אפולו 8

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אפולו 8
טלאי משימה
סמל המשימה
נתוני משימה
מטרה מרכזית משימה מאוישת ראשונה סביב הירח
חללית אפולו
תא פיקוד CM-103
מסה: 5,621 ק"ג
תא שירות SM-103
מסה: 23,250 ק"ג
רכב נחיתה LM-TA-B (דגם לאיזון)
מסה: 9,000 ק"ג
מסת החללית 28,870 ק"ג
אנשי צוות 3
אות קריאה אפולו 8
משגר סטורן V ‏SA-503
כן שיגור ‎LC-39A, מרכז החלל קנדי, פלורידה
שיגור 21 בדצמבר 1968, 12:51:00 UTC
הקפות סביב הירח 10
שהייה סביב הירח 20 שעות, 10 דקות ו-13 שניות
נחיתה 27 בדצמבר 1968, 15:51:52 UTC
צפון האוקיינוס השקט
8°6′N 165°1′W
משך המשימה 6 ימים, 3 שעות ו-42 שניות
תמונת הצוות
משמאל לימין: לוול, אנדרס ובורמן
משמאל לימין: לוול, אנדרס ובורמן
משימות קשורות
משימה קודמת משימה הבאה
AP7lucky7.png אפולו 7
Apollo-9-patch.png אפולו 9

אפולו 8 הייתה המשימה המאוישת השלישית בתוכנית אפולו להנחתת אדם על הירח והראשונה בהיסטוריה האנושית שעזבה את מסלולו ושדה כבידתו של כדור הארץ, נכנסה לשדה כבידתו של גוף שמימי אחר והשלימה את מסעה עם נחיתתה בכדור הארץ.

שלושת אנשי הצוות: פרנק בורמן, ג'יימס לוול הבן וויליאם אנדרס הם בני האדם הראשונים שזכו לראות את צידו המרוחק של הירח.

אפולו 8 היא המשימה הראשונה שעשתה שימוש בטיל סטורן 5 והמשימה המאוישת הראשונה בתוכנית ששוגרה ממרכז החלל קנדי בפלורידה ב-21 בדצמבר 1968 בשעה 7:51 בבוקר.

המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיל סטורן 5 נושא את אפולו 8

לאחר שלוש שעות של הקפת כדור הארץ בזמן שמערכות החללית נבדקות, החל תהליך המעבר למסלול ירחי. 25 דקות מאוחר יותר נפרד השלב השני של המשגר (שנקרא S-IVB) והחללית התהפכה, כדי לאפשר צילום ובדיקה חיצונית של שלב זה. לאחר מכן הושלך מהשלב חמצן נוזלי בפקודה מהקרקע, כדי לתת לו תנופה שהכניסה אותו למסלול סביב השמש.

המשימה בדקה את מערכות מודול הפיקוד, כולל מערכות התקשורת, תמיכת החיים והמעקב, ואיפשרה לבדוק את תפקוד הצוות במסלול ירחי. הצוות צילם את פני הירח, ביצע סקירה טופוגרפית, ואסף ציוני דרך ומידע מדעי אחר, שנדרש למשימות אפולו הבאות.

אפולו 8 הכילה מודול פיקוד דומה לזה של אפולו 7, מלבד זאת שפתחי הלחץ וה(ablative) הקדמיים שולבו לפתח אחד, שישמש למעבר למודול הירח במשימות הבאות. מסת החללית (28,817 ק"ג) כללה את מסת מודול הפיקוד ומודול השירות, כולל דלק וחומרים מתכלים. משימה זו לא כללה מודול ירח, משום שפיתוחו פיגר בחמישה חודשים אחר פיתוח שאר חלקי החללית. השיגור בוצע בכל זאת, כדי לעמוד בתחרות עם ברית המועצות, שכבר שיגרה שתי חלליות זונד בלתי מאוישות סביב הירח בספטמבר ונובמבר, והחזירה אותן בשלום לכדור הארץ, והיה חשש שהרוסים יקדימו את האמריקאים בנחיתה על הירח. פרנק בורמן, מפקד המשימה, העיד שזו הייתה למעשה המטרה העיקרית של משימה זו, שבמקור כלל לא תוכננה להגיע אל הירח. במקום מודול הירח החסר, הורכב מודול דמי בעל אותו משקל על המתאם בין החללית לרכב השיגור (הרקטה), לאיזון.

במהלך המשימה, כאשר חזרה החללית מעבר לירח ויצרה שוב קשר עין עם כדור הארץ, צילם הצוות את התמונה המפורסמת של זריחת הארץ מעל אופק הירח. החללית נחתה ב-27 בדצמבר אותה שנה, באוקיינוס השקט, וחולצה על ידי USS Yorktown.

הצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנק בורמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פרנק בורמן

בגיל 15 כבר למד לטוס. סיים את האקדמיה הצבאית האמריקאית בשנת 1950 כבוגר במדעים. בשנת 1957 השלים תואר שני בהנדסה אווירונאוטית במכון הטכנולוגי של קליפורניה. שירת בחיל האוויר האמריקאי כטייס קרב, מדריך וטייס ניסוי. בשנת 1962 נבחר על ידי נאס"א לתוכנית ג'מיני ואפולו. בשנת 1965 היה מפקד ג'מיני 7, שם, יחד עם ג'יימס לוול, ביצע את הפגישה הראשונה בחלל, עם ג'מיני 6. בשנת 1968 השתתף בוועדת החקירה לאסון אפולו 204 (שכונתה "אפולו 1" מאוחר יותר). מאוחר יותר קיבל את תפקיד מנהל תוכנית אפולו, והנהיג את הצוות שתכנן מחדש את חללית אפולו. השתתף במשימת אפולו 8, שהייתה הפעם הראשונה שבני אדם עזבו את מסלול כדור הארץ, והקיפו את הירח.

ג'יימס לוול הבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ג'יימס לוול הבן

היה אסטרונאוט בתוכנית ג'מיני ותוכנית אפולו. בשנת 1952 סיים תואר בוגר במדעים באקדמיה למדעים של הצי האמריקאי. בשנת 1958 סיים לימודים בבית הספר לטייסי ניסוי. בשנת 1961 סיים לימודים בבית הספר לבטיחות תעופתית של אוניברסיטת דרום קליפורניה. סרן בחיל האוויר האמריקאי. שירת כטייס ניסוי במרכז הניסויים של הצי. היה מנהל תוכנית מטוס ה־F-4 פנטום, ובמקביל שירת כמהנדס בטיחות בטייסת הקרב 101. נבחר לתפקיד אסטרונאוט ב־1962, והיה אסטרונאוט גיבוי לג'מיני 4 ו־9, וכן היה גיבוי של ניל ארמסטרונג באפולו 11. ב־4 בדצמבר 1965 שוגר בג'מיני 7, שהייתה הפעם הראשונה בה שתי חלליות נפגשו בחלל. ב־11 בנובמבר 1966 שוגר עם באז אולדרין לג'מיני 12, המשימה האחרונה בתוכנית ג'מיני.

ג'יימס לוול התפרסם לאחר מכן כמפקד משימת אפולו 13, שנכשלה במשימתה לנחות על פני הירח בשל תקלה, אולם הצליחה לחזור לכדור הארץ בשלום.

ויליאם אנדרס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ויליאם אנדרס

אנדרס נולד בהונג קונג. בשנת 1955 קיבל תואר בוגר במדעים מהאקדמיה של הצי האמריקאי. בשנת 1962 קיבל תואר שני בהנדסה גרעינית מהמכון הטכנולוגי של חיל האוויר. בסיום לימודיו באקדמיה של הצי הצטרף לחיל האוויר כטייס בטייסת יירוט בכל מזג אוויר. מאוחר יותר מונה לאחראי על ניהול טכני של תוכניות תוצאי סיכוך וקרינה של כורים גרעיניים במעבדת הנשק של חיל האוויר בניו מקסיקו. בשנת 1964 נבחר על ידי נאס"א כאסטרונאוט כחלק מהקבוצה השלישית. היה טייס גיבוי של ג'מיני 11 ואפולו 11, והיה טייס מודול הירח באפולו 8.

מדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"זריחת הארץ" - תמונה שצולמה על ידי צוות אפולו 8

(מולטימדיה)

המראת אפולו 8
תיאורו של הירח על ידי צוות אפולו 8
הקלטה של צוות האפולו 8 בדרכם חזרה
לעזרה בהפעלת הקבצים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק הדן במשימה זו מתוך מסמך של נאס"א המסכם את כל פרויקט אפולו (PDF)


תוכנית אפולו של סוכנות החלל האמריקנית
אפולו 1 - אפולו 4 - אפולו 5 - אפולו 6 - אפולו 7 - אפולו 8 - אפולו 9 - אפולו 10 - אפולו 11 - אפולו 12 - אפולו 13 - אפולו 14 - אפולו 15 - אפולו 16 - אפולו 17 - אפולו-סויוז Apollo program insignia.jpg