פסולת רדיואקטיבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסולת רדיואקטיבית בבריטניה. הפסולת משונעת על ידי רכבת, במכלי פלדה שעובי הדופן שלהם היא 360 מ"מ ומשקלם כ 50 טונות

פסולת רדיואקטיבית או פסולת גרעינית היא פסולת הנוצרת בתהליכים רדיואקטיבים כגון ביקוע גרעיני. פסולת גרעינית נוצרת גם בתהליכים שאינם קשורים ישירות לאנרגיה גרעינית. למעשה, פסולת רדיואקטיבית היא כל חומר רדיואקטיבי שלא נעשה בו שימוש.

חומרים רדיואקטיבים דועכים עם הזמן. דעיכה רדיואקטיבית זו גורמת לחומרים רדיואקטיבים לאבד את פעילותם הרדיואקטיבית ולהתפרק לתוצרים שניתן לטפל בהם בדרכים מסורתיות. זמן מחצית החיים של חומרים רדיואקטיבים המשמשים ברפואה גרעינית עומד במקרים רבים על ימים, ולכן ניתן לטפל בחומרים בקלות יחסית, על ידי המתנה לדעיכתם במכלים מתאימים. עם זאת, קיימים חומרים שזמן מחצית החיים שלהן הוא אלפי שנים ולכן יש צורך לטפל בפסולת זו באופן אחר.

שיטות מקובלות לסילוק פסולת רדיואקטיבית מטמינות פסולת עם רמה נמוכה של רדיואקטיביות קרוב לפני השטח, ופסולת שרמת הרדיואקטיביות שלה גבוהה, עמוק מתחת לפני השטח. כל אתרי ההטמנה אמורים למנוע דליפות וחילחול של הפסולת אל מאגרי מי תהום. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אחראית, בין היתר, על קביעת תקנות וחוקים לטיפול בפסולת גרעינית.‏[1]

פצצה מלוכלכת היא פצצה בתוספת פסולת גרעינית, שתפקידה להגביר את הנזק שיוצרת הפצצה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל החומרים הרדיואקטיבים דועכים עם הזמן. חומרים אלו פולטים קרינה והופכים לחומרים שאינם רדיואקטיבים. מחצית החיים של האיזוטופ יוד 131 היא 8 ימים, כלומר, לאחר 8 ימים, רק מחצית מהחומר הרדיואקטיבי ההתחלתית עדיין פעילה. לכן, על מנת לטפל באיזוטופ זה, ניתן לשמור אותו בסביבה מוגנת מקרינה, ולאחר מכן לטפל בפסולת כפי שמטפלים ביוד רגיל. פלוטוניום 239, לדוגמה, הוא בעל מחצית חיים של מאות אלפי שנים, ולכן דרך טיפול זו אינה מתאימה עבורו. איזוטופים אחרים, בעלי מחצית חיים ארוכה עשויים להיות מסוכנים לאדם ולסביבה גם בכמויות קטנות מאוד של חומר, ולכן יש לאחסנם בצורה מסודרת ומוגנת.

אתרי הטמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרבית מדינות העולם המערבי נהוג ליצור אתרי הטמנה עבור פסולת רדיואקטיבית. אתר ההטמנה הגדול בעולם הוא הר יוקה בקרבת לאס וגאס, והוא צפוי לשרת את ארצות הברית עד שנת 2030. פתרון נוסף הוא תשלום כסף רב למדינות באפריקה ובמזרח אירופה עבור שירותי הטמנת הפסולת. שיטה נוספת היא הטבעת הפסולת במעמקי הים.‏[2]

סוגי פסולת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרות רבים קיימים ליצירת פסולת גרעינית. כורים גרעיניים לייצור אנרגיה גרעינית מייצרים פסולת, וגם מוסדות מחקר, מפעלי תעשייה, בתי חולים וחקלאים עושים שימוש בחומרים רדיואקטיביים או תגובות המשלבים חומרים כאלה. כל הכלים שבאו במגע עם החומרים, כגון בגדים, כפפות ומזרקים, גם הם נחשבים פסולת רדיואקטיבית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האמנה לסילוק פסולת גרעינית באתר הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית
  2. ^ מטענים רעילים, באתר הידען.