ניקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניקו בלה דולצ'ה ויטה של פליני, 1960

קריסטה פּ‏אפגן (גרמנית: Christa Päffgen;‏ 16 באוקטובר 193818 ביולי 1988) הייתה דוגמנית, זמרת ושחקנית גרמנייה, ידועה בשם הבמה ניקו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בגרמניה, (על אף שיש הגורסים שנולדה בהונגריה).

לאחר שעזבה את בית הספר בגיל 13, פנתה לדוגמנות. בראשית דרכה כדוגמנית פגשה בצלם אופנה אשר העניק לה את הכינוי שליווה אותה בכל דרכה המקצועית ניקו. השם ניתן לה בעקבות שמו של הקולנוען ניקו פפטקיס. קריירת הדוגמנות של ניקו שגשגה, והיא עזבה את ברלין ועברה לפריז שם דגמנה למגזיני האופנה המובילים של סוף שנות ה-50. במהלך תקופה זו, פעלה כדוגמנית במספר מדינות שונות באירופה, ובכך רכשה שליטה במספר רב של שפות: גרמנית, אנגלית, איטלקית, ספרדית וצרפתית.

לאחר שהופיעה במספר פרסומות בטלוויזיה, החלה לקבל תפקידים בסרטי קולנוע, כשהבולט בהם הנו תפקידה בסרטו של פדריקו פליני לה דולצ'ה ויטה. בשלב זה, עזבה ניקו את אירופה ועברה לניו יורק במטרה ללמוד משחק. בשנת 1963 קיבלה ניקו את התפקיד הראשי בסרטו של ז'ק פוטרנד Strip-Tease, לו גם הקליטה את שיר הנושא אותו כתב המוזיקאי סרז' גינזבורג. במקביל הביאה לעולם את בנה ארי שנולד לה מהשחקן אלן דילון.

בשנת 1965 בעקבות היכרותה עם חבר להקת הרולינג סטונז בריאן ג'ונס, הקליטה את הסינגל "I'm Not Sayin'". זמן קצר לאחר מכן כתב עליה המוזיקאי בוב דילן את שירו "I'll Keep It With Mine".

באותה התקופה הצטרפה ניקו לחבורתו הססגונית של האמן אנדי וורהול ואיתו שיתפה פעולה במספר מסרטיו הניסיוניים. במקביל החלה להתערות בחברתם של חברי להקת מחתרת הקטיפה שפעלה מתוך חלל העבודה של וורהול, ויחד שיתפו פעולה בהופעותיהם, כשהם ניגנו על הבמה וורהול הקרין מסרטיו על חברי הלהקה והבמה. באלבום הבכורה של להקת מחתרת הקטיפה, The Velvet Underground and Nico, שיצא בשנת 1967, שרה ניקו שלושה סולואים, ובחלק מהשירים ביצעה קולות רקע.

באותה תקופה הייתה ניקו במערכות יחסים זוגיות עם מספר מוזיקאים, ביניהם חבר להקת הרולינג סטונז בריאן ג'ונס, סולן מחתרת הקטיפה לו ריד, שותפו ג'ון קייל, סולן להקת הדלתות ג'ים מוריסון וכן סולן להקת הסטוג'ס איגי פופ.

לאחר סיום הפרויקט המשותף לניקו ולמחתרת הקטיפה, פרשה ניקו מהחבורה והחלה לפעול כזמרת עצמאית. כבר באותה שנה, הוציאה את אלבומה הראשון Chelsea Girl. אלבום זה בעל גוון אקוסטי כלל שירים מאת בוב דילן, ג'קסון בראון, טים הרדין וחברי להקת "מחתרת הקטיפה". ניקו סיפרה כי לא אהבה את התוצאה הסופית, ורצתה להוסיף עוד גיטרות ופחות מיתרים, אך חברת ההקלטה לא הסכימה.

שנתיים לאחר מכן, בשנת 1969, כתבה ניקו את כל שירי האלבום The Marble Index. את העיבודים לאלבום יצר חבר מחתרת הקטיפה ג'ון קייל.

בשנות ה-70, הקליטה ניקו שלושה אלבומים: Desertshore (1970), The End (1973), June 1, (1974). את כל שלושת האלבומים הפיק ג'ון קייל שגם השתתף בנגינה. באלבום Desertshore התארח המוזיקאי בריאן אינו.

בשנות ה-80, הקליטה ניקו שני אלבומים; את הראשון הוציאה בשנת 1981 Drama of Exile - אלבום ששילב מוזיקת רוק עם מקצב מזרח-תיכוני. אלבומה האחרון של ניקו יצא בשנת 1985 ונקרא Camera Obscura, אלבום זה כלל מוזיקה ניסיונית ברובה בעלת גוון ג'אזי ברובה.

ב-18 ביולי 1988, במהלך חופשה עם בנה ארי באיביזה, נפטרה ניקו בעקבות התקף לב, בו לקתה במהלך רכיבה על אופניים, שגרם לנפילתה ולפגיעה אנושה בראשה. ניקו נטמנה בבית הקברות בו גם נטמנה אמה בברלין שבגרמניה.

לאחר מותה הוצאו לאור מספר אלבומים המתעדים הופעות חיות וכן הקלטות שטרם ראו אור. כמו כן, הוצאו ביוגרפיות וסרטים תיעודיים על חייה וכן אתר אינטרנט פעיל.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם האלבום
1963 Strip-Tease (French Recording) UNRELEASED
1965 I'm Not Sayin'/The Last Mile (45 RPM Single)‎
1967 The Velvet Underground and Nico
1967 Chelsea Girl
1969 The Marble Index
1970 Desertshore
1973 The End
1974 June 1, 1974
1981 Drama of Exile
1982 Do or Die: Nico in Europe (tour diary)‎
1985 Nico Live in Pécs
1985 Camera Obscura
1986 Live Heroes
1986 Behind the Iron Curtain
1987 Nico in Tokyo
1988 Fata Morgana (Nico's Last Concert)‎
1989 Hanging Gardens
1994 Heroine
2002 Innocent & Vain

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]