מיכלאנג'לו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
מיכֶּלָאנְגֶ'לוֹ בּוּאוֹנָרוֹטִי (איטלקית: Michelangelo di Lodovico Buonarroti Simoni) (6 במרץ 1475 - 18 בפברואר 1564), פסל, צייר, אדריכל מהנדס ומשורר איטלקי; אחת הדמויות הבולטות בתקופת הרנסאנס האיטלקי ובתולדות האמנות. יצירותיו הרבות של מיכלאנג'לו כגון פסל דוד, הפרסקאות בקפלה הסיסטינית ויצירות נוספות נחשבות לבין פסגת האמנות המערבית.
[עריכה] תולדות חייו
מיכלאנג'לו נולד בכפר טוסקני קטן בשם קאפריס (Caprese Michelangelo), כ-100 ק"מ מזרחית לפירנצה. אביו לודוביקו די סימוני (Lodovico di Leonardo di Buonarotti di Simoni), שימש בתפקיד פקיד ממשל (Magistrate) באזור. בגיל שש נפטרה אמו (אשר במקור מבית רוצ'לאי - משפחה בעלת שם באותה תקופה) מה שהוביל בסופו של דבר למעברה של משפחתו לפירנצה. למרות שנולד בכפר קאפריס, מיכלאנג'לו החשיב את עצמו לפרינצאי עד יומו האחרון. עוד בהיותו נער רצה להיות פסל, למרות התנגדות אביו יצא מיכלאנג'לו ללמוד אצל האמן גירלנדָיוֹ שהיה הפסל הראשון בעיר ומורו של לאונרדו דה וינצ'י.
לאחר שנתיים בסדנתו של גירלנדיו, בה התנסה באומנות הפרסקו הוא עבר ללמוד בגן הפיסול אותו הקים לורנצו דה מדיצ'י וכתוצאה מכך הפך לבן חסותו וגר בארמונו. בתקופת שהותו בארמון הוא נחשף למיטב המשוררים והפילוסופים של תקופתו ולמד על התרבות היוונית והרומית מפי האקדמיה האפלטונית אשר נהגה להפגש בארמון מדיצ'י. עם פטירתו של לורנצו בשנת 1492 מיכלאנג'לו עזב את הארמון אך שמר אמונים לשושלת מדיצ'י לאורך כל חייו.
את שתי יצירות הפיסול הראשונות שלו השלים בטרם מלאו לו 16 שנים. האחת היא תבליט של המדונה אשר מניקה את ישו התינוק והשנייה, תבליט של קרב הקנטאורים. מיכלאנג'לו לעולם לא מכר את יצירותיו הראשונות ודאג לכך שתמיד יהיו תלויות על קירות ביתו.
בהיותו בן 21 הגיע לרומא, שם יצר את פסליו הראשונים. אחד המפורסמים שבהם נקרא "פייטה" (רחמים), פסל המדונה המחזיקה בזרועותיה את גופתו של ישו לאחר שהורד מהצלב. ייחודו של הפסל הוא באנטומיה המדויקת שהפגין בפיסולו של ישו ובמבטה המהורהר של המדונה. לאחר שהונח הפסל במקומו שמע מיכלאנג'לו אנשים מדברים על כך שכריסטופורו סולארי פיסל את הפייטה. מתוך זעם הוא חרט על הפסל את המשפט Michel Angelus Bonarotus Florent Facubat (מיכלאנגלו בואונרוטי מפירנצה פיסלו). לאחר מכן נשבע כי לעולם לא יחתום על אף אחת מיצירותיו ואכן, ה"פייטה" היא יצירתו החתומה היחידה של מיכלאנג'לו. באותן שנים הוא גם פיסל את "בקכוס", אל הפריון והיין. יש הטוענים כי דמותו השאננה והמעט מתנשאת של בקכוס באה לבקר את הלך הרוח המסוכן של רומא באותה העת.
בשנת 1501 חזר לפירנצה עקב לחצים מאביו שיתמוך בכלכלת הבית. ארבע שנים בילה מיכאלאנג'לו בפירנצה כשהוא כבר פסל ידוע ומבוקש. בעיר פיסל את "דוד", אשר הפך להיות אחד מסמליה של העיר. מיכלאנג'לו זכה בזכות לפסל את דוד מגילדת הצמר מגוש שיש פגום אשר אף פסל אחר לא הצליח לפסלו. תוך כדי פיסול "דוד", הוא גם צייר את "המשפחה הקדושה", הציור הראשון אותו מכר. יצירה זו תהיה הצעד הראשון שלו בתחום הציור והיא זו שפתחה לו את הדלת לציור ותכנון פרסקאות כגון: תקרת הקפלה הסיסטינית וה"רוחצים".
האפיפיור יוליוס השני הזמין אותו לרומא, בה יצר בין היתר את הפסל משה שהחל לעבוד עליו בשנת 1513 וסיים בשנת 1542. הפסל מוצב כיום בכנסיית סן פייטרו אין וינקולי. מיכלאנג'לו דימה את משה כבעל קרניים בגלל התרגום הלטיני של התנ"ך אשר טעה בהבנת הפסוק "קרן עור פני משה" (שמות ל"ד פסוק 35).
יצירתו הגדולה והמרשימה ביותר היא ציור הפרסקו בקפלה הסיסטינית (אולם התפילות) בותיקן שברומא, יצירה לה הקדיש 4 וחצי שנים, אותה החל בשנת 1508. תכנונו המקורי של מיכלאנג'לו היה ציור שנים עשר השליחים בתור מסגרת לתקרה, אך מהר מאוד הוא הבין כי הוא רוצה למלא את כולה בפרסקאות אשר יתארו את בריאת העולם. תחילה נעזר מיכלאנג'לו בעוזריו אך עבודתם לא נראתה לעיניו והוא מחק הכול והחל לצייר בעצמו. העבודה הייתה קשה לביצוע. מיכלאנג'לו נאלץ לטפס לתקרת הכנסייה על פיגומים בגובה 19 מטרים (שאת אופן הרכבתם על התקרה פיתח בעצמו) ולעבוד בתנאים קשים. הוא היה קנאי ביותר לעבודתו וסירב לכך שמישהו מלבדו ומהאפיפיור יראה אותה. בסופו של דבר עבודתו השפיעה רבות על ציירים ואומנים גדולים באותה העת, כגון, רפאל שסגנון ציוריו השתנה באופן ניכר לאחר שנחשף לתקרת הקפלה. בין הסיפורים אשר מתוארים על תקרת הקפלה ניתן למצוא את: הפרדת היום והלילה, בריאת האדם ובריאת חווה, הפיתוי, הגירוש מגן עדן וסיפור המבול.
מיכלאנג'לו המשיך לצייר ולפסל גם בימי זקנתו ובגיל 72 היה לאדריכל הראשי של כנסיית סן פייטרו ברומא.
מיכלאנג'לו נודע באופיו המלנכולי והזעוף ומשום כך לא התחכך בחברת אנשים ונהג להתבודד רבות. בנוסף, מיכלאנג'לו היה נודע בהרגלי ההיגיינה הלקויים והמחרידים שלו.
מיכאלאנג'לו השפיע על כל הפסלים שבאו אחריו, ביניהם גדולים כמו אוגוסט רודן ואחרים.
במלאת 3,000 שנה לכיבוש ירושלים על ידי דוד העניקה לה עיריית פירנצה העתק של הפסל "דוד", במטרה להציבו במוזיאון מגדל דוד. בשל לחץ גופים חרדים ודתיים בעיר, בהיות הפסל ניצב עירום ועריה, נדחתה המחווה הזו על הסף.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: מיכלאנג'לו בואונרוטי |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיכלאנג'לו |
