כסף (אמצעי תשלום)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כסף הוא אמצעי-חליפין במסחר, שתכליתו לפשט את פעולות הקניה, המכירה והתשלום עבור סחורות, עבודה או שירותים (בניגוד לסחר חליפין, למשל). הוא משמש בו זמנית הן כשווה-ערך לסחורה, שירות או עבודה (ואז הוא מכונה "תשלום" או "שכר"), והן כיחידת מידה לערכם (ואז הוא מכונה "מחיר" או "תעריף").
כסף כשלעצמו לא מספק תועלת ישירה (לא ניתן לאכול כסף), כסף הוא אמצעי מוסכם לתשלום עבור מוצרים ושירותים ורוב בני האדם מעוניינים בו על מנת שיוכלו להמירו במוצרים או שירותים.
כדי למלא את תפקידו כאמצעי-חליפין, עליו לייצג ערך כלכלי (למשל - ערכה של סחורה או של שעת עבודה) המוסכם על המשתתפים בחברה מסוימת או בשוק מסוים. מסיבה זו, האמצעים המשמשים ככסף והערך שהם מייצגים, משתנים ממדינה למדינה ומחברה לחברה.
על מנת להנהיג שימוש בכסף באזור מסוים, יש צורך לקבוע בו מטבע. כיום מטבעות נקבעים ומיוצרים לרוב על ידי מדינות או איחודים של מדינות (הן פדרציות והן איחודים כלכליים, למשל האיחוד האירופי). קביעת מטבע באזור מסוים יוצרת בו מערכת-מחירים, דהינו מוסכמות חברתיות בנוגע לשווים של סחורות ושירותים.
הכסף התפתח באופן טבעי בחברות לקט-ציד מוקדמות כאמצעי לעריכת חשבונות, קניה של טובין (ואף של בני אדם), חלוקת רכוש בעת מוות ומסחר בזכויות לאדמת ציד בין שבטים.
את הכסף אפשר למצוא במגוון רחב של צורות, החל מאבנים וצדפים (בעיקר בימי קדם), עבור בשטרות ומטבעות שהם עדיין הנפוצים ביותר, וכלה ברישומים במדיה אלקטרונית בימינו (תוצאת השילוב בין ביטול תקן הזהב והפיתוח הטכנולוגי של סוף המאה ה-20).
הכסף, מעצם היותו אמצעי-חליפין שערכו המוסכם חברתית גבוה מערכו החומרי (כך למשל, שטר כסף שווה הרבה יותר מהכותנה והצבע מהם הוא עשוי, ושווי המתכת ממנה עשוי מטבע נמוך משוויו במסחר), שמיש באמת רק כשהוא עובר הלאה בעת מסחר. מעברו האינסופי (כל עוד לא נקבע מטבע חלופי) של כסף מיד ליד מכונה "מחזור הכסף".
[עריכה] כסף "טבעי" מול כסף "סינתטי"
את מגוון הכסף אפשר לחלק לשתי משפחות עקרוניות: "כסף טבעי" ו"כסף סינתטי". הכסף הטבעי כולל מגוון מוצרים בעלי ערך עצמי משלהם, אשר עקב הסכמה חברתית נמנעים אנשים מלצרוך אותם ומתחילים לאגרם כדי להחליפם. במשפחה זו ניתן למצוא (כתלות בתקופה ובמקום) מוצרים כגון מלח, צדפים, ואפילו, בתנאים מיוחדים (כמו במחנות שבויים), גם סיגריות ושוקולד. הידוע, הנפוץ והחשוב שבין סוגי הכסף הטבעי הוא הזהב, אשר שימש עד לשנות השבעים כעוגן רשמי לכל מערכת המטבעות המערביים (באמצעות תקן הזהב), ומילא תפקיד חשוב בהתפתחות מערכת הכסף לעבר הכסף הסינתטי - המטבע הרשמי.
משפחת הכסף השנייה, "הכסף הסינתטי", היא תולדה של הלאמת מערכות הכסף על ידי השלטון המרכזי במדינות שונות, ויצירת מטבע רשמי ומחייב כהילך החוקי הבלעדי במערכת המחירים של המדינה. כסף זה הנו התפתחות של הכסף הטבעי, כשמתכות בעלות ערך עצמי הוטבעו על ידי המלך בגודל, איכות וצורה קבועים, לשמש ככסף. הכסף הסינתטי פועל באופן שונה מהכסף הטבעי - על הכסף הסינתטי פועל "חוק גרישם" (על שם תומאס גרישם, מייסד הבורסה של לונדון מתקופת אליזבת הראשונה) הטוען כי "כסף רע" (כסף העשוי מחומר בעל ערך עצמי נמוך) נוטה לדחוק מהמחזור "כסף טוב" (כסף העשוי מחומר בעל ערך עצמי גבוה). האמונה הבסיסית הייתה כי האינפלציה הייתה תוצאה של חוק זה, ומאז שנקבע הוא שימש כטיעון במאבקים ציבוריים כנגד השליטים ששאפו תמיד לשחוק את איכות החומרים מהם יוצרו המטבעות. בסופו של דבר השלטון ניצח ובסוף המאה ה-19 החלו להיכנס למחזור שטרות הנייר.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
