מחנה השמדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שער הכניסה למחנה השמדה בירקנאו

מחנה השמדה (בגרמנית: Vernichtungslager) הוא מתקן שהוקם על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה כדי להשמיד בעיקר יהודים וגם מיעוטים נוספים (כמו הצוענים) על פי החלטת הממשל הנאצי. השמדת היהודים, השואה, כונתה בפי הגרמנים "הפתרון הסופי" (Endlösung). מחנה ההשמדה היה שלב מתקדם בהתפתחותה של מכונת ההשמדה הנאצית; לפניו נקטלו המונים בשיטת הירי לבורות. אך שיטה זו התגלתה כאיטית, לא יעילה ופומבית מדי, ולכן נעשה מאמץ למצוא שיטה טובה יותר. במחנות ההשמדה של הנאצים נרצחו בגז כ- 3,500,000 יהודים, ואיתם כמה עשרות אלפי צוענים ושבויי מלחמה רוסיים.

[עריכה] מחנות ריכוז (KZ)

מחנות ריכוז והשמדה באירופה. (לחצו להגדלה)

מחנות ריכוז הוקמו בגרמניה זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון. מחנה הריכוז הראשון היה דכאו, שהוקם ליד מינכן, מיד לאחר עליית היטלר לשלטון ב–1933. בעקבותיו הוקמו מחנות נוספים, כמו בוכנוואלד ומאוטהאוזן. הם נועדו לכליאת מתנגדי משטר, לשבירתם ולעתים אף לחיסולם. טרם מלחמת העולם השנייה נכלאו במחנות הריכוז מעל לרבע מיליון אסירים. מחנות נוספים שהיוו מחנות ריכוז ומעבר למחנות ההשמדה הוקמו במדינות נוספות: שטוטהוף בצפון פולין (ספטמבר 39), דרנסי בצרפת (אוגוסט 41), וסטרבורק בהולנד (יולי 42), ואיווארה באסטוניה ועוד. בכמה מחנות הוקמו מפעלים לעבודות כפייה ומעבדות לניסויים בבני-אדם, שבהן נבדקו אפשרויות של עיקור המוני או של מידת סבילותו של האדם לקור ולמחלות.

ב-20 בינואר 1942 נערכה ועידת ואנזה, שבה גיבשו בכירי הממשל הנאצי את הפתרון הסופי - התוכנית להשמדת יהודי אירופה, ולאחר מכן החל שילוח היהודים למחנות ההשמדה. עם קבלת ההחלטה על השמדת היהודים שינו הנאצים את אופיים של אחדים ממחנות הריכוז למחנות השמדה, אולם מרבית מחנות ההשמדה נבנו מלכתחילה למטרה זו.

[עריכה] מחנות השמדה בפולין

קרמטוריום במיידנק.

הניסוי הראשון בהמתה בגז ציקלון בה נעשה בבמחנה הריכוז אושוויץ ב-3 בספטמבר 1941, על שבויי מלחמה רוסיים, שמתו כולם בניסוי זה. בעקבות הצלחת ניסוי זה הוחלט אצל מפקדי האס אס, להקים מחנות השמדה שבהם ירצחו את היהודים, ומערכת הסעים שתקבץ את היהודים מכל קצוות אזורי הכיבוש הגרמני אליהם.

מחנה ההשמדה הראשון הוקם בעיר חלמנו שבפולין כחודשיים לפני ועידת ואנזה, והופעל ב-8 בדצמבר 1941. היה זה מחנה השמדה ניסיוני שבו גם נוסה הגז ציקלון בי. בעקבות החלטות הוועידה על השמדה המונית, הוקמו בפולין מחנות ההשמדה: אושוויץ-בירקנאו ובלז'ץ (מרס 1942), סוביבור (אפריל 1942), טרבלינקה (יולי 1942), ומיידנק אשר כוונו במיוחד להשמדה מהירה של יהודים.

שיטת ההמתה במחנות לא הייתה אחידה. בעוד במחנות חלמנו, אושוויץ-בירקנאו ומיידנק השתמשו בגז ציקלון בה, במחנות בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה השתמשו בגז חד תחמוצת הפחמן אשר הופק ממנוע בעירה של משאיות ומנועי טנקים סובייטים.

[עריכה] סודיותם של המחנות

הקרמטוריום בבירקנאו שפוצץ על ידי הנאצים בתום המלחמה, כדי להסתיר את מעשיהם.

הגרמנים ידעו כי תנאי הכרחי לפעולה "חלקה" של מחנות ההשמדה הוא שמירת הסודיות והטעיה של האוכלוסייה המקומית, הקורבנות, והעולם כולו. קיומם של המחנות הוגדר כסוד מדינה, וסווג כ"סודי ביותר". נעשו מספר רב של תכסיסי מרמה והטעייה. כלפי חוץ המחנות נבנו ואורגנו כמחנות ריכוז ועבודה. כלפי פנים לקורבנות הוסבר כי הם הולכים לעבודה, ושם יקבלו אוכל טוב יותר מאשר במחנות הריכוז - ואכן אנשים רבים הלכו ללא התנגדות. במספר מחנות הושמו שלטים ובהן הכתובת בגרמנית העבודה משחררת. תאי הגזים לא נראו מפחידים. הם היו מכוסים במדשאות ובתוכן ערוגות פרחים. היו בנויים כמקלחות, ולאנשים הוסבר שלפני העבודה הם הולכים להתרחץ, דבר שהקורבנות האמינו בו עד הרגע האחרון. תכסיסי הטעיה המשיכו במחנות עצמן, לדוגמה כאשר ביקשו לשלוח קבוצה מתוך האסירים להשמדה, הם שיבצו אנשים לעבודה במטבח, שנחשבה לקלה וטובה, והאנשים הלכו אל אובדנם בלא שום התנגדות.

לקראת סיום המלחמה, עם התקדמות הצבא הסובייטי לעברם, הזדרזו הנאצים לחסל את מחנות ההשמדה, ולמחוק להם כל זכר. תאי השמדה ומשרפות פוצצו, חומר משרדי מפליל נשרף. הם התאמצו מאוד לטשטש את עקבותיהם והקימו יחידה מיוחדת לשריפת הגוויות בקברי ההמונים. הם גם התאמצו במיוחד לחסל את כל אנשי יחידות הזונדרקומנדו היהודיות שטיפלו בגויות הנרצחים, כדי שלא תיוותר כל עדות חיה למעשיהם.

[עריכה] מרידות ובריחות

מספר של המרידות והבריחות היה מועט. ההקפדה הגדולה למניעת בריחות הייתה, בעיקר בשל אי רצון שהדבר יתגלה לעולם החיצון ויפגום במכונת ההשמדה הנאצית. בין המרידות והבריחות ניתן למנות את המרד במחנה ההשמדה טרבלינקה ב-2 באוגוסט 1943. בריחה המונית של מאות יהודים ב-14 באוקטובר 1943 ממחנה ההשמדה סוביבור, ופריצת מרד ב-7 באוקטובר 1944 היה באושוויץ-בירקנאו של אנשי הזונדרקומנדו, שידעו שסופם קרב, ואין להם הרבה להפסיד. ברוב המקרים נתפסו רוב הבורחים, והעונשים היו חמורים מאוד. במרד באושוויץ-בירקנאו נרצחו כל הבורחים, ושאר אנשי הזונדרקומנדו שלא ברחו, נרצחו אחד משלוש באופן שרירותי.

[עריכה] ידיעת בעלות הברית על המחנות

צילום אוויר של אושוויץ, שצולם על ידי חיל האוויר המלכותי. חילות בעלות הברית נמנעו מלהפציץ את מסילות הברזל המוליכות אל המחנה ואת תאי הגזים במחנה, אף שמטוסיהם הפציצו מטרות בסמוך למחנה.

בשנת 1978 נחשפו בידי שני מפענחים של הCIA, מספר תצלומי אוויר מתקופת מלחמת העולם השנייה שנעשו על ידי בעלות הברית. בתצלומים ניתן להבחין במחנה בירקנאו, שצולם בדרך אגב. ב-4 באפריל 1944 התבצעה הגיחה הראשונה במטרה לצלם את מפעל IG Farben במונוביץ, שהיה במרחק של כארבע קילומטרים מבירקנאו. גיחות צילום נוספות נעשו באותה שנה ב-31 במאי, ב-26 ביוני, ב-25 באוגוסט, ב-13 בספטמבר, ב-21 בדצמבר ועוד. ונעשו שתי גיחות הפצצה. הראשונה ב-20/8, בה ניזוק המפעל, אך לא הושמד. והשניה ב-13/9, בה חלק מהפצצות שכוונו למפעל נפלו שלא במתכוון על מחנה בירקנאו, וגרמו לנזק קל. נראה כי מפענחי בעלות הברית, שחיפשו מפעלי נשק, לא עמדו על טיבו של מחנה ההשמדה בירקנאו, דבר שלא ניתן להאמר על מחנה אושויץ III.

בשנת 2001 התגלה מסמך נדיר שנשמר קרוב ל-58 שנים בשירות הביון הבריטי. המסמך קרוי "מברק הפלה" על שם קצין בכיר בצבא הנאצי בשם הרמן הפלה ששלח לברלין ב-18 בינואר 1943 מידע מדויק על מספר הקורבנות שנספו בשנת 1942 בשלושת מחנות ההשמדה של מבצע ריינהרד שהם: בלז'ץ, סוביבור וטרבלינקה וכן מחנה מיידנק, שבאותה שנה הוסבו חלקים ממנו להשמדת המונים.

שירות הביון הבריטי התחקה אחר המידע שנשלח לברלין ועלה עליו וכך הגיע לידיו מידע רב על פעילות הצבא הנאצי.

המספרים שמסר הרמן הפלה הם: בלז'ץ: 434,508 קורבנות, סוביבור: 101,370 קורבנות, טרבלינקה: 713,555 קורבנות ומיידנק: 24,733 קורבנות. לא ניתן לדעת אם מספרים אלו כוללים גם רבבות רבות של יהודים שנספו במהלך הנסיעה למחנות. על פי הערכות, קרוב ל-25% מכלל המובלים להשמדה הגיעו למחנות מתים, בגלל תנאי הנסיעה הקשים בקרונות הבקר שבהם נדחסו. נתונים אלו קרובים לאומדנים שהיו מקובלים ביד ושם ובקרב חוקרי השואה עד לגילויו של מסמך זה.

מברק הפלה משמש ראיה מוחצת כנגד מכחישי שואה. גילויו מהווה ראיה לכך שבידי בעלות הברית אכן היה מידע על השמדת המוני יהודים שהייתה אז בעיצומה באירופה, אך הן לא פעלו להפסקתה. מידע זה שהתווסף על מחקרים שנערכו על מספר קורבנות מחנות ההשמדה הנוספים: חלמנו ואושוויץ אמנם מפחית בכמה רבבות את מספר הקורבנות בכל אחד מן המחנות מהאומדן שהיה מקובל, אך אינו מפחית את האומדן הכללי של נספי השואה שנע סביב שישה מיליון.

[עריכה] אומדנים

על סמך אומדן הנספים שנרצחו במחנות טרבלינקה וסוביבור בשנת 1943, שעליהם אין מידע, כפי הנראה מגיע מספר הנספים הסופי בטרבלינקה ל-870,000 ובסוביבור — ל-250,000.

במיידנק נמשכה ההשמדה עד יולי 1944, אז שחרר הצבא הסובייטי את המחנה. מספר הקורבנות היהודים בו כנראה הגיע ל-60,000 מתוך 200,000 קורבנות.

ששת מחנות ההשמדה העיקריים הוקמו על ידי הגרמנים על אדמת פולין:

המחנה	תקופת קיומו	מספר הקורבנות המוערך
חלמנו	8/12/1941 - 18/1/1945	320,000 יהודים.
בלז'ץ	פברואר 1942 - ינואר 1943	כ-600,000 יהודים.
סוביבור	אפריל 1942 - 14/10/1943	250,000 יהודים.
טרבלינקה	22/6/1942 - 2/8/1943	870,000 יהודים.
אושוויץ-בירקנאו	14/6/1940 - 27/1/1945	1.5-1.1 מיליוני יהודים ועוד רבבות מיעוטים נוספים
מיידנק	נובמבר 1941 - יולי 1944	60,000 יהודים.

מחנה השמדה נוסף הוקם על ידי משטר האוסטאשה בקרואטיה.

המחנה	תקופת קיומו	מספר הקורבנות המוערך
מחנות יאסנובאץ	אוקטובר 1941- אפריל 1945	600,000 (כ-25,000 יהודים)