סלע משקע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבן גיר על גבי חרסית

סלע משקע הוא סלע שנוצר על פני כדור הארץ מחומר שמקורו בסלע קודם אחר בתנאים רגילים של טמפרטורה ולחץ. סלעי המשקע כוללים סלעים נפוצים כגון קירטון, אבן גיר אבן חול ודולומיט.

התחום בגאולוגיה העוסק בעקרונות ובתהליכים של יצירת סלעי המשקע נקרא סדימנטולוגיה (Sedimentology).

היווצרות סלעי המשקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סביבת היווצרות

המקור לסלעי המשקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

החומר ממנו נוצרים סלעי המשקע מגיע ממקורות שונים:

תהליך היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מסלעי המשקע נוצרים בארבעה שלבים: בלייה, הסעה, השקעה והתקשות וחלקם נוצרים בשלב אחד בלבד: התקשות.

  • בליה (Weathering) – הבליה יכולה להיות בליה מכנית כתוצאה מפעולת שחיקה של מים, רוח, הבדלי טמפרטורה בין היום ללילה, פעולת קרחונים, פעולת הים, השפעת קפיאת מים בסדקים או בליה ביולוגית - תוצאה מפעילות אורגנית (שרשי עצים המפרקים את הסלע). או בליה כימית – חמצון או המסת סלעים קרבונטים במי גשמים הקולטים פחמן דו-חמצני מהאוויר והופכים לחומצה פחמתית חלשה.
  • הסעה (transportation) - בשלב זה משמשים הגורמים שסייעו בפירוק הסלעים גם כאמצעי להסעתם: מים (נחלים וזרמי ים) קרחונים ורוח.
  • השקעה (deposition) – בסופו של דבר שוקעים תוצרי הפרוק על קרקעית הים או על היבשה. תופעה האופיינית לאזור החוף כאשר משקלם של המשקעים על אדן היבשת גורם לשקיעתו וכך לא משתנה עומקו של הים. בישראל אנו חווים את שקיעת תוצרי הפרוק בדמות סופות אבק. מעריכים את כמות האבק השוקע על מדינת ישראל מדי שנה בין מיליון טון לארבעה מיליוני טון. (בממוצע גובה שכבת האבק ששוקעת על מדינת ישראל היא 0.1-0.2 מ"מ לשנה).

נוהגים לקרוא לשלושת התהליכים: בליה, הסעה ושקיעה בשם הכולל סחיפה או אירוזיה.

  • התקשות (Lithification) – כלל התהליכים ההופכים את המשקע לסלע קשה. החל מהרגע בו מגיעים חומרי הפירוק אל מקום שקיעתם מתרחשים בהם שינויים כתוצאה מלחץ, תגובות כימיות וחדירת תמיסות. שינויים אלה גורמים לליכוד החומר והקשחתו. שני מנגנונים עיקריים אחראים ליצירת הסלע.
    • דחיסה (Compaction) – לחץ עמוד המים על המשקע (לחץ הידרוסטטי) או לחץ סלעים (לחץ ליתוסטטי) גורם לסחיטת המים מתוך המשקע. הלחץ יכול להיות משולב מלמעלה (הידרוסטטי) ומלמטה (ליתוסטטי) בשל כוחות טקטוניים של עלייה אנכית. לעתים נלחץ המשקע הרך כנגד גלעין קשה (למשל של שונית).
    • מילוט (Cementation) – נגרם כשתמיסות החודרות בין גרגירי החומר השוקע מתגבשות ובכך מתקשה כל החומר. הדוגמאות הנפוצות הן של תמיסות קרבונטיות (גיר) שהופכות דיונות של חול לכורכר, תמיסות סיליקטיות שמלכדות אבן חול קוורצית לסלע קוורציט.

כלל התהליכים המתרחשים אחרי ההשקעה, לפני ההתקשות, במהלכה ואחריה קרויים דיאגנזה (diagenesis).

תפוצת סלעי המשקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פני השטח מהווים סלעי המשקע כ-75% מכלל הסלעים. אך למעשה סלעי המשקע הם רק ציפוי דק המכסה את סלעי היסוד הבונים את קרום כדור הארץ. מעריכים כי קרום כדור הארץ בנוי מ-95% סלעי יסוד וסלעים מותמרים ו-5% סלעי משקע.

תכונות המייחדות את סלעי המשקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשתי תכונות נבדלים סלעי המשקע מסלעי היסוד.

  • שכבתיות – על אף שלעתים ניתן למצוא שכבתיות בסלעי יסוד (זרמי לבה שקפאו), תכונה זו מאפיינת בעיקר סלעי משקע. עובי השכבות יכול לנוע בין כמה מילימטרים לכמה מטרים. הסיבות להיווצרות השכבות הן פיזיקליות: כוח הכובד ושינויים בקצב השקעת החומר; כימיות : שקיעה של מלחים בתמיסה רוויה; ואורגניות: גידול של אלמוגים.
  • מאובנים - תופעה שאינה קיימת בסלעי יסוד. המאובנים משתמרים בסלעי המשקע בכמה צורות: הקליפה החיצונית או השלד, חומר חרסיתי המחליף את גוף בעל החיים או עקבות של בעלי החיים. הסיבה שמאובנים נוצרים רק בסלעי משקע היא שבניגוד לסלעי יסוד וסלעים מותמרים, סלעי משקע נוצרו בתנאי חום כאלה שלא הרסו את שרידי בעלי החיים.

סלעי המשקע מכילים מידע חשוב על ההיסטוריה של כדור הארץ. הרכב המשקעים מספק רמזים לגבי הסלע המקורי ממנו נוצרו, ההבדלים בין השכבות מלמדים על תנאי הסביבה בה נוצרו, והמאובנים מספקים מידע על סוג הצמחים ובעלי החיים שהיו קיימים בתקופות שונות בהיסטוריה העולמית.

מיון סלעי המשקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל לחלק את סלעי המשקע לשתי קבוצות: "סלעים קלאסטיים" ו"סלעים כימיים וביוכימיים"

סלעים קלאסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלע קלאסטי או גם סלע דטריטי הוא סלע המורכב משברי סלע קודם (קלאסט ביוונית פירושו "שבר", דטריטוס בלטינית גם כן פירושו "שבר"), בעל מרקם הקרוי "מרקם קלאסטי" כלומר גרגירי. נהוג לחלק את הסלעים הקלאסטיים לארבע קבוצות משנה:

  • סלעים אפיקלאסטיים – הקבוצה העיקרית והנפוצה ביותר. סלעים שעברו את כל ארבעת השלבים של יצירת סלע משקע: בלייה, הסעה, השקעה והתקשות. נוהגים לחלק את קבוצת הסלעים האפיקלאסטיים לשלוש תת-קבוצות:
    • רוּדיטים או פּסֶפיטים (rudites, psephites השם הראשון לטיני השני יווני) – סלעים קלאסטיים שגודל הגרגיר שלהם גדול מ־2 מ"מ. קיימים שני טיפוסי סלעים: קונגלומרט הבנוי מחלוקים מעוגלים דבר המעיד על כך שחלוקים אלה עברו הסעה ממושכת ועקב כך פינותיהם התעגלו וברקציה הבנויה משברים זוויתיים המעידים על הסעה קצרה.
    • אַרניטים או פּסַמיטים (arenites, psammite) – סלעים קלאסטיים שגודל הגרגיר שלהם קטן מ-2 מ"מ וגדול מ-60 מיקרון. בתת-קבוצה זו מצויה אבן חול. קיימים כמה סוגים של אבן חול. "אבן חול קוורצית" - מורכבת בעיקר מקוורץ (מעל ל-70%). כיוון שהקוורץ הוא המינרל העמיד ביותר זוהי אבן חול "מבוגרת". "גריווקה" (greywacke) - אבן חול שנוצרה מהתפרקות של סלעי יסוד וסלעים מותמרים ומכילה כמויות שוות של קוורץ, פצלת השדה וחרסית. שכבת גריווקה עבה מצויה בסמוך לניקוסיה בירת קפריסין. "ארקוזה" (arkose) - אבן חול זו נוצרה מהתפרקות של סלעי יסוד חומציים (גרניט) ומאופיינת בכמות של מעל ל-25% פצלת השדה וחרסיות.
    • לוטיטים או פליטים (lutitites, pelites) סלעים קלאסטיים בעלי גרגיר עדין הקטן מ-60 מיקרון. נוהגים להבחין בין אבן טין (Siltstone) שגודל הגרגירים שלה בין 1/16 ל-1/256 מ"מ לחרסית - סלע שגודל גרגיריו קטן מ-1/256 מ"מ.
  • סלעים קטקלאסטיים – סלעים המורכבים משברי סלעים שנוצרו מחיכוך בין שני גושים. לדוגמה "טיליט" - הסלע שנוצר מהתלכדות חומרי סחף של קרחונים.
  • סלעים פירוקלאסטיים – ("פירו" אש ביוונית) – סלעים המורכבים מהתלכדות חלקיקים שמוצאם געשי לדוגמה טוף.
  • סלעים רזידואליים (סלעים שיוריים) – סלעים שנוצרו מחלקיקי בלייה שלא עברו הסעה אלא התקשו במקום בו התבלו. דוגמה סלעי הנארי.

סלעים כימיים וביוכימיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה של סלעים שהושקעו בתוך סביבה מימית (ים או אגם) בדרך כימית או ביוכימית. בקבוצה זו קיימים כמה סוגי משנה:

לסלעים האוופוריטים חשיבות כלכלית רבה. מלח הבישול משמש למאכל, גבס משמש לבניין ולרפואה, הקרנליט המכיל אשלג משמש לדישון. לסלעים מסוג זה יש גם ערך עקיף - בהיותם אטומים הם יוצרים מלכודות בהן מתהווים כיסים למאגרי נפט.
  • סלעי צור – סלעי הצור (flint) מופיעים בצורות מגוונות בגוונים כהים או בהירים (הגוונים הבהירים מכונים בשם חלמיש (chert)). הצור הוא סלע המורכב מבחינה כימית מסיליקה נקייה (SiO2). מבנהו הפיזי הוא מגבישים זעירים ביותר (קריפטוקריסטלים) של קוורץ וכלקדון. משערים כי הצור נוצר בסביבת תמיסה רוויה ביותר של סיליקה.
  • סלעי ברזל – סלעים נפוצים המתחלקים לכמה קבוצות:
  • סלעים קרבונטיים – הסלעים הקרבונטים מהווים כ-20% מכל סלעי המשקע. בסלעים אלה בולטים המינרליים הקרבונטים (פחמן), בעיקר קלציט ודולומיט. הסלעים העיקרים:
    • אבן גיר – סלע בעל תכולה גבוהה של קלציט וגם ארגוניט (לשני המינרלים נוסחה זהה CaCO3) שמקורו בעיקר בפעילות בעלי חיים היוצרים קליפה גירית כדוגמת אלמוגים, אך גם מפעילות אנאורגנית כגון הטרוורטין הנוצר במעיינות חמים או הנטיפים והזקיפים הנוצרים במערות.
    • קירטון – סלע הבנוי מקלציט דל במגנזיום, ושונה מאבן הגיר בהיותו נקבובי, פריך ורך. הקירטון עשיר בקליפות אורגניזמים זעירים שניתן לראותם במיקרוסקופ בלבד.
    • דולומיט – סלע המורכב בעיקר מהמינרל דולומיט (CaMg(CO3)2), סלע הדומה לאבן גיר, אך כהה וקשה ממנה. מקור הסלע כימי. הוא נוצר בהשקעה של המינרל דולומיט מתוך תמלחת מרוכזת או בתהליך בו מוחלף המינרל קלציט במינרל דולומיט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]