פיליפ וילסון סטיר

פיליפ וילסון סטיר
Philip Wilson Steer
לידה	28 בדצמבר 1860; בירקנהד, הממלכה המאוחדת
פטירה	18 במרץ 1942 (בגיל 81); לונדון, הממלכה המאוחדת
מקום לימודים	Hereford Cathedral School; אקדמיה ז'וליאן; קולג' גלוסטר; בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות ;
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	אימפרסיוניזם
יצירות ידועות	Portrait of Miss Ethel Warwick, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה

פיליפ וילסון סטיר (באנגלית: Philip Wilson Steer‏; 28 בדצמבר 1860 – 18 במרץ 1942) היה צייר בריטי של נופים ודמויות. הוא היה גם מורה לאמנות משפיע. ציורי הים והנוף שלו הפכו אותו לדמות מובילה בתנועת האימפרסיוניזם בבריטניה, אך עם הזמן הוא פנה לסגנון אנגלי מסורתי יותר, שהושפע בבירור הן מג'ון קונסטבל והן מטרנר, ובילה יותר זמן בציור באזורים הכפריים. כמורה לציור בבית הספר לאמנות סלייד במשך שנים רבות השפיע על דורות של אמנים צעירים.

ביוגרפיה ועבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיר נולד בבירקהנד, צ'שייר, בנו של צייר פורטרטים ומורה לאמנות, פיליפ סטיר (1810–1871) ורעייתו, אמה הריסון (1816–1898). כאשר סטיר היה בן שלוש עברה המשפחה לוויטצ'רץ' ליד מונמות' משם, לאחר תקופת לימודים ביתית, הוא למד בבית הספר בקתדרלת הרפורד.^[1] לאחר שמצא שהבחינות בשירות המדינה הבריטי תובעניות מדי, הוא הפך לאמן בשנת 1878. הוא למד בבית הספר לאמנות גלוסטר ואחר כך בין השנים 1880–1881 בבתי הספר לציור בדרום קנזינגטון. הוא נדחה על ידי האקדמיה המלכותית לאמנות, ולכן למד בפריז בין השנים 1882–1884, תחילה באקדמיה ז'וליאן, ולאחר מכן בית ספר לאמנויות יפות בראשות אלכסנדר קבנל, שם הפך לחסיד של אסכולת האימפרסיוניזם. בפריז הוא הושפע רבות כשראה יצירות מאת אדוארט מאנט וג'יימס מקניל ויסלר והציירים הצרפתים.

כשחזר לאנגליה, הקים סטיר אולפן בלונדון והחל לפתח סגנון אימפרסיוניסטי בו תיאר סצינות חוף ונופי ים באור שקוף וכסוף. ציורו של נמל פול, שהושלם בשנת 1890, הוא דוגמה לאפקטים האטמוספיריים הבולטים שהוא הצליח לתפוס. סטיר שהה לעיתים קרובות בעיירת החוף וולברסוויק בסופוק, והעבודות שצייר שם מעניינות בשל רעננותן ותיאורן את האור והצל.^[2] עבודות כמו הגשר, החוף בוולברסוויק (1890) ובנות רצות: מזח וולברסוויק (1894) מציגות את סטייר בשיא יכולותיו.^[3]

בין השנים 1883 - 1885 הציג סטייר באקדמיה המלכותית ובשנת 1886 הפך למייסד מועדון האמנות האנגלי החדש, איתו המשיך להציג באופן קבוע. עם וולטר סיקרט הוא הפך לאימפרסיוניסט בריטי מוביל, והציג עבודות בתערוכה האימפרסיוניסטית בלונדון שהתקיימה בגלריית גופיל בשנת 1889. מלבד האימפרסיוניסטים הצרפתים הוא הושפע מוויסלר ומאוחר יותר מציירים ותיקים כמו פרנסואה בושה, תומאס גיינסבורו, ג'ון קונסטבל וג'יי מ' טרנר. סטיר ספג ביקורת תדיר על ידי מבקרים בריטים שמרניים על עבודותיו האימפרסיוניסטיות, עד כדי כך שבמשך תקופה מסוימת הפסיק להציג את יצירותיו הנועזות יותר.

בשנות ה-90 של המאה ה-19 כשהתרחק מהאימפרסיוניזם הצרפתי, עבודתו של סטיר קיבלה הערכה רבה יותר. דיוקנאות, כמו נערה קוראת ספר משנת 1895, דיוקן של רוז פטיגרו, הדוגמנית וחברתו, ודיוקנה של גברת ריינס (1922) התקבלו היטב. בשנת 1887 בילה סטיר זמן מה במושבת האמנות של Etaples. בתחילת שנות ה -90 החל לצייר בצבעי מים יותר ממה שהיה בעבר. בין השנים 1893–1911 ביקר בכמה אתרים הקשורים לציורי המאה ה-18.^[4]

ב־1893 מונה פרדריק בראון לפרופסור לאמנות והוא מינה את סטייר לפרופסור לציור בבית הספר Slade of Fine Art בלונדון. סטיר לימד שם, לצד בראון, הנרי טונקס וולטר ראסל עד 1930. קבוצה זו תמשיך במסורת של ריאליזם בציור וברישום ותשפיע על דורות של אמנים צעירים ובהם אוגוסטוס ג'ון, ויליאם אורפן, סטנלי ספנסר, פול נאש ואנה איירי. הוא התגורר בצ'לסי ובקיץ צייר ביורקשייר, בקוטסוולדס במערב ובחופי הדרום והמזרח של בריטניה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה גויס סטיר על ידי לורד ביברברוק, יו"ר ועדת הנצחה למלחמה בבריטניה, כדי לצייר תמונות של הצי המלכותי והוא בילה זמן מה בציור תמונות ימיות בדובר.^[5]

בשנת 1927 סטיר החל לאבד את הראייה בעין אחת אך הוא המשיך לצייר, אם כי בעיקר בצבעי מים ולא בשמן, ויצירותיו נעשו הרבה יותר רופפות, לפעמים כמעט מופשטות אך עד 1940 הוא הפסיק לצייר.[9] בשנת 1931 הוענק לו מסדר הכבוד.

סטיר נפטר בלונדון, 18 במרץ 1942.

סטיר מעולם לא התחתן ולאורך חייו היה היפוכונדר, אך היה גם הגון, צנוע, משעשע והוקיר כבוד רב לאלה שהכירו אותו.