צלוליטיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
כף רגל ימין נגועה בצלוליטיס
רגל שמאל נגועה בצלוליטיס

צלוליטיס או דלקת רקמה תת-עורית היא דלקת אקוטית של רקמות החיבור התת-עוריות.

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגרמת לרוב על ידי שני מזהמים שכיחים מהסוגים סטאפילוקוקוס (Staphylococcus aureus, חיידק גרם +) או סטרפטוקוקוס (ß hemolytic streptococcus, חיידק גרם +). המזהם חודר את שכבת העור דרך פתח שיכול להיגרם מטראומה, חתכים מקומיים, שפשופים, שריטות או ניתוחים שם הוא משחרר את הרעלנים שלו. יכול להיגרם גם עקב נשיכת בעלי חיים או עקיצה על ידי סוגים מסוימים של חרקים ועכבישים שיכולים להעביר חיידקים. בחוסר טיפול מתאים, הדלקת יכולה להחמיר לדלקת בכלי הלימפה (lymphangitis) וקשריות לימפה (lymphadenitis) ולנמקים מקומיים על העור. סיבוך קשה יותר יהיה בקטרמיה ואלח דם (sepsis). מקומות שכיחים לזיהום הם הגפיים התחתונות והפנים אף על פי שכול מקום בגוף יכול להזדהם.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור המודלק יהיה אדום, נפוח, רגיש, כואב וחם. בדרך כלל גם כולל גם סימנים סיסטמיים כגון חום, צמרמורות, ברדיקרדיה, לחץ דם נמוך, כאבי ראש והזעה. האזורים האדמומיים נוטים להתפשט עם הזמן. בשכיחות מועטה יותר נוטות להופיע שלפוחיות על האזור וכן נקודות אדומות על האזורים של האדמומיות. בספירת דם תהיה עלייה של תאי דם לבנים בעיקר מסוג נויטרופילים (סטייה שמאלה).

גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטרת הרגל (athlete's foot/tinea pedis), דלקת עור (dermatitis), כיבים, ניתוחים, גיל מבוגר, מטופלים מדוכאי חיסון, חולי סוכרת, מטופלים עם וירוס ממשפחת ההרפסים (אבעבועות רוח, שלבקת חוגרת, הרפס וגינליס, מחלת הנשיקה, EBV‏, CMV. עור שהוא יבש לאורך זמן או נפוח נוטה להתפוצץ וגם הוא מהווה גורם סיכון לזיהום חיידקי.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל תרופות ממשפחת הפניצילינים. אם הדלקת היא בגפה, יש להניחה מוגבהת מגובה הלב על מנת להוריד את הנפיחות. כמו כן יש לשקול רטיות רטובות וחמות כל 2-4 שעות. יש להקפיד על הטמפרטורה של הרטיות, בייחוד במקרים של מטופלים עם תחושות מופחתות כמו בסוכרת על מנת למנוע כוויות. הדרכת המטופל צריכה להתמקד במניעת חזרת הדלקת וטיפול נכון בעור כמו במקרים של ציפורן חודרנית

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.