מרי וולסטונקראפט
 |
 |
||
| העבודה על הערך עתידה להסתיים בתאריך מרץ 2013. ניתן להסיר את התבנית משחלפו שלושה שבועות מן התאריך הנקוב. | |||
מרי וולסטונקראפט (באנגלית: Mary Wollstonecraft; 27 באפריל 1759 - 10 בספטמבר 1797), סופרת פמיניסטית בריטית מזרם הפמיניזם הליברלי; כתבה את המניפסט הפמיניסטי הראשון בספר שנקרא: "הצידוק לזכויות נשים".[1]
תוכן עניינים |
ביוגרפיה [עריכה]
בשנת 1778, בהיותה בת 19, עזבה מרי וולסטונקראפט את בית הוריה כדי להיות בת לוויה לאלמנה עשירה בבאת'. לאחר שנתיים חזרה כדי לטפל באמה החולה, שנפטרה לאחר ייסורים קשים. בשנות המצוקה שלה, הירבתה וולסטונקראפט לצטט את מילותיה האחרונות של אמהּ - "קצת סבלנות, והכל יעבור".
חייה האישיים היו רצופי-סבל. הייתה לה פרשיית אהבים ארוכה עם הרפתקן אמריקאי, גילברט אימלי (Gilbert Imlay), ממנו נולדה ילדתה הראשונה, פאני. וולסטונקראפט עברה תלאות רבות באנגליה, פאריס, וסקנדינביה בשל אהובה שלא רצה בה וניסתה לשים קץ לחייה. אך ניסיונה זה נכשל והיא ניצלה, ככל הנראה על ידי אומאלי עצמו. ב-1797, לאחר שנים של ידידות שהתפתחה לאהבה, נישאה לפילוסוף ויליאם גודווין, מראשי הליברלים האנגליים. גודווין הוקע מחוג-מכריו כיוון שנישא לוולסטונקראפט, שבעבר ילדה מחוץ לנישואין, בהיותה הרה לו ולאחר שבספרו בעל הגוון האנרכיסטי, Political Justice, שלל את מוסד הנישואין וקרא לביטולו.
כתיבתה הפמיניסטית [עריכה]
למרות הקריירה הקצרה שלה, שנקטעה באיבה, הספיקה וולסטונקראפט לכתוב נובלות, מאמרים, ספר-מסע, ואפילו ספר ילדים. אך היא נודעה בעיקר בכתיבתה הפוליטית-חברתית. בתגובה לטענותיו של אדמונד ברק, כנגד המהפכה הצרפתית, כתבה אליו מכתב, ב1790, שהוא בעצם חיבור בשם "הצידוק לזכויות האדם" (Vindication of the Rights of Men) בו היא מגינה על הרעיונות המרכזיים של המהפכה. חיבורה המפורסם יותר הוא "הצידוק לזכויות נשים" (Vindication of the Rights of Women), שזיכה אותה במקום של כבוד בהיסטורית ההגות הפמיניסטית.
בספרה טענה כי אם אפליית נשים בחברה המודרנית נובעת מחשיבה נשית לא רציונלית, אזי יש להביא לכך שנשים תהפוכנה לרציונליות, וזאת על ידי חינוך מתאים, בו היא תלתה את המפתח לשוויון זכויות בין נשים וגברים. היא טענה כי כל בני האדם נולדים דומים, ושהתהליך שעושה את הנשים ללא רציונליות הוא החינוך, וכי אם ישתנה החינוך - יימחקו ההבדלים.
ספרה זה מושפע מכתיבתו של ז'אן-ז'אק רוסו, על חינוך, אך בו היא מבקרת קשות את רוסו ותוקפת אותו על זלזולו בנשים ועל גישתו השובניסטית (בספרו "אמיל, או על החינוך", מתאר רוסו את חינוכו של נער, אך הנערה בסיפור, שהופכת לבת-זוגו, נותרת ללא השכלה). וולסטונקראפט אף תקפה את רוסו על בחירתו בבת-זוג ממעמד חברתי נמוך (משרתת), ונטולת-השכלה, ועל יומרתו לפעול למען הגנה על הילדים מחינוך-יתר (לפי סיפורו של רוסו עצמו, ב"וידויים", הוא מסר את חמשת ילדיהם למוסדות, מיד עם לידתם).
מרי וולסטונקראפט נפטרה ב-1797, עשרה ימים לאחר שילדה בת, שנקראה על שמה, מרי. לימים הייתה בת זו למרי שלי, מחברת הספר "פרנקנשטיין".
קישורים חיצוניים [עריכה]
- כתביה של מרי וולסטונקראפט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים [עריכה]
- ^ ראו "הצידוק לזכויות של נשים" (A Vindication of the Rights of Woman) בוויקיפדיה באנגלית :
http://en.wikipedia.org/wiki/A_Vindication_of_the_Rights_of_Woman
