תחבורה יבשתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תחבורה יבשתית היא תחבורה המתקיימת על הדרכים, בשונה מתחבורה מסילתית שבה התחבורה מתקיימת על מסילות שעליהן נעות בעיקר רכבות. בעבר התקיימה תחבורה יבשתית בעיקר על ידי סוסים, אולם כיום היא כוללת בעיקר כלי רכב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורותיה הראשונות של התחבורה היבשתית היו רכיבה על סוס, שור, חמור ובמקרים מסוימים אף על ידי אדם. עם התפתחות המסחר, החלו לעצב דרכים (או: מסלולים) שהיו בדרך כלל שטוחים ורחבים, כדי בהם לאפשר פעילות מסחרית. אחר כך פיתחו את הטרבויס, מעין יצירה ראשונית של המרכבה, ונועדה בעיקר לטעון עליה משאות. הגלגל הגיע מעט לאחר מכן, תחילה ככל הנראה על ידי שימוש בבולי עץ כגליל

עם התפרסות האימפריה הרומית נוצר צורך לאפשר לחיילים דרכים לתעבורה מהירה ממקום למקום. הדרכים של אותם זמנים היו מלאות בוץ ורפש, דבר שהאט באופן משמעותי את קצב תנועת הפלוגות. כדי לפתור בעיה זו, החלו הרומאים בבניית דרכים גדולות רחבות ומסודרות, שקיבלו את השם דרכים רומאיות. הדרכים הרומאיות השתמשו במצע מסילה עמוק, הבנוי מאבנים גרוסות, כדי להבטיח כי הדרך תישאר יבשה תמיד. המים יצופו מעל האבנים והדרך לא תימלא רפש וטיט.

בתקופת המהפכה התעשייתית, ועקב התפתחות המסחר בין ערים ומדינות, הפך פיתוח הדרכים למשימה הכרחית. ג'ון לואודון מק'אדם עיצב את הדרך המודרנית הראשונה. הוא פיתח ריצוף זול העשוי מאבן ומשמן, תוך שבקצוות הדרכים יצר כעין שיפוע יורד, כדי לגרום למים להישפך אל מחוץ לדרך. באותו הזמן יצר תומאס טלפורד אתגר של ממש בבניית רחובות חדשים וגשרים.

תחבורה מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום עשויים כבישים בעיקר מאספלט ומבטון. על בסיס התוכנית של מק'אדם, מעורבב חומר האספלט עם מעט אבנים וחול. האספלט ידוע ככביש גמיש שיכול לעמוד בגריסה מתמדת תחת תנועה. בטון משמש בעיקר למשטחים לטעינת סחורה, עקב יכולתו לשאת על גביו מטענים כבדים, אלא שהוא יקר יותר, ודורש זהירות רבה יותר בהכנת הבסיס. בדרך כלל מצופים כבישי בטון בשכבה דקה של אספלט, כדי ליצור משטח שחיקה.

דרכים מודרניות מעוצבות כדי לשאת כלי רכב כבדים יותר ומהירים יותר, אי לכך הן דורשות משטח עבה יותר, ותת-רבדים רבים יותר. תת-רבדים הם שכבות של אבן חצץ וחול התומכים בכביש עצמו. דבר זה נדרש כדי למנוע חדירת מים אל השכבות התחתונות של הכביש, ביצור השכבות התחתונות אמור להבטיח חסימה משמעותית של הצטברות מים תחת הכביש.

חלק חשוב בעיצובו של כביש הוא השוליים, הממלאים מספר צרכים, כגון מקום לעצירת כלי רכב במקרה של תקלה, מסלול חירום ואף חנייה (במקום עירוני). בדרך כלל אזור השוליים מעוצב נמוך יותר משאר הכביש, כדי לאפשר למי הגשמים לזרום מטה ולא לחלחל פנימה אל תוך הכביש, השוליים הם מטבעם מקום צר ובדרך כלל אינם יכולים לאפשר נסיעת כלי רכב עליהם, זו גם הסיבה שנסיעה שם אסורה על פי חוקי התנועה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחבורה יבשתית באתר משרד התחבורה

11 13 31.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא תחבורה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.