סלע מותמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סלע מותמר הוא סלע שעבר תהליך שינוי כימי או מינרלוגי עקב תנאים סביבתיים קיצוניים – תהליך של התמרה, שינוי. תהליכים אלה התרחשו בסביבה מטמורפית (מטמורפוזה, מיוונית: שינוי צורה).

תהליכי התמרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התמרה

התמרה היא תהליך של שינויים כימיים ומינרלוגיים בסלע קיים (סלע מקור, פרוטולית - protolith) ובמינרלים כתוצאה מתנאים קיצוניים אליהם נחשפו לאחר היווצרותם.

סלעים מותמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלעים שהם תוצר של תהליכי התמרה:

פצילות לווחית ברעפי צפחה

מאפייני סלעים מותמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאפיין בולט של סלעים מותמרים הוא הפאצייס (facies) – "פרצוף", צורת הופעתו של סלע, שממנה ניתן להסיק על סביבת ההיווצרות שלו. לדוגמה: פאצייס צפחות ירוקות – פאצייס של התמרה אזורית בתנאי טמפרטורה נמוכה ולחץ בינוני, תנאים שנוצרו בהם צפחות ירוקות.
  • פצילות לווחית – מרקם של לוחות דקיקים המאפיין סלעים מותמרים כגון צפחה. פצילות כזו מתרחשת כאשר גבישים שטוחים ומאורכים של מינרלים כגון נציץ מתגבשים בניצב ללחץ המופעל עליהם.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פצילות

מרקמים אופייניים לסלעים מותמרים:

סלעי המקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלעי המקור ההופכים לסלעים מותמרים בתהליך ההתמרה נקראים:

  • מטא-משקעיים – סלעי המקור הם סלעי משקע
  • מטא-געשיים – סלעי המקור הם סלעים געשיים
  • מטא-פלוטוניים – סלעי המקור הם סלעים פלוטוניים