פסל לאוקואון
פסל לאוקואון או פסל לאוקואון ובניו הוא פסל המציג את דמותו של לאוקואון, כוהן העיר טרויה. בפסל מוצגים לאוקואון ושני בניו במאבקם בנחשי הים שנשלחו להרוג אותם, כנקמה על אזהרתו של לאוקואון מפני מתנת סוס העץ שקיבלה העיר טרויה מידי היוונים. הפסל נוצר כחלק מהשאלות הפילוסופיות על טיב החלטותיהם של האלים.
הפסל עשוי שיש וגובהו 242 ס"מ. הוא מוצג בוותיקן, במוזיאון פיו-קלמנטין. הפסל מתוארך לשנת 50 לספירה.
הפסל נמצא ליד מעיינות טיטוס בפרברי רומא ב-16 בינואר 1506, בידי איכר איטלקי. את הפסל זיהו האדריכל ג'וליאני דה סנגלו ומיכלאנג'לו, כפסל לאוקואון, אותו תיאר פליניוס הזקן בספרו תולדות הטבע. האפיפיור יוליוס השני רכש את הפסל מיד לאחר גילויו, והוא נחשב לאחד הפסלים הראשונים שהוצבו במוזיאון הוותיקן.
הפסל משמש לאמנים ולתאורטיקנים של האמנות כגון גוטהולד אפרים לסינג וקלמנט גרינברג כאמת מידה לפיסול ולאמנות מאז גילויו.
בספרו "סוף הדרך" מזכיר הסופר ג'ון בארת' את פסל לאוקואון פעמים רבות. הגיבור בספר זה, ג'ייק הורנר, מטלטל עימו בכל מעבר דירה את פסל הלאוקואון שלו, ומציין כי במבט בפניו של לאוקואון יכול היה פעמים רבות לזהות את מצב רוחו שלו עצמו.
לקריאה נוספת [עריכה]
- אריאל הירשפלד, אל אחרון האלים, הוצאת כתר תל אביב, 2003, עמ' 122-123.
- גוטהולד אפרים לסינג, לאוקואון, או על גבולי הציור והשירה, הוצאת ספריית פועלים, תל אביב, 1983.
- פליניוס, חקר הטבע, תרגם לעברית רוני רייך, ירושלים 2009, ספר 36, פסקה 37.
הפסל מתקופת ההלניזם אשר הפגיש בין החצנת רגשות לבין איפוק מושלם, הפסל מכיוון ויש בו מעל לדמות אחת ניקרא " קבוצה פיסולית". הפסל נימצא בזמן תקופתו של מיכלאנג'לו אשר גם שיחזר את ידו של לאוקון, פסל זה השפיע על מיכלאנג'לו כשיצר את פסל משה. מבנה הפסל הוא בצורה מפותלת אשר ניקראת סרפנטינה.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
