תוכון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgתוכון גלוני
Budgerigar-male-strzelecki-qld.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: תוכאים
משפחה: דרראים
סוג: תוכון
מין: תוכון גלוני
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Melopsittacus undulatus
תחום תפוצה
Budgerigar map.png

התוכון הגלוני (שם מדעי: Melopsittacus undulatus) הוא מין יחיד בסוג תוכון (שם מדעי: Melopsittacus), שמו נגזר מגלי הכתמים שעל נוצותיו. הוא תוכי חברתי החי בלהקות באוסטרליה ובטסמניה, שם אפשר למצוא אותו באזורים מיוערים וגם במקומות צחיחים. הוא תואר לראשונה בשנת 1840 עת הגיע לאנגליה. כיום הוא גדל בכלוב, אך עד שנת 1930 התקשה זה להסתגל לחיי שביה.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכון זה ארוך זנב (כמחצית הגוף) ולמרות השוני הרב במגוון הצבעים בין הזנים, הרי כולם דומים בגודלם. משקל המבוגרים נע בין 35-60 גרם אך לרוב משקלם הוא 45 - 50 גרם. ידוע על פרט שהגיע אף למאה גרם.

זן הבר הוא ירוק והוא אף קטן יותר מן הזן המבוית. ישנם ארבעה זני צבע ידועים:

  • זן רגיל שצבעיו האפשריים הם כחול, ירוק, צהוב, לבן או אפור, הגלונים שחורים ועיניו כהות.
  • זן לוטינו שצבעו צהוב כולו ועיניו אדומות.
  • זן אלבינו שצבעו לבן כולו ועיניו אדומות.
  • זן פאלו בעל עיניים אדומות והגלונים אינם שחורים אלא צבעם חום.

טמפרטורת הגוף נעה בין 40.5 מעלות צלזיוס במצב מנוחה ועד 42.5 מעלות צלזיוס במצב תעופה. קצב פעימות הלב בדקה נע בין 250 במצב מנוחה ל-600 במצב תעופה. קצב הנשימה נע בין 80 - 100 פעמים לדקה. ככל שקצב הנשימה גובר, כך מאבד התוכון יותר ויותר נוזלים. התוכון יכול לשמוע בתחום תדירויות של 40 - 14000 הרץ.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכונים ניזונים בעיקר מזרעים, אך תזונה כזאת גורמת לקיצור אורך חייו. מומלץ לגוון את התפריט לתוכון ולכלול בו פירות וירקות (למעט אבוקדו, עגבנייה ושוקולד שעלולים לגרום לו להרעלה), התוכון ישמח לקבל פטרוזיליה, תפוח, מלפפון, נענע, כרפס, גזר, חסה, תירס ועוד.

התוכון מסיר בעזרת לשונו העבה ומקורו את הזרעים מקליפותיהם והוא אינו אוכל את הקליפה.

הזרעים שהתוכון אוכל הם מסוג: דוחן, סיטריה, שיבולת, בוראה, לפתית, פשתן ועוד.

התוכונים אף אינם מתרחצים אלא מתיזים מים בלבד כדי לתחזק את נוצותיהם בתנאים טובים. למגדל התוכונים מומלץ להרטיב גבעול של ירק כמו חסה או פטרוזיליה במים פושרים ולתלות אותו בכלוב והתוכון ישמח להמרח עליו לנקות את נוצותיו.

הם אינם זקוקים לחומר קינון ודי בתא חלול בעץ ופתח להיכנס אליו כדי שהנקבה תטיל את ביציה שם. בשבי התוכונית מקננת בתא הטלה, שמונח על פי רוב בכלוב או בצמוד לאחד מפתחי הכלוב.

תוכון ספנגל דאבל פקטור

רבייה והתפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל, גודל התטולה נע בין 4 ל-9 ביצים, שמשקלה של כל אחת הוא מעט מעל 2 גרם. ההטלה מתבצעת לסירוגין, יום כן ויום לא. בטבע, הדגירה מתקיימת בחודשים אפריל עד אוקטובר ובשבי הם מתרבים כל השנה. הנקבה דוגרת על הביצים במשך כ-18 ימים, אך יש שתימשך אפילו שבוע נוסף. משקלו של גוזל בן יומו כ-2 גרם. העיניים נפקחות רק ביום השישי, כאשר הפלומה נעשית גלויה לעין. כעבור שבוע יגיע משקלו ל-12 - 15 גרם. בחלוף שבועיים יהיה משקלו כ-30 גרם. אז יוכל גם להרים את ראשו ולהניעו לצדדים. נוצות הזנב והכנפיים כבר מפותחות דיין בגיל 3 שבועות וקצותיהן מעוצבות כפי הנדרש. התפתחות הנוצות מגיעה לידי גמר בגיל חודש וכן גם המשקל המרבי, כאשר הצעירים פורחים מן הקן. בשלב זה עורפו ומצחו של התוכון מפוספסים בכתמים כהים, אם כי צבע גופו עדיין חיוור מזה של הבוגר. נשירת הנוצות יכולה להתחיל בגיל 10-12 שבועות. התוכונים המבוגרים משירים נוצותיהם בדרך כלל בתחילת הסתיו. הנשירה היא חלקית ויכולה לשוב עוד פעם או פעמיים באותה שנה. התוכון מגיע לבגרות בגיל 8 חודשים אך מומלץ לא לאפשר הטלה עד גיל 10 חודשים.

ניתן להבדיל בין זכר לנקבה רק בגיל בגרות (6-8 חודשים) עד גיל זה אין אפשרות להבדיל בין זכר ונקבה. בגיל בגרות צבע הדגונית (העצם הבולטת מעל המקור) של הנקבה יתחלף לחום וצבע הדגונית של הזכר יתחלף לכחול אצל תוכונים ממוטציית אלבינו ולוטינו צבע הדגונית כמעט ואינו משתנה.

בניגוד לציפורים אחרות, עור רגליהם של תוכונים קשישים אינו מתקלף, אך עם הזדקנותם, הרי ציפורניהם והמקור בחלקו התחתון נעשים שבירים. תוחלת החיים של התוכון הגלוני היא בין 3 ל-4 שנים. תוכונים בני עשר שנים הם נדירים מאוד אם כי ידוע על פרטים שהאריכו ימים עד 20 שנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]