פרנק בורמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנק בורמן
פרנק בורמן
אסטרונאוט בשירות נאס"א
לאום Flag of the United States.svg אמריקאי
לידה 14 במרץ 1928
גארי, אינדיאנה
עיסוקים נוספים טייס ניסוי
בחירה לטייס חלל 1962
פרישה 1970
דרגה קולונל בחיל האוויר האמריקאי
זמן בחלל 19 יום, 21 שעות, 35 דקות
משימות
ג'מיני 7, אפולו 8
ג'מיני 7 אפולו 8
עיטורים
SpaceMOH.jpgמדליית השירות המצטיין של נאס"אמדליית נאס"א לשירות יוצא מן הכלל

פרנק בורמןאנגלית: Frank Borman; נולד ב-14 במרץ 1928), נולד בגארי, אינדיאנה. טייס חלל בתוכנית ג'מיני ותוכנית אפולו להנחתת אדם על הירח.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורמן למד טיסה כבר בגיל 15. סיים את האקדמיה הצבאית האמריקאית בווסט פוינט בשנת 1950 כבוגר במדעים. בשנת 1957 השלים תואר שני בהנדסה אווירונאוטית במכון הטכנולוגי של קליפורניה. בשנת 1970 השלים את התוכנית המתקדמת למינהל בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת הרוורד.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירת בחיל האוויר האמריקאי כטייס קרב, מדריך וטייס ניסוי. היה עוזר הוראה (מתרגל) בתרמודינמיקה ומכניקה של נוזלים במכללה הצבאית בווסט פוינט. בעת בחירתו לנאס"א היה מדריך טיסה בבית הספר לטיסה בבסיס חיל האוויר אדוארדס, קליפורניה.

שירות בנאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1962 נבחר על ידי נאס"א לתוכנית ג'מיני ואפולו. בשנת 1965 היה מפקד ג'מיני 7, שם, יחד עם ג'יימס לוול, ביצע את החבירה הראשונה בחלל, עם ג'מיני 6. בשנת 1967 השתתף בוועדת החקירה לאסון אפולו 204 (שכונתה "אפולו 1" מאוחר יותר). מאוחר יותר קיבל את תפקיד מנהל תוכנית אפולו, והנהיג את הצוות שתכנן מחדש את חללית אפולו. השתתף במשימת אפולו 8, שהייתה הפעם הראשונה שבני אדם עזבו את מסלול כדור הארץ, והקיפו את הירח.

עזב את נאס"א וחיל האוויר ב-1970 בדרגת קולונל.

לאחר נאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום שירותו היה ליועץ מיוחד בחברת התעופה איסטרן איירליינס. מאוחר יותר קיבל תפקיד סגן נשיא לפעולות בחברה. הוא המשיך להתקדם בחברה זו עד לתפקיד נשיא ומנכ"ל החברה, עד לפרישתו בשנת 1986.

שירת כשגריר נשיאותי מיוחד במזרח הרחוק ואירופה, ובתפקיד זה השיג תמיכה לשיחרור השבויים האמריקאים בצפון וייטנאם.

אותות ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף, כמו אסטרונאוטים רבים אחרים, הוא קיבל לאחר פרישתו מנאס"א במהלך השנים שלל אותות כבוד מגופים ממשלתיים ופרטיים. בשנת 1968 הוא נבחר לאיש השנה של המגזין טיים יחד עם ג'יימס לוול וויליאם אנדרס.