פרנסואה ויון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנסואה ויון

פרנסואה ויון (François Villon; בסביבות 1431 - 1474 לערך) היה משורר צרפתי, רוצח, גנב ונווד. יצירותיו הנודעות הן Ballade des Pendus ו-Testaments שנכתבו בעת שהייתו בכלא. שמו האמיתי הוא: François de Montcorbier או François Des Loges והשם François Villon הנו שם בדוי. יש סברה כי מת באפריל 1463.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויון נולד ב-1431 לערך בפריז. קרוב לודאי כי נולד למשפחה ענייה וכי אביו מת בצעירותו. אימו חיה עד היותו בן 30 לפחות ועליה כתב את אחת הבלדות המפורסמות שלו. נראה כי ויון היה אדם של חיי הוללות, בייחוד בזמן תקופת לימודיו באוניברסיטת פריז. נראה כי ויון קיבל אימץ את שם משפחתו מאחד הפרופסורים לחוק קאנוני אשר לקח אותו תחת חסותו ושיכן אותו בביתו.

המשורר היה לסטודנט לאומנות, בגיל מוקדם ללא ספק, ייתכן כשהיה כבן שתים עשרה. הוא סיים תואר ב.א ב-1449 ותואר מאסטר ב-1452. אחד האירועים המרכזיים בחייו אירע ב-5 ביוני 1455, כאשר הרג כומר בעת קטטה ברחוב. עונשו של ויון אשר נמלט מפני החוק נקבע כהגלייה, אשר נמחלה לו מאוחר יותר. ב-1456 נקלע לצרה נוספת בקטטה בה נחבל קשות, שבעקבותיה נמלט לצפון צרפת. לפני עזיבתו את צרפת חיבר את Petit testament או Lais, המבטא מרירות פנימית על חיים מבוזבזים, כפי שבא לידי ביטוי ביצירה החשובה ממנה שאחריה, Grand testament.

במרץ 1457 החלה חקירה על גניבת 500 כתרי זהב אשר הובילה בסופה של חקירת חברי כנופיות סטודנטים, אל ויון אשר עמד בראש כנופיית הפורצים. ויון גורש מהאזור ובמשך ארבע שנים היה למשוטט והיה חלק מכנופיית גנבים תועים. מקיץ 1461 עד אוקטובר אותה שנה ישב בכלא על שוד כנסייה.

ב-1461, בהיותו בן שלושים, כתב את Grand testament, יצירה אשר הקנתה לו זיכרון נצח. שנה לאחר מכן שב להסתבך עם החוק, עד שנאסר ונשפט לתליה, שהומרה לגירוש. מאותו זמן ואילך לא נזכרים עוד פרטי חייו, והם ניתנים להשערה וניחוש בלבד.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדולתו של ויון הייתה בחידושיו במוטיבים השיריים. הוא הבין היטב את המוסר הביניימי, אך לעתים בחר לכתוב נגד האצולה, בהופכו את הערכים המקובלים כשהוא מהלל את האנשים הבזויים בעיני החברה שנידונו לגרדום, בנופלו בשמחה לבדיחות גסות ובחדשו תמידית את השפה בה הוא משתמש. אך עדיין, שיריו עוסקים ברובם בחייו שלו, ולא היו אלה חיים מאושרים. עבודתו הגדולה, ה-Grand Testament מ-1461, מהווה במידת מה המשך ל-Petit Testament מ-1456. על 2023 חרוזיה נטבע מראה המוות בידי תליין. עם אמביוולנטיות יוצאת מגדר הרגיל, ויון מערבב את השתקפות הזמן החולף, הלעג המריר ולהט דתי. הטון המעורבל של כנות אומללה עומדת בניגוד לזו של משוררים בני זמנו. ויון לא היה נודע ביצירותיו בימי חייו, והן נתגלו מחדש במאה ה-16.

כתבי ויון בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלדת התלויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאת: פראנסוא ויון

מצרפתית: אברהם עוז


הָהּ, שִׁמְעוּ נָא, אַחֵינוּ הַחַיִּים,

אַל יִקְשֶׁה לְבַבְכֶם עַל הַתְּלוּיִים!

אִם תַּחְמְלוּ עָלֵינוּ הַפּוֹשְׁעִים

תִּזְכּוּ לְחֶסֶד מִן הָאֱלֹהִים.

שְׂאוּ עֵינֵיכֶם אֵלֵינוּ הַכְּבוּלִים:

עַד לֹא מִזְּמַן הָיִינוּ זוֹלְלִים;

הַיּוֹם עֵיטִים אֶת בְּשָׂרֵנוּ מְכַלִּים;

עָפָר בְּעַצְמוֹתֵינוּ, אֻמְלָלִים.

אַל תִּצְחָקוּ לַרָקָב שֶׁנִּסְרַח,

בַּקְּשׁוּ נָא כִּי הָאֵל חַסְדּוֹ יִשְׁלַח.


אִם אַחֵינוּ אַתֶּם, לָכֶם אֶקְרָא,

אַל תִּלְעֲגוּ לָנוּ בְּיוֹם צָרָה

יַחֲמֹל לִבְּכֶם עַל סִבְלֵנוּ הַנּוֹרָא,

עַל אַחֲרִיתֵנוּ הַמָּרָה.

עַל עֵירֹם בְּשָׂרֵנוּ שְׂאוּ תְּפִלָּה

אֶל גְּבִרְתֵּנוּ, אֶל מַרִיָּה הַבְּתוּלָה;

בִּרְצוֹן הָאֵל תָּעִירוּ שְׁבִיב חֶמְלָה,

מֵאֵשׁ הַשְּׁאוֹל מְתֹם וְהַצָּלָה.

מְרִי גּוֹרָלֵנוּ אַל יַכֶּה בָּכֶם;

בַּקְּשׁוּ נָא מִן הָאֵל כִּי יְרַחֵם.


הַגֶּשֶׁם גְּוִיּוֹתֵינוּ גָרַף,

הַשֶּׁמֶשׁ אֶת גּוּפֵנוּ צוֹרֵב;

אֶת עֵינֵינוּ נִקֵּר הָעוֹרֵב,

שִׁיּוּר בְּשָׂרֵנוּ כְּבָר טָרֹף טֹרַף.

אֵינֶנּוּ יוֹשְׁבִים, וְרַק מִתְנוֹפְפִים,

בָּרוּחַ אָנֶה וְאָנָּה מְעוֹפְפִים:

פָּנִים, אָחוֹר, גּוּפוֹתֵינוּ הַשְּׁדוּפִים

כְּמוֹ רְעָפִים קְלוּפִים וְרוֹפְפִים.

זֶה מַר סִבְלֵנוּ, מַה טּוֹב חֶלְקְכֶם;

בַּקְּשׁוּ נָא מִן הָאֵל כִּי יְרַחֵם.


יֵשׁוּ מַלְכֵּנוּ, הַנּוֹרָא וְהַאָיוֹם,

אֶל סִבְלֵנוּ עֵינֶיךָ אַל נָא תַּעֲצֹם;

אַל תַּפְקִירֵנוּ לְאֵשׁ הַגֵּהִינֹּם:

בְּחַסְדְּךָ הַמְצֵא לָנוּ שָׁלוֹם.

אַל תִּלְעֲגוּ, רַק שְׂאוּ אֶת תְּפִלָּתְכֶם,

בַּקְּשׁוּ נָא מִן הָאֵל כִּי יְרַחֵם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]