קאנו טאניו
 | |
| לידה |
4 במרץ 1602 קיוטו, יפן  |
|---|---|
| פטירה |
4 בנובמבר 1674 (בגיל 72) אדו, יפן |
| מקום קבורה |
Ikegami Honmon-ji |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
Kanō school |
| הושפע על ידי |
Kanō Takanobu |
| צאצאים |
Kanō Tanshin, Kanō Tansetsu |
  | |
קאנו טאניו (ביפנית: 狩野 探幽 (Kano Tan'yu); נולד קיוטו 1602 – נפטר אדו 1674) נחשב לצייר החשוב ביותר בזמנו ביפן. טאניו נודע בסגנון ציור אלגנטי ומעודן ובשליטה במגוון נרחב של שיטות ונושאים בציור היפני. הוא הוביל את אסכולת קאנו, סדנת ציור מובילה אשר שימשה כספק האמנות הרשמי של שוגונט טוקוגאווה. סגנונו ויצירתו השפיעו לאורך כל תקופת אדו.[1]
טאניו צייר במגוון טכניקות כגון ציורי דיו ויאמטו-א, על מגוון פורמטים כגון: דלתות הזזה וקירות, מגילות אופקיות, ומגילות תלויות, וסגנונו נחשב אלגנטי ומרשים. טאניו התפרסם במיוחד בזכות פרויקטים רחבי היקף בטירות השוגונים, כגון ציורי הקיר בטירת ניג'ו (אנ'), בטירת נגויה, ועיצוב המאוזולאום לטוקוגאווה איאיאסו בניקו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טאניו נולד למשפחת קאנו – שושלת חשובה של ציירים יפניים, שניהלה סדנת אמנות מובילה ופעלה כמעין אקדמיה מרכזית לציור ביפן. סבו היה קאנו אייטוקו (אנ') – ששרת את המנהיג הצבאי טויוטומי הידיושי. אביו היה הצייר קאנו טקנובו, ואימו בת לדאימיו סאסה נארימסה, ואסל של אודה נובונאגה. מסופר כי החל לצייר בגיל 4, ובגיל 12 כבר החל לצייר עבור השוגון, ובגיל 15 קיבל מינוי כצייר רשמי של שושלת טוקוגאווה. בתפקיד זה היה ממלא הזמנות לעיצוב חדרי טירות ויצירת תמונות עבור משפחות סמוראים בכל רחבי יפן. בשנים 1643 – 1646 טאניו ניהל את הקמת המאוזוליאום המרהיב לשוגון טוקוגאווה איאיסו בניקו. ב-1640 הפך לנזיר בודהיסטי, אך המשיך בפעילות אמנותית.
יצירות וסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
טאניו חתום על מגוון גדול של ציורי קיר, עיצובים ססגוניים, ציורי דיו וקליגרפיה. בין יצירותיו הידועות שנותרו עד היום וממשיכות לפאר אתרי תיירות ביפן עד היום ניתן למנות את המאוזוליאום בניקו, טירת נגויה וטירת ניג'ו. עיטורי הטירות כללו ציורי קירות ופרגודים מתקפלים עם תיאורים של עצים, פרחים, חיות ועופות, לרוב על רקע מוזהב.
משיכות המכחול של טאניו נחשבות מאופקות ועוצמתיות, בהמשך ליצירותיו של הצייר היפני סשו טויו (אנ') וציירים סיניים, ציוריו מותירים אזורים רבים לא מצוירים במטרה ליצור תחושת עומק וחלל. בציורי הקיר ובפרגודים, נהג למלא את החלל הזה באבקת זהב או בעלי זהב – טכניקה שמותירה רושם עוצמתי ואלגנטי.
הוא חתום גם על יצירות רבות בסגנון יפני כגון דפי אלבום עם תמונות משוררים, ומגילות סיפורים. בנוסף, עסק בטקס תה בסגנון המאסטר קובורי אנשו.
כצייר ידוע עסק גם באותנטיקציה של ציורים, והותיר אחריו סקיצות של אוספי אמנות מרחבי יפן שאבדו במהלך ההיסטוריה. משום כך אוסף הרישומים שלו מהווה גם מקור היסטורי חשוב ללימוד תולדות האמנות.
העתקת ציורים של טאניו כדרך לאימון ציירים בתחילת דרכם הייתה פרקטיקה נפוצה באסכולת קאנו, ומשום כך השפעתו הייתה עצומה גם דורות לאחר מותו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Jordan, Brenda (ed.) Copying the Master and Stealing His Secrets: Talent and Training in Japanese Painting Honolulu: University of Hawaii Press, 2002ISBN 0585464111
- Lippit, Yukio Painting of the realm: the Kano house of painters in 17th-century Japan Seatle: Washington University Press ISBN 9780295991542
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קאנו טאניו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יצירות של טאניו במוזיאון הבריטי
- יצירות של טאניו במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק
- ^ Kanō Tan'yū, אנציקלופדיה בריטניקה (אנ'), 23.4.21