נתון לסחף רב יותר.
  • טקטוניקה – לתהליכים טקטוניים יש גם השפעה על שיעור הסחף מאחר שהם משפיעים על הטופוגרפיה ועל תלילותו של המסלע. לדוגמה, גובהם של האלפים, מתאזן באמצעות תהליכי הסחף החלים בהם. בנוסף, היווצרות של סדקים והעתקים יוצרת אזורי חולשה בהם מתפוררים סלעים ומגדילה את פני השטח החשופים לסחף.
  • פלורה – השפעה עקיפה נוספת של האקלים מתבטאת בסוג הצמחייה המכסה את הקרקע או המסלע, וכתוצאה מכך – בעידוד או בריסון של תנועת מים ורוח. לדוגמה, שורשי צמחים עשויים לבקע סלעים ולחשוף אותם לסחף, או לקבע חוליות ולמנוע את סחיפתם באמצעות הרוח.

תוצרי הסחף[עריכת קוד מקור | עריכה]

סחף הוא תהליך גאומורפולוגי המשנה ומעצב את הנוף. קיימים כמה מבנים האופייניים לו:

תוצרי סחף בחופים

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הובלת סדימנטים משמשת לפתירת בעיות רבות, ביניהן סביבתיות, גיאוטכניות וגאולוגיות. מדידה או סכימת סחף הסדימנטים או הבליה היא חשובה להנדסת חופים. תוכננו מספר מכשירים למדידת סחיפת סדימנטים, (PES – Praticle Erosion Simulator) אחד מהם הידוע בכינויו "חיה" (BEAST – Benthic Environmental Assessment Sediment Tool), כוויל לסכימת כמות סחיפת הסדמינטים.

תנועתם של הסדימנטים היא חיונית לסיפוק בית גידול לדגים ואורגניזמים נוספים בנהרות. לכן מנהלים של נהרות מפוקחים, שבדרך כלל "צמאים" לסדימנטים עקב סכרים, לרוב מיועצים ליצור באופן מלאכותי שטפונות קצרים כדי לרענן את הקרקעת ולבנות מחדש גדות. תנועת סדימנטים לתוך נביעה הנובעת מסכר יוצרת דלתאות נביעה. הדלתא הזאת תמלא את אגן הניקוז ובסופו של דבר או שיהיה צורך לרוקן את הנביעה או להסיר את הסכר. מידע על סחיפת סדימנים יכול לשמש לתכנון נכון של הארכת משך החיים של הסכר. גאולוגים יכול להשתמש בפתרון ההופכי של יחסי הובלת סדימנטים כדי להבין את עומק הזרימה, מהירות, וכיוון, מסלעים סדימנטרים ומשקעים צעירים של חומרים אלוביאלים. זרימה בתעלות, מעל סכרים, ומסביב לבסיסי גשרים יכולים ליצור סחיפה של הקרקעית. סחיפה זאת יכולה לפגוע בסביבה ולחשוף או לערער את יסודות המבנה. ולכן ידע מעמיק על המנגנונים של סחיפת סדימנטים בסביבה בנויה חשובים עבור הנדסה אזרחית וימית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Encyclopedia of Geomorphology, Routledge, London 2004