בזלת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בזלת
 Giant's Causeway סוללת הענק
סוג הסלע געשי
סביבת היווצרות געשית
הרכב פלגיוקלז, פירוקסן ומגנטיט, לעתים מכיל גבישי אוליבין ופירוקסן
תכונות וזיהוי שחור, זעיר גביש, קשה, אבקה מגנטית

בזלת היא סלע יסוד בסיסי ממוצא מגמטי הנוצרת מהתקררות מהירה של לבה.

עמודי בזלת בפארק ילוסטון
קילוחי בזלת ברמת הגולן דמויי מקלעת חבלים (Ropy Lava) מכונים גם "גללי פרה"
בית מאבני בזלת בטבריה
עמודי בזלת ו"משושים" בקניון גרני בארמניה

מבנה הבזלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם הוא מלטינית ( Basaltes - חוקר הטבע הרומאי פליניוס הזקן השתמש בשם זה), אך מקור המילה קדום עוד יותר, וכנראה שמוצאו מאתיופיה שבה כינו בשם זה סלע שחור.

סלע הבזלת קשה מאד, בנוי מגרגרים דקים ומשובץ בגבישים. שכבת הבזלת העליונה שבזרם הלבה היא בדרך כלל נקבובית מאד, מה שמשווה לסלע מרקם ספוגי קל משקל. נקבוביות הבזלת מקורן בהילכדות גזים בסלע בעת היותו מותך והתגבשותו לפני התנדפות הגזים. לחללים הנוצרים בבזלת קוראים וֶסִיקוּלוֹת. בוֶסִיקוּלוֹת ימצאו לעתים קרובות גבישים של המינרלים קַלצִיט, זאוליטים או קוורץ. לעתים תימצא זכוכית בבזלת, במיוחד בקרום החיצוני של זרם הלבה המתקרר במהירות (בדרך כלל בזרם לבה תת-מימי).

צבעה של בזלת שלא עברה תהליכי בליה הוא משחור ירקרק ועד שחור. הצבע נקבע בשל המינרלים הסיליקטיים פירוקסן ופלגיוקלז (סוג של פצלת השדה) הבונים את הבזלת, יחד עם כמויות קטנות של מינרלים נלווים כגון המינרל הירקרק אוליבין (מינרל המכיל מגנזיום וברזל). הבזלת מכילה כמה מינרלים הניתנים למיגנוט, החשובים שבהם: המגנטיט והאילמֶניט.

השימוש במצפן עלול להיות בעייתי כשנמצאים בשדה שבו סלעי בזלת, משום שהבזלת מכילה את המינרל מגנטיט המשפיע על השדה המגנטי של המצפן. בנוסף יש בגולן סלעי בזלת שהשדה שלהם שונה מהשדה המגנטי של כדור הארץ. תופעה זו נגרמת בשל פליאומגנטיזם (מגנטיזם קדום), המראה סטייה בשדה המגנטי עד כדי היפוך מוחלט של 180 מעלות לעומת השדה המגנטי של כדור הארץ. בהיסטוריה הגאולוגית של כדור הארץ ידועים היפוכים מגנטיים רבים. בנקודת הפליאומגנטיזם נמצא סלע בזלת, ולגביו קיימת טענה כי סטייה של סלע מסוים זה נובעת לא מפליאומגנטיזם אלא מפגיעת ברק בזמן התמצקותו, אשר בעטיה נגרם שינוי בשדה המגנטי של הסלע. טענה אחרת היא כי התקררות איטית של בזלת הנמצאת בתנועה מאפשר התמצקות של הסלע בכיוון מגנטי מסוים ואחר כך נמשכת תנועה של הסלע בזרם הלבה המזיז אותו ומשנה את כיוונו. טענות אלה מתייחסות לסלעים בודדים ולא לשכבות נרחבות של בזלת המתאפיינות בסטייה מגנטית אחידה.

טעות נפוצה היא לכנות בשם בזלת את הגַבּרוֹ - סלע שצבעו שחור ומבנהו דומה לבזלת. בניגוד לבזלת שהיא סלע פרץ (extrusive) – לבה שהתגבשה לסלע מוצק על פני האדמה, הגברו הוא סלע פלוטוני (intrusive) - מאגמה שהתגבשה לסלע מוצק מתחת לפני האדמה ונחשף על פני השטח בתהליכים טקטוניים ובליה.

סוגי בזלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזלת עמודית היא שכבה בזלתית הבנויה מעמודים מצולעים. התופעה מתרחשת בלב קילוח בזלתי שבו הקירור איטי. במצב זה, הבזלת מתגבשת בצורת מנסרות (בדרך כלל משושות). בריכת המשושים שברמת הגולן היא דוגמה יפהפייה לתופעה זו.

תפוצת הבזלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

משטחי בזלת מצויים בארץ בגליל המזרחי (חלק מן הבתים בטבריה ובסביבתה בנויים מאבני בזלת), במכתש רמון, בכרמל וברמת הגולן, שעוצבה על ידי פעילות געשית רבה ולכן מרובים בה סלעי הבזלת.

משטחי בזלת קיימים בעולם במקומות רבים. הידועים שבהם הם רמת דקן שבהודו, ורמת קולומביה שבמדינות וושינגטון ואורגון. אך המקום המפורסם ביותר הוא כנראה אתר סוללת הענק (Giant's Causeway) שבצפון אירלנד. 40,000 עמודי בזלת צפופים בגובה של עד 12 מטר מצויים בחוף של צפון אנטרים (North Antrim). המשטחים העליונים של העמודים דומים לשביל סלול המתחיל מתחתית המצוק ונמשך מתחת לפני המים. רוב העמודים משושים, אך קיימים גם עמודים עם ארבע, חמש, שבע ואף שמונה פאות. האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

קרום כדור הארץ שמתחת לאוקיינוסים עשוי ברובו מבזלת, ומכונה לכן שכבת הבזלת. הקרום הבזלתי נוצר מהתקררות לבה הפורצת ברכסים מרכז אוקייניים כמו הרכס המרכז-אטלנטי.

גם מחוץ לכדור הארץ אותרו משטחי לבה. האסטרונאוטים של תוכנית אפולו הביאו איתם דוגמאות של סלעי בזלת מהירח. האזורים הנראים מהארץ ככתמים כהים על הירח וקרויים הימות של הירח, הם מישורי בזלת.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלע הבזלת משמש למילוי בכבישים, לבנייה, ולעתים אף מלטשים אותו לציפוי של בניינים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו במאגר המידע של PETDB אתר המוקדש למאמרים הדנים בהרכב הגאוכימי של קרקעית האוקיינוס.
  2. ^ קבוצה הכוללת את המינרלים סנידין, אורתוקלז, מיקרוקלין, אנורתוקלז ואלביט