פרויקט מוהול

CUSS I, הספינה שממנה נעשה הקידוח

פרויקט מוהול (באנגלית: Project Mohole) היה ניסיון לקדוח את קרום כדור הארץ אל תחום אי הרציפות מוהורוביצ'יץ'. הפרויקט מומן על ידי ממשלת ארצות הברית, באמצעות הקרן הלאומית למדע.

השלב הראשון של הפרויקט החל בשנת 1961, מול חופי מקסיקו. בוצעו חמישה קידוחים, שהעמוק בהם מגיע ל-183 מטר מתחת לקרקעית האוקיינוס שנמצאת כ-3,500 מטר מתחת לפני החוף. היה זה עומק חסר תקדים לאותה עת, פי 30 ממה שנקדח עד לאותה עת.

חלק מהגאולוגים והגיאו-פיזיקאים התנגדו לפרויקט בטענה שהרווח המדעי הצפוי מהקידוחים לא מצדיק את התקציב העצום שניתן לפרויקט. הם ראו בפרויקט פעלול הנדסי בעל ערך מדעי מועט.

השלב השני של הפרויקט בוטל בשנת 1966, עקב מגבלות תקציביות ובעיות טכנולוגיות.

למרות שפרויקט מוהול נכשל במטרתו המיועדת, הוא הראה כי קידוח באוקיינוסים עמוק היה אמצעי בר-קיימא להשגת דגימות גיאולוגיות. מאז פטירתו של מוהול בוצעו מספר תוכניות קשורות, כשהאחרונה היא תוכנית קידוח האוקיינוס של ה-NSF.

תהליך פיתוח הפרויקט

התהליך הפיתוחי של פרויקט מוהול כלל את השלבים הבאים:

1. חשיבת הרעיון: הרעיון לפרויקט התפתח בעקבות פגישה בין הגאולוגים האמריקאים הידועים, הארי הס וולטר מאנק, אשר דיברו על חוסר יכולתם למצוא רעיונות נבונים לפרויקטי מדע.
2. תכנון: בשלב זה, עובר הפרויקט תכנון מקיף, הכולל איתור משאבים כגון כספים וציוד, ותיאום פעולות. זה הכלל הבסיסי של פרויקט מוהול המקורי.
3. יישום: בשלב זה מיושמים המשאבים והתוכניות שנקבעו בשלב התכנון. התחלת הפעילות הפיזית. תהליך היישום כלל 3 שלבים עיקריים:
   1. תוכנית קידוח ניסיונית: בשלב זה, מתבצעת תוכנית קידוח ראשונית וניסיונית לבחינת הידע הטכני והטכנולוגי הדרוש לביצוע הקידוח הסופי. זה כולל ביצוע קידוחים ניסיוניים במטרה לבחון את תגובת הכלים והחומר בתנאי הפעולה הקשים במעמקי האוקיינוס.
   2. תוכנית כלי ביניים: במהלך תוכנית זו, נערכת הפקת כלי ביניים המשמשים לביצוע פעולות קידוח מורחבות בים. כלים אלה נוצרים ומתפקדים בפועל כדי לבצע תהליכי קידוח בעומק המים ולהביא ליבות גיאולוגיות לשטח.
   3. הקידוח הסופי: בשלב זה, מבוצע הקידוח הסופי לעומקי המעמק האוקיינוסים במטרה להשיג דגימות גיאולוגיות מהגבול בין קרום כדור הארץ למעטפת. התוצאות מאפשרות לנו להבין ולחקור את התהליכים הפנימיים של כדור הארץ.
4. הערכה: שלב זה מתרחש לאחר השלמת הפרויקט, כאשר נבדקים התוצאות והשלבים שעברו בפרויקט. במקרה של מוהול, ההערכה הייתה בעיקר בקשר לכישלון הפרויקט ולשיטת הניהול שלו.

גילויים

בתוצאות מחקר שנערך נמצא כי שכבת הבזלת בתחתית החור EM 7 מגולגלת בצורה הפוכה. הפעולות של הקידוח לא השפיעו על המגנטיזציה הטבעית של הבזלת. זה מצביע על יציבות גבוהה של המגנטיזציה, שנראית כי נרכשה בעת קירור הבזלת. המגנטיזציה הטבעית מסוגלת להישאר בעוצמה גבוהה לאורך זמן, והיא חשובה לפרשנות מגנטית. היחס בין המגנטיזציה הטבעית של הבזלת לזו שנוצרה בעקבות החוקרים ירד, מה שמדגיש את הסכנה שבהסקת נתונים מפני הים בלבד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרויקט מוהול בוויקישיתוף

• איינשטיין של הים: וולטר מאנק הוגה הרעיון מאחורי "פרויקט מוהול" – הניסיון האמריקאי לקדוח את קרום כדור הארץ מתחת לפני הים.

• Project Mohole: How an ill-fated undersea adventure in the 1960s changed the way scientists see the Earth

• Remembering That Time the U.S. Tried to Drill the World’s Deepest Hole

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי כדור הארץ. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.