שיחת משתמש:MeUser42/ליברליזם

ביקורת

קארל מארקס, http://www.marxists.org/archive/marx/works/1845/german-ideology/ch03d.htm

אדוארד ברנשטיין, מאבות הסוציאל-דמוקרטיה סלחן יותר בביקורתו על הליברליזם:”[לבסוף] יש להמליץ כי מידה של מתינות תישמר בהכרזת המלחמה כנגד ה"ליברליזם". אמת היא כי התנועה הליברלית הגדולה של העת המודרנית קמה לטובתם של הבורגנים הקפיטליסטים בראש ובראשונה, וכי המפלגות שנקראו ליברליות, או הפכו ליברליות עם הזמנים, היו לא יותר משומרות הקפיטליזם. באופן טבעי רק התנגדות יכולה להיות בין אלו וסוציאל-דמוקרטיה. אך בהתייחס לליברליזם כתנועה היסטורית גדולה, הסוציאליזם הוא יורשה הטבעי, לא רק בסדר כרונולוגי, אלא גם במעלות הרוח, כפי שניכר בכל שאלה עקרונית בה הסוציאל-דמוקרטיה נדרשה לנקוט עמדה.”

Finally, it is to be recommended that some moderation should be kept in the declaration of war against “liberalism.” It is true that the great liberal movement of modern times arose for the advantage of the capitalist bourgeoisie first of all, and the parties which assumed the names of liberals were, or became in due course, simple guardians of capitalism. Naturally, only opposition can reign between these parties and social democracy. But with respect to liberalism as. a great historical movement, socialism is its legitimate heir, not only in chronological sequence, but also in its spiritual qualities, as is shown moreover in every question of principle in which social democracy has had to take up an attitude.

[לבסוף] יש להמליץ כי מידה של מתינות תישמר בהכרזת המלחמה כנגד ה"ליברליזם". אמת היא כי התנועה הליברלית הגדולה של העת המודרנית קמה לטובתם של הבורגנים הקפיטליסטים בראש ובראשונה, וכי המפלגות שנקראו ליברליות, או הפכו ליברליות עם הזמנים, היו לא יותר משומרות הקפיטליזם. באופן טבעי רק התנגדות יכולה להיות בין אלו וסוציאל-דמוקרטיה. אך בהתייחס לליברליזם כתנועה היסטורית גדולה, הסוציאליזם הוא יורשה הטבעי, לא רק בסדר כרונולוגי, אלא גם במעלות הרוח, כפי שניכר בכל שאלה עקרונית בה הסוציאל-דמוקרטיה נדרשה לנקוט עמדה.

הן קולות תמיכה והן קולות ביקורת נשמעו בכל הנוגע לליברליזם, בנושאים שונים. לדוגמה, יש חוקרים הטוענים כי הליברליזם היא זו שגרמה לעליית הפמיניזם, בעוד שאחרים טוענים שבדמוקרטיה ליברלית מטרות התנועה הפמינסטית לעולם לא יוכלו להתגשם. הפמיניזם הליברלי, אחת מהתנועות הבולטות בהיסטוריה של הפמיניזם, דורשת שוויון בין המינים, שכן כל עוד ישנה אפליה בין המינים לא קיים שוויון זכויות אמיתי. הפילוסופית הבריטית מרי וולסטונקראפט נחשבת לחלוצה בתחום הפמיניזם הליברלי, וספרה "הוכחת זכויות הנשים" שנכתב בשנת 1792 קורא לראשונה להכללת נשים במישור הפוליטי בחברה. מנגד, היו גם שעמדו כנגד הליברליזם: לדוגמה, תנועת השמרנות(קונסרבטיזם). אדמונד ברק, שנחשב לחלוץ המחשבה הקונסרבטיבית המודרנית, השמיע ביקורת יוקדת כנגד המהפכה הצרפתית והיומרנות הליברלית לרציונליות ולשוויון מוחלט בין בני האדם. השמרנים תקפו גם את מה שהיה נראה להם כמרדף חסר אחריות ליברלי אחרי הקידמה ואחרי הרווח החומרי, וטענו ששאיפות כאלה חותרות תחת ערכים חברתיים מסורתיים הנטועים עמוק בחברה ובקהילה. למרות זאת, ישנם הכלאות כגון "קונסרביטזם ליברלי", דוקטרינה שמרנית במהותה, אך גם מאמצת כמה ערכים ליברליים קלאסיים, כגון שלטון קטן וקפיטליזם משגשג.

לעתים רבות חל חוסר הבחנה בין המושגים ליברליזם סוציאלי וסוציאליזם, למרות שרבות מהדוקטרינות הסוציאליסטיות רחוקות מהליברליזם כרחוק שמיים מארץ, עם התנגדותן לקפיטליזם, היררכיה פוליטית והזכות לרכוש פרטי. הסוציאליזם נוצר במאה ה-19 כקבוצה של אידאולוגיות הדומות זו לזו, כגון סוציאליזם נוצרי, קומוניזם (הנשענת בעיקר על כתבי קרל מרקס) ואנרכיזם, ובאו לידי ביטוי דרך מספר תנועות פוליטיות בשנים שלאחר מכן. מרקס דחה כמה מהעיקרים הבסיסיים ביותר במחשבה הליברלית. הוא ניסה למחוק את ההבדלה הליברלית בין האנשים לחברה (אנשים כפרטים) ובכך להתיך את שני המושגים הללו – "אדם" ו"חברה" – למושג אחד חדש, ה"קולקטיב", שכל מטרתו הייתה לשנות את הסדר הקפיטלסטי המתפתח, נכון למאה ה-19.

סוציאל-דמוקרטיה, אידאולוגיה שקמה כדי לבצע רפורמה מודרנית בקפיטלזים, קמה במאה ה-20 והושפעה רבות מהסוציאליזם, אך בניגוד אליה, לא ראתה את הפרטים כקולקטיב וגם לא הייתה אנטי-קפיטלסטית. הסוציאל-דמוקרטיה הוגדרה בבירור כזו שמטרתה לתקן בעזרת רפורמה ממשלתית את מה שראתה ככשלים מהותיים בקפיטליזם שגרמו לאפליות רבות.