קרטל הלחם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קרטל הלחם הוא פרשה שבמסגרתה הגישה רשות ההגבלים העסקיים כתבי אישום נגד המאפיות הגדולות בישראל ומנהליהן (19 נאשמים), באשמת יצירת הסדר כובל של חלוקת השוק ותיאום מחירים בתחום הלחם האחיד והחלות הנתונים לפיקוח מחירים. על המאפיות ומנהליהן הוטלו קנסות, ועל מרבית המנהלים הוטלו גם עונשי מאסר קלים.

הקרטל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחם אחיד (כהה) פרוס וארוז כיכר 750 גרם וחלה או מאפה שמרים כיכר 500 גרם שלם הם מאפים שנקבע להם מחיר מרבי לפי חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996, והם היוו את עיקר המכירות של מוצרי הלחם שבפיקוח לפי חוק זה.

למן המחצית הראשונה של חודש פברואר 2010 או מועד סמוך לכך, עד לסוף חודש מאי 2010, היו כלל הנאשמים צדדים להסדר לפיו המאפיות יפעלו להעלאת המחירים בהם נמכרים לצרכן לחמים מסוג לחם אחיד פרוס וחלה, במקומות בהם נמכרות לצרכן שלוש כיכרות בעשרה ש"ח או במחיר זול מזה. בהמשך לכך הגיעו המאפיות להסדר לפיו יימנעו מתחרות על אספקת מוצריהן או על הגדלת הכמות המסופקת על ידן, ללקוחות שבאותו מועד אחת המאפיות האחרות סיפקה להם מוצרים. בהתאם להסדרים אלה נמנעו המאפיות, ככלל, מתחרות על לקוחות קיימים, ופעלו להעלאת המחירים בהם נמכרים לצרכן לחמים מסוג לחם אחיד פרוס וחלה, ואף הצליחו להביא לעליית מחירים לצרכן בחלק מנקודות המכירה. לצורך גיבוש ההסדר האמור, יישומו ויישוב מחלוקות שהתעוררו אגב יישום ההסדר ברחבי הארץ, קיימו הצדדים להסדר ונציגים נוספים של המאפיות מגעים שונים, ובכלל זה שיחות טלפון ופגישות משותפות בהרכבי משתתפים שונים.

החקירה בפרשה הפכה לגלויה ב-24 במאי 2010, כאשר חוקרי רשות ההגבלים העסקיים פשטו על אתרי המאפיות החשודות.[1]

העמדה לדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 באוגוסט 2012 הוגש כתב אישום נגד הנאשמים בפרשה.[2] המאפיות השותפות להסדר, מנהליהן ועובדים בכירים בהן הואשמו בעבירות לפי חוק ההגבלים העסקיים, בהיותם צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות, נוכח חלקן ומעמדן של המאפיות בייצור מוצרי הלחם שבפיקוח בישראל; ריבוי קורבנות העבירה והנזק הפוטנציאלי כתוצאה מההסדר; חיוניותם של המוצרים נשוא ההסדר; ריבויים של הצדדים להסדר; תחכומו של ההסדר והשימוש במספר טכניקות קרטליסטיות העוברות על איסורי הליבה של חוק ההגבלים העסקיים.

יהודה שניידמן, מנכ"ל מאפיית ברמן, וישעיהו דוידוביץ', מנכ"ל מאפיית דוידוביץ', הודו בעריכת הסדר כובל, אך טענו שאין זה הסדר כובל בנסיבות מחמירות, כהגדרתו בחוק וכפי שנטען בכתב האישום. בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע אותם בעריכת הסדר כובל בנסיבות מחמירות,[3] וגזר עליהם שנת מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי, פסילה מכהונה כדירקטור בחברות ציבוריות במשך חמש שנים, וקנסות בגובה 200 אלף ש"ח (על שניידמן) ו-300 אלף ש"ח (על דוידוביץ'). על מאפיית ברמן הוטל קנס בגובה 1.4 מיליון ש"ח; על מאפיית אנג'ל - 1.4 מיליון ש"ח; על מאפיית דוידוביץ' – 700 אלף ש"ח; על מאפיית אלומות – 400 אלף ש"ח. על מרק קינן, מנהל השיווק של מאפיית דוידוביץ', נגזרו 6 חודשי עבודות שירות וקנס בסך 100 אלף ש"ח.[4][5] שניידמן ודוידוביץ' ערערו לבית המשפט העליון על הכרעת הדין וגזר הדין, והמדינה ערערה על גזר הדין. בית המשפט דחה את הערעור על הכרעת הדין ואת ערעור המדינה על גזר הדין, וקיבל את ערעורם של שניידמן ודוידוביץ' על גזר הדין, והקטין את עונש המאסר בפועל בעניינם לשישה חודשים, מתוכם שלושה חודשים לריצוי בכלא ושלושה חודשים לריצוי בעבודות שירות. שאר רכיבי העונש נותרו בעינם.[6]

ירון אנג'ל, מנכ"ל מאפיית אנג'ל ודירקטור בה, הורשע על פי הודאתו בהסדר טיעון ונגזרו עליו חמישה חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על תנאי, פסילה מכהונה כדירקטור בחברה ציבורית במשך חמש שנים וקנס בסך 300 אלף ש"ח.[5][7] משה מרקוביץ', מנהל המכירות של מאפיית אורנים, נדון לארבעה וחצי חודשים של עבודות שירות, קנס בסך 60,000 ש"ח ושישה חודשי מאסר על תנאי.[5]

על מאפיית דגנית עין בר הוטל קנס של 700,000 ש"ח. על יוחנן אהרונסון, יו"ר מאפיית דגנית עין בר, נגזרו קנס בסך 500 אלף ש"ח, שישה חודשי מאסר על תנאי ופסילה מכהונה כדירקטור בחברה ציבורית במשך חמש שנים, ועל מנכ"ל המאפיה, מנחם (מנה) אוברוקביץ', נגזרוו ארבעה חודשי עבודות שירות, קנס בגובה 100 אלף ש"ח, שישה חודשי מאסר על תנאי ופסילה מכהונה כדירקטור בחברה ציבורית במשך חמש שנים.[5]

על רחמים יצחק חיים סגן, מנהל הפצה של מאפיית ברמן, נגזרו שישה חודשי עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 50,000 ש"ח.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]