מניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מניה היא נייר ערך המקנה חלק בבעלות בחברה המקנה בעלות חלקית בזכויות והשליטה בחברה ובכלל זה זכות הצבעה, זכות לקבלת דיבידנד וזכויות בפירוק. לכל אחד מבעלי המניות ישנן מניה או מניות, כלומר זכויות וחובות הנוגעות לבעלות בחברה וליחסים בין בעלי המניות האחרים. חלק מהזכויות שמקנות המניה הן זכויות כלכליות (כספיות), ומכאן שהמניה היא נכס השווה כסף. חלוקת המניות בין בעלי המניות מייצגת את שיעור הבעלות של כל אחד מהם בחברה. דהינו, מעמדו של מחזיק המניה ילך ויתחזק ככל שיש בידיו יותר מניות.

המניה הראשונה בעולם הייתה של חברת הודו המזרחית ההולנדית ונסחרה בבורסת אמסטרדם.

מניות ובעלות בחברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעודת בעלות משנת 1922 על מניות בחברת BMW

חברה היא ישות חוקית הפועלת בעיקר להשגת רווח תוך הגנה משפטית על ערבות בעלי המניות (ערבון מוגבל). לחברה יש לרוב יותר מבעל קניין אחד, ומספר הבעלים עשוי להגיע עד מיליונים רבים. כמו בעלות בנכס מוחשי, גם הבעלות בחברה מבטאת את האפשרות לשלוט בפעילות החברה, ולהנות מרווחי אותה פעילות. כך למשל, עשויים בעלי החברה לקבוע שהחברה תעסוק במסחר בתחום מסוים, ולהתחלק ביניהם ברווחים שיצמחו מאותו מסחר.

הבעלות מתבטאת בהחזקה במניות. לכל מניה צמודות זכויות וחובות, ובדרך כלל אלה הן הזכויות הבסיסיות הנובעות מהבעלות, ונוגעות לשליטה בחברה ולהנאה מרווחיה. בקשר לשליטה בחברה, מקובל שמניה מעניקה לבעליה כוח הצבעה באספה הכללית של בעלי המניות של החברה. האספה הכללית קובעת את תקנון החברה וממנה את דירקטוריון החברה ובעלי-תפקידים נוספים, וכך מתווה את כיוון ההתנהלות הכללי של החברה, בשיטה המכונה דמוקרטיה תאגידית. גורם המחזיק ממניות חברה באופן שיש לו האפשרות לכוון את פעילותה מכונה "בעל שליטה".

הזכויות המקובלות ביחס לרווחי החברה נוגעות לאפשרות שהחברה תבחר לחלק את הרווחים שצברה לבעלי המניות (בתור דיבידנד). במצב כזה, מניה מקנה זכות לקבל חלק מהרווחים המחולקים. זכות נוספת היא לקבל חלק מנכסי החברה כאשר החברה מתפרקת ומגיעה לסוף קיומה. במצב זה נכסי החברה משמשים לכיסוי חובותיה והיתרה מחולקת לבעלי המניות.

למניה צמודות גם חובות. לפי החוק, על כל בעל מניות להשתמש בזכויותיו בתום לב, ולא לנצל לרעה את כוחו כדי לקפח בעלי מניות אחרים.

החובות והזכויות הכלולות במניה נקבעות בחוקים שונים (בראשם חוק החברות, התשנ"ט - 1999 וחוק ניירות הערך התשכ"ח-1968) וכן בתקנונה של כל חברה, הנקבע על ידי האספה הכללית שלה.

מניות והשקעה בחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, מניות מייצגות את חלקם של הבעלים בחברה. חלק זה נקבע לרוב לפי השקעתם בחברה. כך למשל, אם מוקמת חברה ולה שני מייסדים, כאשר אחד מהם השקיע בה סכום של 10,000 ש"ח והשני סכום של 20,000 ש"ח, אזי לרוב הם יבחרו לחלק ביניהם את המניות לפי יחס ההשקעה, כלומר הראשון עשוי לקבל 10 מניות והשני 20. בדרך כלל יהיו לבעל המניות הראשון עשרה קולות באספה הכללית, ואילו לשני יהיו 20 קולות באספה. גם בעת חלוקת דיבידנד יקבלו השניים את הסכום המחולק ביחס זה.

דוגמה נוספת: כאשר חברה מעוניינת לגייס סכום כסף ממשקיע חדש, מחשבים את מספר המניות שיש להקצות לאותו משקיע כדי לתת לו שיעור הולם מהבעלות בחברה. למשל, אם חברה מעוניינת לגייס סכום כסף של 50,000 ש"ח, על מנהלי החברה להעריך את שווי החברה לאחר ההשקעה (למשל – 100,000 ש"ח), ואז להציע למשקיע החדש מניות כך שלאחר ההשקעה יהיו לו חצי מתוך מניות החברה (מניות שייצגו 50,000 ש"ח של השקעה מתוך 100,000 סך כל ערך החברה). מבחינה טכנית, אם לבעלי המניות יש למשל כרגע 5,000 מניות, אזי כדי שהמשקיע יחזיק במחצית המניות תצטרך החברה להנפיק (לתת) גם לו 5,000 מניות בתמורה להשקעתו.

תהליך זה של הערכת שווי החברה, לפני או אחרי פעולה כלשהי הוא הבסיס לסחר על ערכים משתנים בבורסה לניירות ערך.

עסקת חילופי מניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עסקת חילופי מניות היא עסקה למכירת מניותיה של חברה (כולן או חלקן), כשהתמורה אינה מתקבלת במזומן, אלא במניות של החברה הרוכשת, בהתאם למחיר השוק שלהן. ראו תשלום מבוסס מניות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]