היצע וביקוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ההצגה הגרפית המקובלת למודל היצע וביקוש

היצע וביקוש הוא מודל המורכב משני מדדים - היצע וביקוש - המקיימים ביניהם אינטראקציה, ובשוק חופשי הם הגורם היחיד לפיו נקבע מחירו של מוצר או שירות (למעט במקרי כשל שוק, כגון פעילות של גוף מונופולי או מונופסוני).

היצע הוא כמות המוצרים והשירותים הקיימים בשוק מסוים, וביקוש הוא אומדן של מידת הדרישה למוצרים ושירותים בשוק מסוים.

מודל זה הוא אחד מאבני היסוד של הכלכלה המודרנית. בצורתו המוכרת ביותר היום, נוסח המודל על ידי הכלכלן מהמאה ה-19, אלפרד מרשל, בספרו "עקרונות הכלכלה".‏[1]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודל קובע כי מחיר של מוצר או שירות נקבע לפי איזון בין ההיצע - כמות המוצר או השירות בשוק, לבין הביקוש - מידת הדרישה למוצר או שירות זה בשוק. "חוק הביקוש" מתאר את התנהגות הצרכנים בשוק, ו"חוק ההיצע" מתאר את התנהגות היצרנים בשוק. חוק הביקוש גורס כי ככל שמחירו של מוצר גבוה יותר, כך תפחת הכמות המבוקשת ממנו מצדו של הצרכן. בהצגה גרפית, כאשר המחיר נמדד בציר האנכי והכמות בציר האופקי של התרשים, תותווה עקומה היורדת משמאל לימין: ככל שהמחיר גבוה יותר, כך תידרש בשוק כמות קטנה יותר של המוצר, וככל שמחירו נמוך יותר, תידרש כמות גדולה יותר של המוצר.

לדוגמה, אם ישנה פרוסת לחם אחת ושני רעבים, זהו מצב בו ההיצע נמוך והביקוש גבוה, ולכן המחיר ינסוק; לעומת זאת אם ישנן שתי פרוסות לחם ורעב אחד, זהו מצב בו ההיצע גבוה מהביקוש, ולכן המחיר יתרסק.

בצורתו הבסיסית, המודל מניח שוק של מוצר אחד, בו פועלים כל היצרנים וכל הקונים באופן רציונלי, משוחררים מהשפעות או כפייה, כשהם נהנים מידע מלא ומיידי על כל שינוי בשוק ויכולים להגיב לכל שינוי כזה מיידית. מערכת הנחות זו מכונה בכלכלה "תחרות משוכללת". מרשל גרס כי בשוק כזה מתייחסים הביקוש וההיצע זה אל זה כשני להבים של מספריים, ונוטים להתכנס בנקודת מחיר שהיא מחיר שיווי המשקל. מודל היצע וביקוש אינו מתיימר לתאר במדויק מצב ממשי בשוק ממשי, אלא להצביע על הנטייה הכללית לאורך זמן של מחירים בשוק בו פועלים קונים ומוכרים. על מודל בסיסי זה מבוססים רוב המודלים והתרחישים הכלכליים להתרחשויות בהן יש קונים ומוכרים. החולקים על תקפות הדגם כמצביע על כיוון המחיר בשוק גורסים כי לביקוש או להיצע השפעה רבה יותר על קביעת המחיר, כי הביקוש, ההיצע או שניהם אינם תופעות ממשיות, או כי המחיר נקבע בלי תלות בביקוש או בהיצע בשוק.

חוק ההיצע עוסק בצד היצרן בשוק, וגורס כי ככל שמחירו של מוצר יהיה גבוה יותר, כך תגדל כמות המוצר אותה יציע בשוק. בהצגה גרפית על גבי אותה מערכת צירים כזו של חוק הביקוש, יתווה ההיצע עקומה העולה משמאל לימין: ככל שמחיר המוצר יהיה גבוה יותר, תגדל נטייתו של היצרן לייצר יותר יחידות של המוצר כדי להגיע לרווח גדול יותר. ולהפך, ככל שמחירו של המוצר נמוך יותר, כך תקטן נטייתו זו והכמות המיוצרת והמוצעת של המוצר תקטן.

כאשר ההיצע והביקוש נפגשים באותה נקודה — כלומר, כאשר הקו המשתפל של הביקוש והקו המתמר של ההיצע מצטלבים — ניתן לומר כי המערכת הכלכלית נמצאת ב"שיווי משקל" והמחיר נמצא בנקודת שיווי המשקל שלו. האינטרסים של היצרנים והצרכנים בשוק נפגשים בנקודה זו באופן מיטבי, שכן המוצר מיוצר בכמות ובמחיר המתאימים לרצונותיהם ולתועלתם של שני הצדדים. משמעותה של נקודת שיווי משקל היא שהימצאות המחיר בסטייה ממנה תביא את כוחות השוק לפעול ל"דחיפת" כמות המוצר ומחירו אל עבר נקודה זו, בה מתאזנים הכוחות הפועלים לעלייה או ירידה של המחיר. נקודה זו של שיווי משקל היא במקרים רבים דמיונית, אך יש לה ערך כאשר מנסים לעמוד על מידת הסטייה של המחיר בשוק מנקודה זו.

התפתחות המודל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלן המודרני הראשון שעסק בביקוש והיצע באופן מקיף היה רישאר קנטיון, כלכלן פיסיוקרטי צרפתי. קנטיון עמד על השפעות הביקוש וההיצע ועל הנטייה לאורך זמן לנוע לכיוון שיווי משקל, אך שילב בתאוריה שלו גם תפישות של מחיר המבוססות על עלות ייצור. שמו של קנטיון נשכח במידה רבה, והשפעתו הייתה מצומצמת. השפעה גדולה יותר נודעה לתאוריות של טורגו, שבספרו Valeurs et Monnaies מ-1769 הציג תאוריית ביקוש והיצע מפותחת. טורגו השפיע במובנים רבים על אדם סמית' כאשר כתב את ספרו "עושר העמים."

מודל מפותח יותר הציג הכלכלן הצרפתי אנטואן אוגוסטין קורנו, שבמאמרו "מחקר העקרונות המתמטיים של תאוריית העושר" (Recherches sur les principes mathématiques de la théorie des richesses) הציג בפעם הראשונה את המודל בצורה מתמטית וניסח באופן ראשוני את חוק הביקוש (loi de débit) וחוק ההיצע, ואף דן בגמישות המחירים ובהשפעתם של מונופולים ודואופולים על המחיר. לרעיונותיו של קורנו הייתה השפעה ניכרת על לאון ואלרה, מהוגי תורת הערך השולי, והשפיע רבות גם על אלפרד מרשל, המכיר לו תודה בספרו "עקרונות הכלכלה" מ-1890, בו הוצגו לראשונה המודלים הבסיסיים של ביקוש והיצע שהפכו למודלים המשמשים בלימודי כלכלה עד היום.

הנחות היסוד של המודל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל היצע וביקוש מבוסס על כמה הנחות־יסוד, שמטרתן לבודד את השפעת התהליכים הבסיסיים בשוק. במודל מונח כי השוק מתנהל באופן חופשי לחלוטין, בתחרות משוכללת בה הצרכנים והיצרנים פועלים באופן רציונלי כשהם משוחררים ממגבלות, כשהכמות המיוצרת והכמות המבוקשת של מוצר נקבעים אך ורק לפי מחיר השוק שלו. במודל אין התערבות ממשלתית, אין התארגנויות של יצרנים או צרכנים (לדוגמה, אין חרם צרכנים, איגודי עובדים, מונופול או קרטל). כל היצרנים והצרכנים בשוק מחזיקים בידע מלא על כל המתרחש בו ברגע התרחשותו, והם יכולים לשנות את התנהגותם (לדוגמה, לקנות יותר או לייצר יותר) בלי פערי זמן.

עוד מונח כי בשוק יש מספר גדול מאוד של יצרנים וצרכנים, עד כדי כך שלאף יצרן או צרכן אין יכולת להשפיע על מחיר השוק. יתר על־כן, לאף יצרן ולאף צרכן אין זהות ספציפית והצרכנים אינם מעדיפים יצרן אחד על פני יצרן אחר משום טעם שהוא לבד ממחיר המוצר: כל המוצרים בשוק זהים, אין בו מותגים מועדפים והמחיר שנקבע למוצר תקף ביחס לכל היצרנים והצרכנים, בלי קשר לצרכים או כמות נסחרת: צרכן הרוכש מיליון יחידות של מוצר ישלם על כל יחידה אותו מחיר כמו צרכן שרכש מוצר אחד בלבד.

המודל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק ההיצע קובע כי היקף ההיצע של היצרנים בשוק תלוי במחיר וככל שמחירו של מוצר יהיה גבוה יותר, כך יהיו היצרנים מעוניינים לייצר כמות גדולה יותר שלו. חוק הביקוש קובע כי ככל שמחירו של מוצר יהיה גבוה יותר, כך כמות היחידות שיבקשו הצרכנים לקנות תקטן.

על פי המודל. בשוק בו מתקיימת תחרות משוכללת, עקומת הביקוש יורדת משמאל לימין, ועקומת ההיצע עולה משמאל לימין, יביאו כוחות השוק לשיווי משקל המתקבל בנקודת המפגש בין העקומות.

פונקציית ההיצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היצע

פונקציית ההיצע מציגה את הקשר בין כמות המוצרים שייוצרו על ידי היצרנים לבין מחירי שוק שונים. עקומת ההיצע, המסומנת בדרך בכלל באות "S" ‏(supply), היא הביטוי הגרפי של פונקציה זו. הקשר בין המחיר לכמות המוצעת מתואר על פי רוב כפונקציה עולה, שמשמעותה שככל שהמחיר גבוה יותר כן יגביר היצרן את הכמות המיוצרת והמוצעת על ידו.

הגורמים המרכיבים את פונקציית ההיצע הם מחירי גורמי הייצור, טכנולוגיית היצור ומחיר המוצר. טכנולוגיית הייצור או פונקציית הייצור ומחיר גורמי הייצור הם קבועים וידועים בזמן הקצר, כאשר מחיר המוצר משתנה. פונקציית ההיצע עצמה נובעת ישירות מפונקציית העלות השולית, העלות הנוספת בייצור יחידה נוספת. היצרן ייצר את יחידת המוצר הבאה שלו עבור מחיר שלפחות יכסה את העלות השולית שלו לייצור אותה יחידה.

על פי המודל, פונקציית ההיצע היא פונקציה עולה. כיוון שלמעט בשלבי הייצור ההתחלתיים, העלות השולית עולה, בדרך כלל, ככל שגדלה הכמות המיוצרת, היינו עלות ייצור כל יחידה נוספת גדולה מעלות הייצור של היחידה שקדמה לה. דבר זה הוא פועל יוצא של חוק התפוקה השולית הפוחתת, האומר שאומנם תגדל התפוקה ככל שתוגדל כמות גורם הייצור המעורב בייצורה, אך ביעילות הולכת ופוחתת - תוספת כל יחידת גורם ייצור תגדיל את התפוקה במידה פחותה מזו שתרמה יחידת גורם הייצור שקדמה לה.

עקומת ההיצע המצרפית של השוק מורכבת מסיכום עקומות ההיצע של כל היצרנים בשוק. דרך בניית העקומה היא סיכום הכמויות המוצעות של כל היצרנים במחיר נתון. כל אחד מהיצרנים יכול לדעת את עקומת ההיצע שלו עצמו אבל אין לו ידיעה מה עקומת ההיצע של השוק.

בפונקציית ההיצע נוהגים גם להבחין בין זמן קצר וזמן ארוך. בטווח הקצר ישנם גורמי ייצור קבועים (שעות עבודה של עובדים מקצועיים, שכירות מבנה ועוד'). בטווח הארוך כל גורמי הייצור הם משתנים. (בזמן הארוך ניתן להכשיר עובדים מקצועיים, חוזה השכירות מסתיים וניתן לשכור מבנה אחר וכו').

אף שעקומת ההיצע על פי רוב עולה משמאל לימין, ישנם יוצאי דופן. דוגמה לכך היא פונקציית היצע של עבודה, העולה משמאל לימין ברמות השכר הנמוכות והבינוניות, אך מרמת שכר מסוימת נוטה אחורנית ועולה מימין לשמאל. באופן כללי, ככל ששכרו של עובד גדול יותר, כך הוא מוכן לספק כמות גדולה יותר של שעות עבודה. הגידול בשעות העבודה מגיע מן הסתם על חשבון שעות הפנאי של העובד. אולם ברמות השכר הגבוהות יעדיף העובד לצרוך יותר פנאי ופחות שעות עבודה.

שיווי משקל במשק
שיווי משקל המתקבל בשוק. בכל מחיר שיהיה נמוך ממחיר שיווי המשקל מתקיים עודף ביקוש (בירוק) והמחיר יעלה. בכל מחיר שיהיה גבוה ממחיר שיווי המשקל מתקיים עודף היצע (באדום) והמחיר ירד.
במקרה קיצון בו עקומת הביקוש וגם עקומת ההיצע קשיחות לחלוטין. במקרה זה כאשר הכמות המבוקשת למוצר בכל מחיר גדולה מהכמות המוצעת יתקיים עודף ביקוש והמחיר יעלה כל הזמן. במקרה זה לא יגיע השוק לשיווי משקל

פונקציית הביקוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ביקוש

פונקציית הביקוש מציגה את כמות המוצרים שהצרכנים מעוניינים לרכוש, עבור כל רמת מחירים. עקומת הביקוש, המסומנת בדרך בכלל באות "D" ‏(demand), היא הביטוי הגרפי של פונקציה זו. ככל שמחיר המוצר גבוה, כך הצרכנים יהיו מוכנים לרכוש פחות מוצרים. מסיבה זו, עקומת הביקוש בדרך כלל יורדת משמאל לימין.

צרכן שואף להביא למקסימום את פונקציית התועלת שלו, בהתחשב במגבלת התקציב המוגבל. הגורמים המרכיבים את עקומת הביקוש הם הכנסתו הפנויה, טעמיו, מחירי מוצרים תחליפיים, מחירי מוצרים משלימים ומחיר המוצר.

אף שלא קשה להבין אינטואיטיבית את הקשר היורד, מבחינתו של הצרכן, בין מחיר לבין כמות מבוקשת, מסבירה הכלכלה את נטייתה היורדת של פונקציית הביקוש בהיותה, למעשה, ביטוי לפונקציית התועלת השולית של הצרכן. היות שהתועלת השולית של צרכן ממוצר (קרי, תוספת ה"תועלת" מצריכת יחידה נוספת שלו) הולכת ופוחתת ככל שירכוש יותר יחידות מן המוצר, והיות והצרכן הרציונלי לא יוציא על יחידת מוצר סכום העולה על שווי התועלת שיפיק ממנו, הרי שניתן להסיק שצרכן ירכוש יחידות מוצר כל עוד התועלת שתניב לו יחידת מוצר נוספת עולה על הסכום ששולם עבורה, היינו המחיר. במחיר המשתווה לשווי התועלת השולית הצרכן כבר אדיש בין רכישת יחידת-מוצר לבין אי-רכישתה, ובמחיר גבוה יותר הוא כבר מעדיף שלא לרכוש יחידות נוספות של מוצר זה. עקומת הביקוש של הצרכן היא, לפיכך, חיבור בקו של כל הנקודות המייצגות צירופי מחיר-כמות שמעבר להן לא ייאות הצרכן לרכוש עוד. על כן, ניתן לומר שכפי שפונקציית ההיצע היא למעשה פונקציית העלות השולית של היצרן (שנטייתה להיות פונקציה עולה), כך פונקציית הביקוש אינה אלא פונקציית התועלת השולית של הצרכן, שנטייתה להיות פונקציה יורדת. הסבר זה מניח, כמובן, שניתן "לכמת" את תועלתו של הצרכן (השימושיות, ההנאה והסיפוק הנובעים מאחיזה במוצר), לפחות תאורטית, במונחים כספיים.

הגורמים העיקריים המשפיעים על צרכן נתון הם מחיר המוצר, רמת ההכנסה של הצרכן וטעמיו, מחיר המוצרים התחליפיים ומחיר המוצרים המשלימים. בדומה לעקומת ההיצע, עקומת הביקוש של כלל המשק מורכבת מסכום עקומת התועלת השולית של כל הצרכנים במשק גם יחד. עקומה מצרפית זו יכולה להיות עקומה קמורה או עקומה קעורה, וצורתה תלויה לעתים בהתפלגות ההכנסה במשק.

כפי שצוין לעיל, עקומת הביקוש בדרך כלל יורדת משמאל לימין. ישנם מקרים נדירים שבהם עקומת הביקוש עולה משמאל לימין. מוצרים שלהם עקומת ביקוש מסוג זה מכונים בשם מוצר גיפן[2].

שיווי משקל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שיווי משקל (כלכלה)

כאמור, נקודת החיתוך של שתי העקומות היא נקודת שיווי המשקל של השוק. בנקודת שיווי המשקל מוכנים היצרנים לייצר את כמות שיווי המשקל *Q ליחידת זמן במחיר שיווי המשקל *P, והצרכנים מוכנים לרכוש את אותה הכמות בדיוק ובאותו מחיר. כפי שניתן לראות, נהוג לסמן את מחיר שיווי המשקל ואת כמות שיווי המשקל בכוכבית (*).

התייצבותו של השוק במצב של שיווי משקל היא, על פי המודל, תוצאת תהליך המונע בידי כוחות השוק, ללא יד מרכזית מכוונת. הצרכנים מגיעים לשוק, כל אחד עם עקומת הביקוש האישי שלו והיצרנים כל אחד עם עקומת ההיצע האישי שלו. בתהליך המסחר מוצע מחיר אקראי‏[3]. כאשר המחיר המוצע נמוך ממחיר שיווי המשקל — נקודת מחיר שבה הכמות המבוקשת של המוצר גדולה מהכמות המוצעת של מוצר — נוצר "עודף ביקוש". במצב זה קיימים בשוק צרכנים אשר נוכח הכמות המוצעת הקטנה לא באו על סיפוקם, ונוצרים "כוחות שוק" הדוחפים לעליית מחיר המוצר. עליית המחיר, בתורה, מקטינה את סך הכמות המבוקשת ממנו, וכוחות השוק יפעלו במגמה זו עד להתייצבות השוק במחיר ובכמות של שיווי משקל. לעומת זאת, כאשר מחירו של המוצר יהיה גבוה ממחיר שיווי המשקל, הכמות המוצעת של המוצר גדולה מן הכמות המבוקשת, ולפיכך יש "עודף היצע". יפעלו "כוחות השוק" לירידת המחיר. מגמה זו תמשך עד שבסופו של התהליך יגיע השוק למחיר שיווי המשקל שבו הכמות המוצעת של המוצר שווה לכמות המבוקשת על ידי הצרכנים.

שיווי משקל זה הוא שיווי משקל בזמן הקצר. בשיווי משקל של הזמן הקצר יכולים להיות ליצרנים רווחים הנקראים עודף יצרן. אולם בזמן הארוך, עודף יצרן זה יעודד יצרנים נוספים להיכנס לשוק. כניסה של יצרנים נוספים לשוק תקטין את רווחי היצרן הבודד. תהליך כניסת היצרנים לשוק יימשך כל עוד ישנו עודף יצרן. שיווי משקל של הזמן הארוך יושג כאשר עודף היצרן ישווה לאפס.

שיווי משקל זה נקרא גם שיווי משקל חלקי, היינו שיווי משקל בשוק אחד בלבד. היות שקיימים קשרי גומלין בין השוק הבודד לשווקים אחרים (שווי מוצרים ושווקי חומרי הגלם), הרי שעל פי המודל, יגיעו כל השווקים לשיווי משקל סימולטני. מחירי המוצרים יקבעו בו זמנית וכן גם הכמות המיוצרת מהם. קביעת הכמות המיוצרת של כל המוצרים בעצם יקבע לנו בכמה חומרי גלם נשתמש ובאיזה שוק ולנקודה בה נמצא על עקומת התמורה.

שינויים בביקוש ובהיצע והשפעתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינויים בביקוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור 1

כאשר מתרחשת במשק תופעה בה בכל רמת מחירים נתונה שואפים הצרכנים לרכוש יותר מן המוצר מאשר דרשו קודם לכן, מקובל להתייחס לכך כאל "עלייה בביקוש". עלייה בביקוש יכולה להתרחש מסיבות שונות, בין היתר בעקבות שינוי בטעמים (לדוגמה, כאשר יותר אנשים מעדיפים מים מינרליים על פני מי הברז), או כתוצאת שינוי דמוגרפי שהגדיל את השוק. עלייה בביקוש באה לידי ביטוי בצורה גרפית כתזוזה ימינה ולמעלה של עקומת הביקוש כולה (מעבר מ-D1 ל-D2 באיור 1). ואכן, ניתן לראות כי בעקבות העלייה בביקוש, גדלה הכמות המבוקשת של המוצר בכל מחיר נתון. בעקבות השינוי עלה מחיר שיווי המשקל מ-P1 ל-P2, וכמות שיווי משקל עלתה אף היא, מ-Q1 ל-Q2. במהופך. אילו ירד הביקוש ומצב המוצא היה D2, אזי הביקוש היה יורד ל-D1, ומחיר וכמות שיווי המשקל היו קטֵנים. חשוב להבחין בין מצב של "שינוי בביקוש", שמשמעותו שינוי בכמות המבוקשת בכל מחיר נתון (ומבחינה גרפית מתבטא כתזוזה כוללת של עקומת הביקוש), לבין מצב של שינוי בכמות המבוקשת עקב שינוי במחיר, אך כל זאת במסגרת פונקציית הביקוש הקיימת (דבר שיתבטא גרפית בתזוזה לעבר נקודה אחרת על עקומת הביקוש הקיימת).

גורם נוסף המשפיע על הביקוש הוא הכנסת הצרכן. ברוב המקרים, המוצר הוא מוצר נורמלי, וגידול בהכנסתו של צרכן, יזיז (יעלה) את עקומת הביקוש ימינה, בדומה לאיור1. כאשר מדובר במוצר נייטרלי, לא יהיה שינוי בעקומת הביקוש. ואם המוצר הוא מוצר נחות, עקומת הביקוש תזוז שמאלה (תרד).

מלבד גורמים כהכנסת הצרכן וטעמיו, ישנם שני גורמים נוספים המשפיעים על הביקוש: שינוי במחיר המוצר התחליפי ושינוי במחיר המוצר המשלים. אם מחיר המוצר התחליפי עולה, תרד הכמות המבוקשת ממנו ועקומת הביקוש תעלה (תזוז ימינה ולמעלה). אם מחיר המוצר המשלים עולה, תרד הכמות המבוקשת ממנו ועקומת הביקוש תרד (תזוז שמאלה).

שינויים בהיצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור 2

כאשר עלות ייצור המוצרים משתנ‏ה, משתנה גם עקומת ההיצע. לדוגמה, בעקבות שיפור טכנולוגי שחל בענף החקלאות, ניתן כעת להפיק יותר חיטה בעבור עלות נתונה. היצרנים בשוק זה יהיו מוכנים להפיק כעת יותר חיטה בכל רמת מחירים, דבר הבא לידי ביטוי בצורה גרפית כתזוזה ימינה של עקומת ההיצע (מעבר מ-S1 ל-S2 באיור 2). בעקבות השינוי חלה ירידה במחיר שיווי משקל (מעבר מ-P1 ל-P2) ועלייה בכמות שיווי משקל (מעבר מ-Q1 ל-Q2). ניתן לראות כי בתזוזות של עקומת ההיצע, מחיר שיווי המשקל וכמות שיווי המשקל משתנים בכיוונים מנוגדים. במהופך, אילו חלה ירידה בכמות המיוצרת בכל מחיר נתון כאשר מצב המוצא היה S2, עקומת ההיצע הייתה זזה שמאלה ל-S1, וכמות שיווי המשקל ומחיר השוק היו משתנים בהתאם.

גם כאן, חשובה ההבחנה בין "שינוי בהיצע", היינו הגדלתו או הקטנתו, שפירושו הצעת כמות גדולה או קטנה יותר של מוצר בכל מחיר נתון, וביטויו הגרפי בתזוזה ימינה או שמאלה של עקומת ההיצע, לבין "שינוי בכמות המוצעת" שפירושו תזוזה על עקומת ההיצע הקיימת לעבר נקודה אחרת המייצגת כמות גדולה או קטנה יותר, בעקבות שינוי במחיר. כפי שמראה הגרף, הגדלת היצע באופן של תזוזה כוללת של עקומת ההיצע, תוביל במסגרת שיווי המשקל החדש להגדלת הכמות וירידה במחיר, ומבחינת הצרכנים זוהי תזוזה על עקומת הביקוש הקיימת שלהם לעבר נקודה אחרת - מבלי שחל כל שינוי בפונקציית הביקוש.

גמישות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גמישות (כלכלה)
עקומות ביקוש שונות בעלות גמישויות שונות

הגמישות של ההיצע והגמישות של הביקוש מהוות מדד ליכולתם של היצרנים והצרכנים שבמשק להסתגל במהירות לשינויים בביקושים ובהיצע כאשר הם גדֵלים וקטֵנים. דרך אחת שבה ניתן להגדיר גמישות היא היחס בין שיעור השינוי במשתנה אחד לבין שיעור השינוי במשתנה האחר התלוי בו, היינו - אחוז השינוי של משתנה אחד חלקי אחוז השינוי של משתנה אחר. לגמישות ישנה חשיבות כאשר, למשל, יש צורך לבחון כיצד תשתנה כמות שיווי המשקל כאשר המחיר משתנה. גמישות זו ידועה בשם גמישות המחירים. לדוגמה, אם בעל מונופול מחליט להעלות את מחירו של מוצר אותו הוא מייצר, כיצד השינוי ישפיע על ההכנסות ממכירות? האם מחיר המוצר יקזז את הירידה הצפויה בכמות המכירות? או אם למשל הממשלה מבקשת להטיל מס על מוצר כלשהו, כיצד תשפיע העלייה במחיר המוצר על הכמות המבוקשת בשוק?

את המושג של גמישות הביקוש ניתן להבין בקלות רבה יותר בהתבוננות במקרי הקיצון של עקומות ביקוש גמישה לחלוטין ועקומת ביקוש קשיחה לחלוטין. כאשר עקומת הביקוש למוצר קשיחה לחלוטין (עקומה D1 באדום בגרף לעיל), משמעותה כי גם אם המחיר יעלה בהרבה יישאר הביקוש למוצר אותו הדבר. מצד שני, כאשר עקומת הביקוש למוצר גמישה לחלוטין (עקומה D2 בכחול בגרף לעיל), שמשמעותה כי במחיר מסוים יש ביקוש ביקוש אפס למוצר ואם המחיר ירד עד למחיר P2 אזי יהיה פתאום ביקוש אינסופי למוצר. לכן כאשר עקומת הביקוש קשיחה יחסית (קרובה יותר לעקומה האדומה) אזי שינוי במחיר המוצר יגרור שינוי קטן בלבד בכמות המבוקשת ממוצר ואילו אם העקומה גמישה יחסית (קרובה יותר לעקומה הכחולה) אזי שינוי במחיר המוצר יגרור שינוי גדול בכמות המבוקשת מאותו מוצר.

וריאציות של היצע וביקוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקומת היצע אנכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצב המוצא עקומת הביקוש היא D1 ומחיר שיווי המשקל הוא P1. אם הביקוש קטן ל-D2, מחיר שיווי המשקל ירד ל-P2, אם כי הכמות היא אותה כמות - Q.

עקומת ההיצע יכולה להיות אנכית לחלוטין: הכמות המיוצרת קבועה בכל רמת מחירים. לדוגמה, ניתן להתייחס אל שטח האדמה בעולם כאל כמות קבועה. בדוגמה זו, לא משנה כמה אדם יהיה מוכן לשלם עבור חלקת אדמה - לא ניתן ליצור עוד אדמה בשבילו, ולכן עקומת ההיצע תהיה עקומה אנכית עם גמישות 0 (כלומר, קשיחה לחלוטין: לא משנה מהו שיעור השינוי במחיר - הכמות המיוצרת לעולם לא תשתנה). עם זאת, בטווח הארוך ניתן להכשיר שטחי אדמה נוספים באמצעות השקיה וניתן לייבש ביצות, כך שלמעשה, בדוגמה זו ניתן לומר כי עקומת היצע אנכית נועדה לפשט את הניתוח.

ככלל, עקומות היצע אנכיות נפוצות יותר בטווח הקצר. לדוגמה, אם גביע האלופות יתקיים בשבוע הבא, הגדלת מספר המושבים באצטדיון היא כמעט בלתי אפשרית. אם כן, ניתן להתייחס אל היצע כרטיסי המשחק כאל עקומת היצע אנכית. אם מארגני האירוע העריכו שלא כראוי את הביקוש, אזי ייתכן שהמחיר שקבעו נמוך ממחיר שיווי המשקל. במקרה כזה, סביר שמצד אחד יהיו צרכנים ששילמו מחיר נמוך זה, ומצד שני, יהיו צרכנים שלא יצליחו לרכוש כרטיסים על אף שיהיו מוכנים לשלם יותר עבורם. אם הצרכנים שקנו את הכרטיסים בזול מוכנים למכור את הכרטיסים שלהם לצרכנים שמוכנים לשלם עבורם יותר (כלומר, לספסר), אזי המחיר האפקטיבי יעלה למחיר שיווי המשקל.

על פי כלכלת צד ההיצע, אסכולה המתמקדת ביצרן ובהיצע, פונקציית ההיצע המצרפי (פוקנציית ההיצע של כלל המשק) היא יחסית אנכית. מסיבה זו טוענים חסידי האסכולה נגד התערבות ממשלתית בביקוש, שכן התערבות כזו עלולה לגרום לאינפלציה עם עקומת היצע אנכית.[4]

שווקים שאינם עוסקים בסחורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל היצע וביקוש יכול להתקיים בשווקים שונים, ולאו דווקא בשוקי הסחורות.

לדוגמה, המודל יכול להתקיים בשוק העבודה כאשר השכר נקבע על פי העבודה. בדוגמה זו, התפקידים האופייניים לצרכן ויצרן הם הפוכים. ה"יצרנים" במקרה זה הם האינדיבידואלים המבקשים למכור את עמלם למרבה במחיר, ואילו צרכני העבודה הם פירמות המבקשות לרכוש את העבודה במחיר הנמוך האפשרי. מחיר שיווי המשקל לעבודה נתונה הוא השכר.

גם השווקים הפיננסיים השונים (שוק מטבע חוץ, שוק ההון וכו') מקיימים היטב את מודל הביקוש וההיצע, ובמקרים רבים אף נחשבים כהדגמה מוצלחת יותר למודל מאשר שוקי הסחורות. מתקיימים בהם הנחות רבות יותר של תחרות משוכללת, ובעיקר ההנחה הנדרשת כי "מוצרי" הספקים השונים זהים לחלוטין בטיבם ובאיכותם - לרוכש אין כל עדיפות לדולר שמקורו בסוחר א' על פני זה שמוצע בבנק ב', ושניהם שווים לחלוטין זה לזה ולערך השוק שלהם.

שוק הכסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכסף מוגדר כסך המזומן והעו"ש בידי הציבור. מחיר הכסף הוא הריבית. הביקוש לכסף נובע בעיקר מהרצון לבצע עיסקאות עתידיות (קניות), היצע הכסף הוא עקומה קשיחה לחלוטין וכוללת את סך כל המזומן שבידי ציבור והעו"ש הנזיל. ריבית שיווי המשקל של השוק איננה הריבית הנקבעת על ידי בנק ישראל. בהקשר זה אג"ח לזמן קצר הוא מוצר תחליפי לכסף.

שווקים ללא "תחרות משוכללת"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשוק שבו צרכנים רבים אך רק יצרן אחד, או במילים אחרות - מונופול, יכול יצרן זה להתאים את מחיר המוצר בהתאם לביקוש שבמחיר זה, כך שהרווח יהיה מקסימלי. מחיר זה יהיה גבוה יותר ממחיר שהיה מתקבל בשוק תחרותי. ניתוח דומה ניתן לעשות כאשר מדובר בשוק עם מספר רב של יצרנים - ורק קונה אחד (מונופסון).

במשק שבו מספר מועט של יצרנים או מספר מועט של צרכנים, לא ניתן להשתמש במודל היצע וביקוש מכיוון שהחלטותיהם האינדיבידואליות של היצרנים יכולים להשפיע על הביקוש ואילו החלטותיהם האינדיבידואליות של הצרכנים יכולים להשפיע על ההיצע. במקרה זה ניתן להשתמש בתורת המשחקים על מנת לנתח שוק כזה (ראו גם אוליגופול).

ביקורת על המודל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל ביקוש והיצע ספג לאורך השנים ביקורת חריפה מכמה עברים. ביקורת חריפה על המודל הוטחה על ידי מרקסיסטים וסוציאליסטים. קרל מרקס, הוגה התורה המרקסיסטית, אימץ את תורת הערך של העבודה של סמית וריקרדו וטען כי למוצרים יש מחיר מובנה, המבוסס על כמות העבודה הממוצעת שהושקעה בייצורם (תורת הערך של העבודה). הפער בין מחיר אינטרינסי זה ומחיר השוק של המוצרים, טען מרקס, מייצג את שיעור הניצול של היצרן את עובדיו. מודל ביקוש והיצע מניח כי למוצר אין מחיר ידוע מראש והמחיר בפועל נקבע כתוצאה מאינטראקציה בין ביקוש צרכני והיצע יצרני, ולכן עומד בסתירה לרעיון זה של מרקס.

עם הופעת תורת הערך השולי בתחילת שנות השבעים של המאה ה-19 נדחקו הצידה רעיונותיו הכלכליים של מרקס בתחום זה, אך הדים להם ניתן למצוא בביקורת מודרנית של נאו-מרקסיסטים ואחרים, ובמיוחד כזו המדגישה את כוחו של היצרן להכתיב את הביקוש למוצריו.

ביקורת מכיוון אחר הוטחה במודל על ידי קיינס והקיינסיאנים. קיינס כפר באפשרות קיומו של שוק חופשי תחרותי או של אינטראקציה בין היצע וביקוש, וטען כי הגורם המשפיע המרכזי בשוק הוא כמות הכסף העומדת לרשות הצרכן, וכי הגדלתה, ולו גם באופן אשלייתי, תוביל לגידול בביקוש. נוסף על־כך, גרסו הקיינסיאנים, לעתים אין המחירים יורדים בהתאם לשינוי בביקוש, או שירידתם איטית ומוגבלת ולכן, בהתייחס למודל, מתקיים מצב של כשל שוק מתמיד.

ביקורת אחרת, מכיוון ליברלי, הועלתה כנגד האופן בו שימש מודל היצע וביקוש בתחומי הכלכלה. כלכלנים ליברטריאנים ואוסטרים גרסו כי הגורם המשמעותי ביותר בשוק הוא העדפותיו של הצרכן ואלו משתנות מצרכן לצרכן, מזמן לזמן וממקום למקום. הנחות היסוד של המודל קבילות, אך רק כאשר מכירים בכך שהאדם הכלכלי הדמיוני הפועל בשוק זה אינו מייצג באופן כלשהו את המצב בשוק, שבו הייצור מוכתב על ידי העדפותיהם של צרכנים, שהיצרנים מנסים לנבאן ולהיענות להן.

מושגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוצר נחות - מוצר שהביקוש אליו יורד ככל שהכנסתו הפנויה של צרכן הולכת וגדלה כמו למשל: לחם אחיד, תחבורה ציבורית וכו'
  • מוצר נייטרלי - נייטרלי ביחס להכנסה
  • מוצר נורמלי - מוצר צריכה רגיל (שהביקוש אליו עולה ככל שההכנסה הפנויה של הצרכן גדלה)
  • מוצר גיפן - הביקוש אליו עולה עם עליית מחירו למשל: ציור החמניות של ואן-גוך
  • עודף יצרן - הרווח המשתנה של היצרן, העודף של היצרן הנובע מההפרש בין פידיונו לסך הוצאותיו
  • עודף הצרכן - הגדרה: רווח התועלת של הצרכן המחושב בערכים כספיים כהפרש בין התועלת שהוא מפיק ממה שקנה ומה שהוא שילם בתמורה לכך, התאוריה הוצעה על ידי אלפרד מרשל
    הסבר: ההפרש בין ערכו של המוצר עבור הקונה, לבין המחיר שהוא משלם עבורו. כלומר, אדם יהיה מוכן לשלם עבור מוצר עד הערך שיש למוצר עבורו. אם הצליח לרכוש את המוצר במחיר נמוך יותר - הסכום שלא שילם הוא עודף הצרכן. המוכרים מעוניינים להקטין את עודף הצרכן, ואחת הדרכים לשם כך היא מכירה פומבית, בה כל קונה מוכן לעלות במחיר עד שיגיע לערך המוצר עבורו.
  • מצרך משלים - מצרך שמשלים את המצרך בשוק, למשל: המצרך דלק משלים למצרך מכונית. כשגדלה תצרוכת מצרך כלשהו (מכונית) - הביקוש למצרך המשלים לו (דלק) גדל.
  • מצרך תחליפי - מצרך שיכול להחליף את מצרך השוק, למשל: קוקה קולה ומיץ ענבים. כשגדלה תצרוכת מצרך כלשהו (קוקה קולה) - הביקוש למצרך התחליפי לו (מיץ ענבים) קטן.
  • גורם ייצור - אמצעים המשמשים בייצור סחורות והספקת שירותים (חומרי גלם, קרקע, שעות עבודה, הון וניהול), נקראים גם תשומות
  • פונקציית הייצור - פונקציה המתארת את הקשר בין כמות גורמי היצור לבין התפוקה, וממנה נגזרת עקומת ההיצע.
  • פונקציית התועלת - פונקציה המתארת את הקשר בין הכמות שהצרכן צורך ממוצר כלשהו והתועלת שהוא מפיק מכך, וממנה נגזרת עקומת הביקוש.
  • הכנסה פנויה - הכנסתו של צרכן בניכוי מיסים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Alfred Marshall, Principles of Economics. התיאור המקובל עד היום לדגם מופיע בספר החמישי. מרשל הסתייג משימוש במשוואות ובתרשימים בכלכלה ולכן הציג את התרשימים המקובלים עד היום לתיאור ביקוש והיצע בהערות שוליים 116 ו-117 לפרק ה-13 בספר זה.
  2. ^ מוצר גיפן הינו סוג קיצוני של מוצר נחות (מוצר שהביקוש לו יורד עם עליית רמת ההכנסה). כדוגמה ניתן להביא צרכן שעיקר צריכתו היא של תפוחי אדמה זולים. עלייה במחיר תפוחי האדמה תביא לירידה בהכנסתו הפנויה, ולכן יצרוך פחות מוצרי מזון יקרים ויותר תפוחי אדמה
  3. ^ כיוון שעקומת הביקוש המצרפי (סיכום כל הביקושים של הצרכנים) ועקומת ההיצע המצרפי (סיכום כל ההיצעים של היצרנים) אינם ידועים אזיי גם לא ידוע המחיר שאמור להתקבל
  4. ^ Understanding Supply-Side Economics