פרד המפטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרדריק אלן המפטון
Fredrick Allen Hampton
לידה 30 באוגוסט 1948
סאמיט, אילינוי
נהרג 4 בדצמבר 1969 (בגיל 21)
שיקגו, אילינוי
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ידוע בשל היותו ראש סניף אילינוי של הפנתרים השחורים
השכלה
  • Proviso East High School
  • Triton College עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1966 עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הפנתרים השחורים
בן או בת זוג Akua Njeri עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרדריק אלן המפטון (באנגלית: Fredrick Allen Hampton; ‏4 בדצמבר 1969 – 30 באוגוסט 1948) אשר ידוע יותר כפרד המפטון, היה אקטיביסט אמריקאי ומהפכן סוציאליסטי[1]. את הכרתו הציבורית קיבל בתור ראש סניף של הפנתרים השחורים במדינת אילינוי, ובהקמתה של "קואליציית הקשת". קואליציית הקשת הייתה איגוד של מספר קבוצות רב-גזעיות באזור שיקגו לכדי ארגון פוליטי הפועל במשותף, אשר כלל מלבד הפנתרים השחורים בשיקגו גם את "הפטריוטים הצעירים" (Young Patriots‏ (אנ'), היה ארגון שמאל סוציאליסטי משיקגו, המורכב מלבנים בני מעמד הפועלים) ו"הלורדים הצעירים" (Young Lords‏ (אנ'), ארגון פעולה פוליטי וחברתי פורטוריקני שהחל ברחובות שיקגו וניו יורק בסוף שנות השישים). ארגון קואליציית הקשת שם לעצמו להילחם למטרות של צדק ושינוי חברתי.

בשנת 1967, זוהה המפטון על ידי ארגון ה-FBI כאיום רדיקלי. ה-FBI ניסה לחתור תחת פעילותו של המפטון בשיקגו על ידי זריעת דיסאינפורמציה בקרב תומכיו, ועל ידי איסוף מודיעין מסוכנים בקרב הפנתרים השחורים. בשנת 1969, המפטון נהרג במהלך פשיטה של יחידה טקטית של משטרת שיקגו, שפעלה במשותף עם התובע המחוזי של מחוז קוק וה-FBI. במהלך הפשיטה נהרג גם מארק קלארק, שהיה חבר בארגון הפנתרים השחורים, וכן נפצעו מספר אנשים נוספים. בשנת 1970, חבר מושבעים שדן במקרה, מצא כי מותם של המפטון וקלאלק היה מוצדק בנסיבות העניין[1][2].

תביעה אזרחית הוגשה לאחר מכן מטעם ניצולי התקרית, ובשמם של קרובי משפחה של המפטון וקלארק, כנגד עיריית שיקגו, מחוז קוק והממשלה הפדרלית. בשנת 1982, הושגה פשרה בתיק על סך 1.85 מיליון דולרים. לאור הגילויים והמסמכים אשר התפרסמו אודות תוכנית COINTELPRO בהקשר של התקרית, חוקרים רבים סבורים כי מותו של המפטון היה למעשה התנקשות שנעשתה ביוזמת ה-FBI[3].

ראשית חייו וצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפטון נולד ב-30 באוגוסט 1948 במדינת אילינוי בעיר סאמיט, פרבר של שיקגו. גדל בעיר מייווד (Maywood), גם היא פרבר של שיקגו. המפטון סיים תיכון בהצטיינות, ונרשם לקולג׳ טריטון באילינוי, שם החל לימודי טרום-משפטים. המפטון קיווה ללמוד על מערכת המשפט, ולהשתמש בידע שלו במגעיו עם המשטרה, מה שקרה בפועל.

המפטון הפך לפעיל באיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים (ה-NAACP, או ה-National Association for the Advancement of Colored People), והפך פעיל במועצת הצעירים באזורו. המפטון החל להפגין תכונות מנהיגותיות, ופעל להקצאת משאבים ושיפור תנאי המגורים עבור קהילת השחורים הענייה של העיר מייווד[4].

פעילותו של המפטון בשיקגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שבה המפטון הוביל צעירים ממוצא אפרו-אמריקאי עבור ארגון ה-NAACP, תנועת הפנתרים השחורים קיבלה הכרה ציבורית. המפטון נמשך לגישתם של ותפיסת העולם הפוליטית של הפנתרים השחורים, אשר ביקשה לבסס להגדרה עצמית על בסיס ביקורת חברתית ומאואיזם. בשנת 1968, המפטון הצטרף לסניף אילינוי של הפנתרים השחורים ועבר להתגורר באזור הדאונטאון בשיקגו. המפטון והפנתרים השחורים הביאו למספר הישגים ראויים לציון, ובראשם השגת הסכם אי-תוקפנות בין כנופיות הרחוב והארגונים האקטיביסטים בשיקגו. המפטון כונן ברית רב-גזעית עם תודעה מעמדית, אשר מורכבת מן הפנתרים השחורים ארגון הלורדים הצעירים (בהנהגתו של ג׳וזה צ׳ה צ׳ה חימנז), והפטריוטים הצעירים (בהנהגתו של ויליאם "המטיף" פספרמן; באנגלית: William "Preacherman" Fesperman), "קואליציית הקשת". בהמשך, הצטרפו גם ארגון סטודנטים למען חברה דמוקרטית, התנועה האינדיאנית-אמריקאית (American Indian Movement) והכומתות החומות. הארגון ארגן הפגנות מחאה עבור מטרות חברתיות, מלחמה בעוני, הפגנות נגד אלימות משטרתית, תנאי מחיה ראויים וכדומה[5].

בשנת 1969, המפטון הכריז על קואליציית הקשת במסיבת עיתונאים. הארגונים היו מפגינים בתמיכה עבור מטרות של ארגונים אחרים בקואליציה[6]. המפטון ארגן שביתות, אסיפות שבועיות, העביר שיעורים פוליטיים והניע פרויקט של פיקוח קהילתי אחר המשטרה. תכונותיו של המפטון, הכריזמה שלו, הרטוריקה שלו וכדומה, הביאו לעלייתו המהירה בארגון הפנתרים השחורים, והוא הפך לראש סניף הפנתרים בשיקגו, ולאחר מכן גם ראש הפנתרים השחורים של כל מדינת אילינוי, מה שהפך אותו לבכיר בארגון הארצי של הפנתרים השחורים. כאשר ההנהגה הארצית של הפנתרים הלכה ונחלשה הודות לתוכנית COINTELPRO של ה-FBI, המפטון בלט אף יותר, והיה מועמד להיות המנהיג העליון של הפנתרים השחורים בארצות הברית, מה שהיה קורה אלמלא נהרג ב-4 בדצמבר 1969[7].

חקירת ה-FBI[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלייתו של המפטון לגדולה, תפסה את תשומת ליבו של ה-FBI. הארגון החל לעקוב אחר המפטון מקרוב. ישנם ממצאים לפיהם ראש ה-FBI בזמנו, ג׳יי אדגר הובר, היה נחוש למנוע את היווצרותה של תנועה שחורה מלוכדת בארה״ב. הובר היה סבור כי הפנתרים השחורים ושאר הארגונים בקואליציית הקשת של המפטון, היו יכולים לגרום למהפכה שתאיים על היציבות השלטונית בארה״ב[8].

ה-FBI החל לעקוב אחר המפטון ב-1967. מעט לאחר מכן, המפטון כבר הוגדר כדמות מפתח מנהיגותית על ידי ה-FBI[1]. ב-1968, סוכן לענייני קבוצות אתניות ב-FBI בשיקגו גייס את ויליאם אוני׳ל (William O'Neal, אנ׳) כמודיע אחר פעילותו של המפטון. אונ׳יל נעצר בעוון גניבת רכב והתחזות לקצין פדרלי. בתמורה לביטול ההאשמות נגדו וכן קבלת קצבה חודשית, הסכים אוני׳ל לשתף פעולה עם החקירה, להסתנן לפנתרים השחורים ולהעביר מידע מתוך הארגון[9]. אוני׳ל הצטרף לפנתרים השחורים והתקדם במהרה בארגון, כאשר הפך לראש האבטחה של המפטון ושומר הראש שלו.

ב-1969, סוכן FBI בסן פרנסיקו אשר היה מופקד על הפנתרים השחורים באזורו, כתב מזכר לג׳יי אדגר הובר, לפיו עיקר פעילותם של הפנתרים השחורים היא האכלת ילדים ארוחת בוקר. הובר השיב למכתב, ורמז שהתקדמותו של הסוכן בתוך הארגון, תלויה בכך שיספק ראיות אשר תומכות בתזה של הובר, לפיה הפנתרים השחורים הם ארגון אלים ומסוכן, אשר זומם להפיל את הממשלה בכל האמצעים[10]. ה-FBI שלח מכתבים אנונימיים אשר זרעו חוסר אמון ואף בסופו של דבר הביאו לפיצול בין ארגון הפנתרים השחורים לבין ארגון ה-BPSN (ר״ת של Almighty Black P. Stone Nation, אנ׳). אונ׳יל אישית יזם קטטה בין הקבוצות באפריל 1969. לאחר מכן, הפנתרים הפכו למנותקים ממוקד הכוח שלהם בשכונות הפשע בשיקגו, וה-FBI המשיך לפעול לניתוק הפנתרים השחורים מארגון נוספים. אוני׳ל הונחה ליצור קרע בין הפנתרים לבין ארגון סטודנטים למען חברה דמוקרטית. ה-FBI אף הפיץ קריקטורות גזעניות בשם הפנתרים השחורים, אשר נועדו לייצר ניכור בין הפנתרים לבין פעילים לבנים. ג׳יי אדגר הובר דרש כי COINTELPRO יחקרו אישית את קואליציית הקשת, ״יהרסו את מה שהפנתרים השחורים מייצגים״, ו״יפסיקו את התוכניות שלהם למען הציבור״[11].

מסמכים שנחשפו בשנות ה-70, הראו כי ה-FBI עודד אלימות בין הפנתרים לבין קבוצות רדיקליות אחרות. הדבר הביא למספר רציחות בערים רבות ברחבי ארצות הברית. ב-16 ביולי 1969, עימות מזוין בין חברי הפנתרים השחורים לבין משטרת שיקגו, נגמר במותו של אחד מחברי הפנתרים, ושישה עצורים בהאשמות חמורות.

באוקטובר, המפטן וזוגתו דבורה ג׳ונסון (Deborah Johnson, שהייתה ידועה גם בשם אקואה נג׳רי, Akua Njeri), היו בהיריון עם פרד המפטון ג׳וניור, בנו של פרד המפטון. ג׳ונסון שכרה דירה ברחוב מונרו בשיקגו, על מנת שיתגוררו בקרבת מטה הארגון. אוני׳ל דיווח לממונים עליו ב-FBI כי חלק מאמצעי הלוחמה ששימשו את הפנתרים השחורים נמצאים בדירה, ואף צייד אותם במפה של הדירה.

מותו של המפטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפטון המשיך לעלות לגדולה בתוך הפנתרים השחורים: המפטון מונה להיות חבר בוועדה העליונה של הפנתרים, ועמד להתמנות לדובר הארגון ולראש מטה הארגון[12]. ב-1968, המפטון היה על הסף של מיזוג בין הפנתרים השחורים, לבין כנופיה גדולה עם אלפי חברים, מה שהיה מכפיל את גודלם של הפנתרים השחורים[1]. בזמן שהמפטון היה בקליפורניה ונפגש עם ראשי הפנתרים השחורים שם, שני שוטרים נורו ונפגעו קשות בעימות עם הפנתרים השחורים, אחד מהם מת כתוצאה מכך[13]. תשעה שוטרים נפגעו בסה״כ. חבר הפנתרים, צעיר בן 19 נהרג על ידי המשטרה, וחבר נוסף בשם לורנס בל הואשם ברצח. לאחר מכן, במאמר ללא חתימת שם שפורסם בעיתון השיקגו טריביון, אשר כותרו No Quarter for Wild Beasts, נטען כי יש לנהוג ביד קשה עם הפנתרים, ועל ״המשטרה להיות מוכנה לירות״[14].

ה-FBI, שהיה נחוש למנוע מהמשך התעצמותו של פרד המפטון בפנתרים השחורים, החליט לבצע פלישה חמושה על דירתו של המפטון בשיקגו. אונ׳יל סיפק עבורם פרטים על הדירה, לרבות מפה, מיקום הרהיטים, והיכן המפטון וזוגתו ישנו. הוכן צוות לפשיטה, והיה להם צו חיפוש לכלי נשק לא חוקיים[1][7]. בערב ה-3 בדצמבר 1969, המפטון יצא לבלות עם חברי הפנתרים השחורים. במהלך הבילוי, הגניב אונ׳יל כדור ברביטורט למשקה של המפטון, על מנת שיהיה מטושטש בזמן הפשיטה[15][16][17].

ב-4 בדצמבר, בשעה 04:00 לפנות בוקר, הגיע כוח משטרה חמוש לדירתו של המפטון. צעיר מטעם הפנתרים השחורים בשם מארק קלארק ישב בכניסה לדירה עם רובה שוטגאן על מנת לשמור על המפטון. הכוח ירה לו בחזה והרג אותו במקום[18]. מרובהו של קלארק נפלט כדור שפגע בתקרה[19]. כוח המשטרה פרץ לדירה, ובפלישה נורה כדור לכיוון החדר בו שהה המפטון. המפטון נפגע מכדור בכתף[20]. חברים נוספים מארגון הפנתרים שהיו גם הם בדירה, סיפרו כי שמעו את השוטרים משוחחים ביניהם, ואמרו שהמפטון עדיין חי ואמור לשרוד את הירי[21]. לאחר מכן, סיפרו כי שמעו שתי יריות נוספות. המפטון נורה בראשו מטווח אפס. דבורה ג׳ונסון, ארוסתו של המפטון, ששהתה בדירה, אמרה כי שמעה את אחד השוטרים אומר ״זה בסדר. הוא מת עכשיו״[21].

השוטרים בפשיטה ירו לכיוונם של הפנתרים הנוספים שהיו בדירה, אף על פי שהוכח כי לא נורתה אש בכלל מכיוונם (הכדור היחיד אשר נורה על ידי הפנתרים בכל האירוע, היה כדור שנפלט מרובה השוטגאן של מארק קאלרק). חלקם נפגעו קשות מן הירי. לאחר מכן, הנוכחים הנוספים מן הפנתרים הוכו ונעצרו על ידי המשטרה. הוגשו נגדם כתבי אישום באשמת ניסיון רצח ואישומים נוספים הכרוכים בשימוש בנשק. האישומים בוטלו לאחר מכן[3][18][19].

בהלווייתו של המפטון השתתפו למעלה מחמשת אלפים איש[22], ואישים רמי דרג בקהילה השחורה בארה״ב נשאו דברים, בין היתר ג׳סי ג׳קסון וראלף אברנתי (אנ׳), יורשו של מרטין לות׳ר קינג[23].

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2021 יצא סרט על פרד המפטון בשם ״יהודה והמשיח השחור״[24] (Judas and the Black Messiah; אנ׳). המפטון מגולם על ידי השחקן דניאל קלויה, שזכה בפרס האוסקר לשחקן משנה על הופעתו בסרט. וויליאם אונ׳יל מגולם על ידי לקית' סטנפילד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרד המפטון בוויקישיתוף
  1. ^ 1 2 3 4 5 Jeffrey Haas, The Assassination of Fred Hampton: How the FBI and the Chicago Police Murdered a Black Panther, Chicago Review Press, 2011, ISBN 978-1-56976-709-2. (באנגלית)
  2. ^ Dolan, Thomas J, Panther Inquest Backs Police (עמ' 3), Chigago Sun Times, ‏22.1.1970
  3. ^ 1 2 Anna Stubblefield, Ethics along the Color Line, Cornell University Press, 2018-05-31, ISBN 978-1-5017-1770-3. (באנגלית)
  4. ^ Fred Hampton (August 30, 1948 - December 4, 1969), National Archives, ‏2016-08-25 (באנגלית)
  5. ^ 50 Years After His Death, Fred Hampton's Legacy Looms Large In Chicago, NPR.org (באנגלית)
  6. ^ The Panthers and the Patriots, jacobinmag.com (באנגלית אמריקאית)
  7. ^ 1 2 Rod Bush (2000). We Are Not What We Seem: Black Nationalism and Class Struggle in the American Century. NYU Press. p. 216
  8. ^ Therlee Gipson, Black Panther Party True History, Lulu.com, 2018-09-17, ISBN 978-0-359-03991-3. (באנגלית)
  9. ^ 600 F.2d 600, law.resource.org
  10. ^ FBI document, May 27, 1969, "Director FBI to SAC San Francisco", זמין לקריאה בחדר הקריאה של ה-FBI.
  11. ^ Kathleen Cleaver, George Katsiaficas, Liberation, Imagination and the Black Panther Party: A New Look at the Black Panthers and their Legacy, Routledge, 2014-04-08, ISBN 978-1-135-29832-6. (באנגלית)
  12. ^ Fred Hampton (August 30, 1948 - December 4, 1969) | National Archives, web.archive.org, ‏2021-01-09
  13. ^ econd Cop in Gun Battle Dies, Wounded Describe Nightmare", Chicago Tribune, November 14, 1969, p. 1.
  14. ^ No Quarter for Wild Beasts", Chicago Tribune, November 15, 1969, p. 10
  15. ^ Thomas L. Altherr, Ward Churchill, Jim Vander Wall, The Cointelpro Papers: Documents from the FBI's Secret Wars against Domestic Dissent, American Indian Quarterly 17, 1993, עמ' 120 doi: 10.2307/1184791
  16. ^ Bush, Rod (2000). We Are Not What We Seem: Black Nationalism and Class Struggle in the American Century. NYU Press. p. 216.
  17. ^ Dan Berger, Outlaws of America: The Weather Underground and the Politics of Solidarity, AK Press, 2006, ISBN 978-1-904859-41-3. (באנגלית)
  18. ^ 1 2 "Hampton v. City Of Chicago, et al". IN THE UNITED STATES COURT OF APPEALS. January 4, 1978. Archived from the original on August 10, 2007
  19. ^ 1 2 Nelson Jr, Stuart (January 23, 2015). The Black Panthers: Vanguard of the Revolution(Documentary).
  20. ^ Jakobi Williams, From the Bullet to the Ballot: The Illinois Chapter of the Black Panther Party and Racial Coalition Politics in Chicago, UNC Press Books, 2013, ISBN 978-0-8078-3816-7. (באנגלית)
  21. ^ 1 2 Churchill and Vander Wall cited court transcripts of Iberia Hampton, et al. vs. Plaintiffs-Appellants, v Edward V. Hanrahan, et al., Defendants-Appellees (Nos. 77-1968, 77-1210 and 77-1370) as the primary source for their account of the police raid. In particular, witnesses Harold Bell and Deborah Johnson testified to the comments by police.
  22. ^ Flint Taylor, The Assassination of Fred Hampton: 47 Years Later, Truthout (באנגלית אמריקאית)
  23. ^ Mitchell, Robert. "The police raid that killed two Black Panthers, shook Chicago and changed the nation". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2021-01-21.
  24. ^ See Daniel Kaluuya as Black Panther leader Fred Hampton in 'Judas and the Black Messiah' trailer, EW.com (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פרד_המפטון&oldid=35623132"