ציפיות רציונליות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: תרגמת וניסוח. הערך מתורגם ככתבו מהאנגלית. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ציפיות רציונליות הן הנחות המבוססות על מודלים מקרו-כלכליים מהתקופה האחרונה. כיוון שרוב המודלים נלמדים בהרבה נקודות, ציפיות העובדים, הצרכנים ובעלי עסקים לגבי תנאי עתיד כלכליים הן חלק חיוני למודל. איך לעצב ציפיות אלה, היא שאלה שנויה במחלוקת, וזה ידוע שהניבוי המקרו-כלכלי של המודל יכול להיות שונה אם סומכים על ההנחה שנעשתה על הציפיות (לדוגמה מודל קורי העכביש). בשביל להניח ציפיות רציונליות צריך להניח שהציפיות יעבדו במצב ממוצע. במילים אחרות, למרות שהעתיד לא ניתן לחיזוי, ציפיות לא נוטים בצורה שיטתית.

דרך זאת של עיצוב ציפיות הוצעה על ידי ג'ון מות' (1961) ומאוחר הפכה לבעלת השפעה כשהמפורסם שהשתמש בה היה רוברט לוקאס. עיצוב ציפיות הוא חלק מרכזי במודלים כלכליים, במיוחד מודלים שמלמדים את הדינמיקה של הכלכלה במהלך ההיסטוריה, כגון, המקרו-כלכלה הקלאסית החדשה (שנות ה-70), הכלכלה הקיינסית החדשה ותאוריית השוק היעיל. אלה הופכים את עיצוב הציפיות לקריטי. לדוגמה, משא ומתן בין עובדים לבין החברה יושפע מציפיית האינפלציה, מערך השוק ומהכנסות עתידיות.

[עריכה] תאוריה

תאוריית הציפיות הרציונליות מגדירה סוג של ציפיות זה כזהה ל-"ניחוש הטוב ביותר של העתיד", התרחיש האופטימלי, שיהיה זמין בכל מידע. בכל מקרה, בלי השערות רבות, תאוריית הציפיות "נחושה" לא לנבא את ההתנהגות האנושית ובעצם ריקה. לכן, מניחים שתוצאות שהופכות לצפויות לא שונות סיסטמטית מתוצאות שיווי המשקל של השוק. כתוצאה מכך, ציפיות רציונליות לא שונות סיסטמטית או צפויות יותר מתוצאות שיווי משקל. כלומר, ניתן להניח שאנשים שלא עושים טעויות סיסטמטיות כשהם מנבאים את העתיד, וחורגים מניבוי מושלם הם אקראיים. במודל כלכלי, הוא מעוצב בצורה אופיינית על ידי הנחה ששלב הציפיות של המשתנים שווה לערך שנובא על ידי המודל, בתוספת טעות רנדומלית שמייצגת את הטעויות ואת הבלתי ידוע.

לדוגמה, נניח שהערך P הוא מחיר שיווי משקל בשוק פשוט, המונע מהיצע וביקוש. התאוריה של ציפיות רציונליות אומרת שהמחיר הממשי אך ורק יסטה מהציפייה אם יש "מידע מזעזע" שנגרם על ידי מידע לא צפוי בזמן שהציפיות נוצרו. במילים אחרות, מה שהיה ההימור למחיר הממשי שווה לציפייה הרציונלית שלו:

P = P* + e

*E(P) = P

כש-*P הוא ציפייה רציונלית ו-e הוא אזור טעות רנדומלי, שמצופה שיהיה אפס, והוא החלק העצמאי של *P.

תאוריות הציפיות הרציונליות פותחו כדי להגיב על הסדקים הנראים לעין שהתבססו על "ציפיות מסתגלות". תחת ציפיות מסתגלות, ערכם של ציפיות עתידיות של ערכים כלכליים מבוססים על ערכי עבר. לדוגמה, אנשים עלולים לנבא אינפלציה עתידית על ידי צפייה באינפלציה שקרתה בשנה האחרונה ובשנים קודמות. תחת ציפיות מסתגלות, אם הכלכלה סובלת בקביעות מעלייה באינפלציה (ייתכן אף בגלל מדיניות הממשלה), אנשים יניחו, בלי אומדן אמיתי, שאינפלציה תהיה תמיד. זוהי הסתכלות לא ריאליסטית - בוודאי אנשים רציונליים עלולים במוקדם או במאוחר להבין את המגמה ולקחת אותה בחשבון כדי ליצור את הציפיות שלהם. כמו כן, מודלים של ציפיות מסתגלות אף פעם לא מגיעים לשיווי משקל, במקום רק לזוז בצורה אסימפטוטית.

ההיפותיזה של ציפיות רציונליות פותרת ביקורת זאת על ידי הנחה כי אינדיבידואלים יקחו את כל המידע בחשבון כשהם יוצרים ציפיות. למרות שציפיות עלולות לצאת לא נכון, הן לא תסטנה סיסטמטית מכל הערכים המצופים.

משתמשים בהיפותיזה של הציפיות הרציונליות כדי לתמוך במסקנות הנחשבות קיצוניות לגבי עריכת מדיניות כלכלית. לדוגמה, מדיניות הצעות לא אפקטיביות (תאוריה שהמציאו תומאס סארג'נט וניל וולאס בשנת 1976). אם השלטון מנסה להפחית את האבטלה באמצעות מדיניות כספית מתפתחת, פקידים יצפו מראש את האפקטים של שינוי המדיניות ויעלו את ציפיות האינפלציה בהתאם. לאחר מכן הם ינסו לבטל את האפקט המתפתח שיגדיל את אספקת הכסף. כל מה שהשלטון יכול לעשות זה להעלות את שער האינפלציה, מה שהעובדים לא יכולים לעשות, וזוהי תוצאה קלאסית-חדשה מפורשת. במהלך שנות השבעים, ציפיות רציונליות הופיעו כדי להיווצר מתאוריות מקרו-כלכליות קודמות ומיושנות, אשר הגיעו לשיאן עם "ביקורת לוקאס". בכל אופן, תאוריית ציפיות רציונליות אומצה במשך המקרו-כלכלה המודרנית כעיצוב הנחה הודות לעבודה של קייניסנים חדשים כגון סטנלי פישר.

תאוריית הציפיות הרציונליות היא הבסיס להנחת השוק היעיל ולתאוריית השוק היעיל. אם מחיר של נייר ערך לא משקף את כל המידע על כך, אזי יוצא "הזדמנות רווח בלתי מנוצלת": מישהו יכול לקנות (או למכור) את נייר הערך כדי ליצור רווח, וכך להניע את המחיר להגיע ל-"שיווי משקל". בגרסאות החזקות של תאוריות אלה, היכן שכל הזדמנות לרווח נוצלה, כל המחירים בשווקים הכלכליים נכונים ומשקפים שוק פנדמנטלי (בסיסי), כמו זרם עתידי של רווחים ודיבידנדים. כל משקיע כלכלי הוא טוב כמו כולם, כאשר מחיר נייר ערך משקף את כל המידע אודות הערך המהותי שלו.

[עריכה] ביקורת

ההיפותיזה לעתים סופגת ביקורת, יש הטוענים שזהו מודל לא מציאותי של הציפיות שנוצרות. סיבה ראשונה, ציפיות רציונליות אמיתיות לוקחות בדרך כלל בחשבון את העובדה שמידע על העתיד הוא יקר. ה-"תחזית האופטימית" יכולה להיות הכי טובה לא בגלל היותה מדויקת, אלא בגלל היותה יקרה מדי להגשמה אפילו אם היא הכי קרובה לדיוק. על פי זה, העתיד לא יכול להינבא, ולכן כל ציפייה יכולה להיות רציונלית.

כמו כן, המודלים של מות' ושל לוקאס (והגרסא החזקה ביותר של השערת השווקים היעילים) מניחים שבכל זמן נתון, יש לשוק כלכלי או לכלכלה רק "שיווי משקל" אחד (שנקבע כבר מראש), כך שאנשים יוצרים את הציפיות שלהם סביב שיווי המשקל הזה. המתמטיקה של מות' (הרשומה מעלה) מניחה ש *P ייחודי. לוקאס הניח ששיווי משקל מתאים עצמו לרמת תעסוקה מלאה בצורה ייחודית (תפוקה פוטנציאלית), כלומר מתאים עצמו לדירוג האינפלציה של האבטלה הלא מואצת (NAIRU) או לדירוג האבטלה הטבעי. אם יש יותר משיווי משקל אחד אפשרי בזמן כלשהו אזי עוד משמעויות מעניינות של תאוריות של ציפיות רציונליות לא מיוחלות. למעשה, ציפיות עשויות לקבוע את טבעו של השיווי משקל שיושג, ויניעו אחורה את הקו של הסיבות עליהם הונחו תאוריות של ציפיות רציונליות.

בעיה נוספת קשורה ליישום היפותיזת הציפיות הרציונליות ולהופכה להתנהגות המונית. ידוע לכל כי הנחות לגבי התנהגות אישית לא הופכות להתנהגות המונית. כך ניתן להגיד על הנחות רציונליות: גם אם כל האינדיבידואלים יש ציפיות רציונליות, אפילו התומכים מתארים התנהגות זאת שהיא רק נראית המונית, אבל אין לה דבר לציפיות רציונליות. מכאן, היפותיזת הציפיות הרציונליות, שמתאימה למספר אינדיבידואלים, היא לא רלוונטית לאלה אשר נמנעים מציפיות רציונליות בשלב הקטן וחסרים, בחוש זה, את בסיסה של המיקרו-כלכלה.

במקרים רבים, אנשים עובדים ואנשי עסקים לא יכולים לפעול על פי הציפיות שלהם בעתיד. לדוגמה, יכול להיות להם מחסור ביכולת מיקוח להעלות משכורות קטנות או ערך נומינלי. לחלופין משכורות או ערכים לעתים נקבעו בעבר על ידי חוזים שקשה מאוד לפתוח אותם. זה אומר שגם אם יש להם ציפיות רציונליות, משכורות וערכים נקבעים כל עוד לבן אדם יש ציפיות מסתגלות, ואט אט הן מסתגלות לתנאים הכלכליים. שינויים אלה מניעים את ההתנהגות הכלכלית, כך שאלה עם ציפיות רציונליות שיכולים לשנות את המחירים שלהם ללא עלות בצורה רציונלית מצפה שהפעולות הכלכליות יעקבו אחר ציפיות מסתגלות וכך במידה רבה יאמצו את הציפיות המסתגלות עצמם.