פרנסואה אנדרה פילידור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: שיבושי שמות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
פרנסואה אנדרה פילידור
François-André Danican Philidor
1726 ‏- 1795 (בגיל 69)
André Philidor.jpg
הישג בולט אחד מגדולי השחמטאים במאה ה-18
מקצוע נוסף מלחין
ארצות מגורים צרפת

פרנסואה אנדרה דאניקן פילידור (צרפתית: François-André Danican Philidor;‏ 7 בספטמבר 1726 - 31 באוגוסט 1795) היה מלחין צרפתי אשר התפרסם בשל עיסוקו בשחמט, אחד מגדולי השחמטאים במאה ה-18.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילידור נולד בצרפת ולמשפחה מוזיקלית במידה בלתי רגילה. בין אבות משפחתו רבו המוזיקאים, וגם הוא החל את הקריירה שלו בגיל שש במקהלה של המלך לואי ה-15. יש אומרים, שהמלך רצה לשמוע את המקהלה מדי יום ביומו ואילץ את הזמרים הצעירים להמתין לו שעות ארוכות. כדי לשעשע את עצמם בזמן ההמתנה שיחקו שחמט, וכך גילה פילידור את תחום ההתעניינות, שהיה עם הזמן לראשי בחייו. בגיל 11 ניסה את כוחו לראשונה בהלחנה וחיבר שיר, ובין השנים 1750 ל-1770 נחשב למלחין אופרה מוביל בצרפת (בין השאר את "טום ג'ונס", אופרה-קומיק, שהתבססה תחילה באופן רופף על הרומן עב הכרס של פילדינג, אך לאחר קבלת פנים פושרת מצד הקהל הצרפתי, עובדה על ידי מישל-ז'אן סדן ובגרסתה זו הייתה לאחת האופרות-קומיק הפופולריות ביותר בשלהי המאה ה-18), אך בהמשך נרתע מן התחרות בתחום המוזיקה ובחר להקדיש את חייו לשחמט.

בשנת 1740 לערך החל מבקר באופן קבוע בבית הקפה דה לה רז'אנס Café de la Régence, מקום המפגש של כל השחמטאים באותה תקופה. את פילידור לימד השחמטאי לגל דה קרמר Legall, באותה תקופה בכיר שחמטאי צרפת. בהתחלה נתן לו ליגל צריח יתרון, אך לאחר שלוש שנות אימונים יכולתו של פילידור כבר עלתה על זו של מורהו. בשנת 1747 ביקר פילידור באנגליה, שם ניצח את פיליפ סטמה המוכשר בתוצאה שכללה 8 ניצחונות, תיקו אחד והפסד בודד, וזאת למרות שפילידור שיחק בשחור בכל אחד מהמשחקים.

בית הקפה דה לה רז'אנס במאה ה-19

פילידור, שהיה חזק מיתר מתחריו בני זמנו, נמנע מלשחק נגדם, משלב זה ועד סוף ימיו, אם לא הסכימו לקבל יתרון של כלי או רגלי. המאורע השחמטאי המשמעותי ביותר של אותה תקופה היה ספר שחמט חדשני, שפילידור חיבר ב-1749, בשם "ניתוח משחק השח" Analyse du jeu des Échecs. הספר הודפס בלמעלה מ-70 מהדורות ותורגם לשפות רבות. פילידור מנתח בספרו לראשונה, בצורה שיטתית, תשע פתיחות בשחמט. השיטה שבה נקט מתקרבת לניתוח מדעי, ומהניתוח הוא הסיק עקרונות כלליים שניתן ליישם במשחק.

הוא היה הראשון שיישם תוכנית פוזיציונית מבוססת על תאוריה של רגלים, כאמצעי נוגד להתקפות שלוחות הרסן בסגנונן שרווחו באירופה במאה ה-18 ובלטו במיוחד אצל האמנים מהעיר מודנה כגיאמבטיסטה לולי, דל ריו ודומניקו לורנצו פונציאני הוא טען ש"הרגלים הם הנשמה של השחמט, על העמדות הנכונות או השגויות שלהם תיבנה הצלחת המתקפה או ההגנה ; האמנות של המשחק ברגלים קובעת את גורל המערכה". תמצית העקרון שעומד מאחורי סיסמה זו הוא העמדת הרגלים בקדמת העמדה, ואת הכלים מאחוריהם.

פילידור גילה את העקרון הנצחי של תיאום הכוחות - "התקפות אמיתיות מנוהלות על ידי המאמץ המאוחד של כלים רבים" (בהיבט זה תלמידו הטוב ביותר היה מורפי) והוא ניסח מספר כללים נוספים בעלי חשיבות:

  1. לעולם לא להתחיל התקפה לפני שהרגלים המובילים יוגנו בצורה יסודית.
  2. רגלים, ובעיקר אלו שבמרכז, שהתקדמו עד לערוגה החמישית, מאבדים חלק מכוחם משום שניתן בקלות להתקיפם על ידי הרגלים של הצד השני מהערוגה השישית. (כך למשל, הגנת אלכין משבחת עקרון זה).
  3. תמיד מומלץ להחליף את הרגלי בטור ו' עבור הרגלי בטור ה'. החלפה זו מביאה להשתלטות על המרכז ובנוסף לכך נפתח טור עבור הצריח. (זו למעשה התפיסה של גמביט המלך ושל הפתיחה הוינאית, שתי פתיחות שרווחו במאה ה-19.

המשחק, לפי תאוריית הרגלים, התארך לעתים קרובות, והגיע עד לשלב הסיום (דבר חריג בתקופה זו). הנטייה של פילידור לחקור התבטאה גם בתחום זה, וצעד גדול בתחום ניתוח הסיומים היוו האנליזות של סיומי "צריח ורגלי נגד צריח" או כפי שכיום מקובל לכתוב KRpKR (סיום בן חמישה כלים כשלכל צד מלך וצריח ולצד אחד רגלי - כיום מנותחים סיומים אלו באופן מלא על ידי מחשבים רבי עוצמה).

המשך התקדמות השחמט בתקופת פילידור נפגעה מכך שרמתו של פילידור הייתה במרחק רב מעל מיתר מתחריו. איש מלבדו לא היה מסוגל ליישם בהצלחה את העקרונות הללו, ומי שניסה ביצע תמרונים שלא הניבו תוצאות. עולם השחמט לא היה מוכן לעקרונות הכלליים של משחק עמדתי, במיוחד לא בעמדות סגורות. עד שלהי המאה ה-19 שלטה הנטייה הרומנטית של האסכולה האיטלקית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]