קלאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קלאס הוא משחק ילדים. מקורו של המשחק בבריטניה שבתקופת האימפריה הרומית[דרוש מקור]. החיילים הרומיים היו צריכים לרוץ בשדה הקרב עטויים שריון מלא, והאמינו כי משחק בקלאס ישפר את תפקוד רגליהם[דרוש מקור]. במאה העשרים נפוץ המשחק בעיקר בקרב בנות.

משחק הקלאס

המשחק מצריך אבן ושרטוט על הקרקע. השרטוט מתבצע בדרך כלל באמצעות גיר או אבן-גיר, או שהוא שרטוט מוכן מראש, המצוי למשל במגרשי משחקים. השרטוט מכיל מתחמים סגורים, בהם רשומים מספרים סודרים. המשחק מיועד לשני משתתפים לפחות, אף כי ניתן לשחק בו גם כמשתתף יחיד לצורך תרגול.

המשחק משוחק בתורות, כאשר בכל תור, כמו בגומי, חוזר כל שחקן לאתגר האחרון שניצב בפניו בתור האחרון, בו לא עמד. כמו בגומי, מכונים שמות השלבים "ראשון" "שני" וכן הלאה, במלעיל.

בכל שלב במהלך ביצוע התור, ממשיך השחקן לשחק ואף עובר לשלב הבא, כל עוד ביצע את כל המשימות ללא רבב. נכשל השחקן בפרט מתוך המשימה - עובר התור לשחקן הבא אחריו בסבב.

בגרסת הקליעה, בכל תור, מטיל השחקן הפעיל את האבן ומנסה לקלוע אל המשבצת בה רשום מספרו של השלב בו הוא נמצא. בתחילת המשחק ינסה לקלוע אל המשבצת בה רשום "1" וכן הלאה. לאחר שקלע השחקן אל תוך המתחם (נחיתת האבן על קו המפריד בין המתחמים אינה נחשבת קליעה), עליו לקפוץ לפי תבנית תנועות מוגדרת מראש, התואמת את השרטוט, תוך איסוף האבן מן המקום אליה הוטלה. בשום מקרה לא ידרוך השחקן על הקוים ולא יזיז את רגליו שלא על ידי קפיצה.

שרטוט נפוץ לקלאס נקרא "שמיים". בשרטוט זה שלוש משבצות עוקבות, בהן מניחים רגל אחת, צמד משבצות בהן מניחים שתי רגליים, רגל בכל משבצת, משבצת בודדת ואחריה צמד משבצות. לאחר מכן חצי מעגל או מעגל שלם, המכונה שמיים, ובו מבוצע סיבוב באוויר של 180 מעלות, מתוך מטרה לחזור בדרך בה הגיע השחקן.

בגרסת הדחיפה, יש לדחוף את האבן בתור N תוך קפיצה על רגל אחת ממשבצת N ואילך עד לסוף המסלול, שאז יש להרימה ולשוב בניתור ממשבצת למשבצת. דריכה שלא בתוך המשבצות ממש או עצירת אבן שם או הורדת רגל מהוות פסילה ועילה להעברת תור. לאחר שהושלמו תורות כאלה כמספר המשבצות, על השחקן לעבור בין המשבצות ללא אבן בעיניים עצומות (שלב עיוור, במלעיל). לאחר מכן זכאי השחקן לעמוד בגבו אל הקלאס ולקלוע אבן אל אחת המשבצות. המשבצת שהופכת כך לקנין השחקן נקראת "קוֹן". לבעל הקון מותר לדרוך על שוליו ולהוריד בו רגל, וליריביו אסור לדרוך על שוליו או להכניס אבן לתוכו ללא אישור. הקנס על שימוש בקון ללא היתר הוא איבוד תור כפול.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב וייס, ילדות נשכחת הווי ונוסטלגיה בסמטאות חיפה, 2001, עתיר הוצאה לאור בע"מ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]