הדרכים ברומא העתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ויה אפיה אנטיקה ליד רומא

הדרכים ברומא העתיקה היו אחד המאפיינים הבולטים של האימפריה הרומית. אחד מהתחומים העיקריים שבהם הצטיינו הרומאים היה הכישרון ההנדסי שלהם, שבלט בעיקר בשני תחומים ציבוריים: בניית אמות מים וסלילת דרכים וגשרים. בשיאה כללה האימפריה כ-85,000 קילומטר של דרכים סלולות שקישרו בין כ-370 יעדים.

האימרה הידועה "כל הדרכים מובילות לרומא" לא הייתה אמירה סתמית. הדרכים הראשונות נסללו מרומא ליעדים שונים ברחבי חצי האי האפניני, שאותם הכניעה רומא. בהמשך, נזקקו הרומאים לדרכים על מנת להוביל אספקה לצבאם שכבש שטחים והגדיל את מרחבי הרפובליקה והקיסרות שלאחריה. כמעט לכל מקום שאליו הגיע הצבא הרומי, נסללה דרך. לאור הרחבת האימפריה הייתה לדרכי היבשה חשיבות בשליטה צבאית, כלכלית ומנהלית. הדרכים הרומאיות נקראו בדרך כלל על שם הקנסור שיזם את הקמתן.

חצי האי האפניני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרכים העיקריות בחצי האי האפניני

██ ויה אפיה

██ ויה אאורליה

██  ויה פלאמיניה

██ ויה אמיליה

██ ויה קסיה

██ ויה אמיליה סקאורה

██ ויה פופיליה

██ ויה סלאריה

המלחמות הסאמניטיות שפרצו בחצי האי האפניני במאה הרביעית לפני הספירה, הביאו את הרומאים למסקנה שאם ברצונם לשלוט בחצי האי, עליהם לבנות דרכים שיסייעו בידיהם בהובלת גייסות אל אזורי הקרבות. ויה אפיה, הדרך הראשונה שנבנתה החל משנת 312 לפני הספירה, הובילה בתחילה מרומא אל העיר קפואה שבקמפניה, חבל ארץ שהרומאים והסאמניטים נלחמו על השליטה בו. בהמשך הוארכה הדרך והגיעה עד לעיר הנמל ברונדיסיום בדרום איטליה. ויה אפיה נקראה כמקובל על שם הקנסור שיזם את סלילתה, אפיוס קלאודיוס קאיקוס.

בשנת 241 נסללה ויה אאורליה, על שמו של הקנסור ק.אאורליוס קוטה, בין רומא לפיזה, וכך חובר לרומא הנמל היחיד בינה לבין גנואה.

ההתפשטות הרומאית לא הסתיימה בחלקו הדרומי של חצי האי. בשנת 223 סלל הקונסול פלאמיניוס את ויה פלאמיניה, שהוליכה מרומא לארימינום (רימיני) ולאנקונה שעל חוף הים האדריאטי. ב-187 נסלל המשכה מארימינום לבונוניה (בולוניה) ופלקנטיה (פיאצ'נזה) - ויה אמיליה. הדרכים שנסללו איפשרו לצבא הרומי להכניע את הליגורים ולהשתלט על מחוזותיהם. הדרכים אפשרו הקמת מושבות רומיות באזורים אלה, ומנגד - תושביהם המקוריים הוגלו לחבל סאמניום. ‏‏‏[1]

ויה קסיה נסללה מרומא לאזור טוסקנה של היום. היא החלה כחלק מויה פלאמיניה, והתפצלה ממנה, עברה דרך פלורנטיה (פירנצה) שבמרכז, דרך לוקה, ולבסוף והתחברה לויה אורליה באזור העיר לוני. זמן סלילתה ויזמיה אינם ברורים. ויה סלאריה היא דרך נוספת שיצאה מרומא, משער סלאריה שבחומת אורליאנוס והגיעה לקסטרום טריאנטינום שבחבל פיקנום (באזור העיר אסקולום). אורכה הכולל 242 קילומטר, והיא נקראה על שם המלח (sale) שהובילו בה.

ויה אמיליה סקאורה נסללה ביוזמת הקנסור מרקוס אמיליוס סקאורוס בשנת 107, והיא מחברת את פלקנטיה (פיאצ'נזה) לפיזה דרך גנואה.

דרכים מחוץ לאיטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת דרכים באימפריה הרומית, שנת 125

סלילת הדרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכרזה על סלילת כביש בוצעה מכוח צו קיסרי או של הנציב. בתכנון הדרכים נלקחו בחשבון תכונות כלי התחבורה הקיימים: מהירות נסיעה - 30 ק"מ ליום, מטען עד חצי טון לעגלה ומניעה, ככל האפשר, של טלטולי דרך מהנוסעים. מצוידים בכוח עבודה זול, לא היססו סוללי הדרכים לקצר מרחקים על ידי חפירת מנהרות, בניית גשרים וחציית שדות מעובדים. אבן דרך שהוצבה בפרובינקיה דנובה מתארת זאת:

"הקיסר (טריאנוס)...בנה דרך זאת על ידי פריצת דרך בהרים וביטול עיקולים"

הביצוע כלל את השלבים הבאים:

  • יישור או העמקת התוואי.
  • סלילת תשתית עשויה אבנים ועפר כדי לתת לכביש יציבות וגמישות.
  • ריצוף באבנים גדולות ושטוחות שהותאמו האחת לרעותה ויצרו משטח נוח לתנועה.
  • תיחום הריצוף בעזרת אבני שפה שמנעו את התפוררותו.
  • במידת הצורך: קירות תמך, חציבות, סוללות הגבהה, מדרגות חצובות או בנויות, גשרים ומעברים על מעבירי מים.

תחזוקה ואבטחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלילת דרכים ברומא העתיקה; פרט מתוך עמוד טריאנוס

הרומאים דאגו גם לאבטחת הדרכים, לתחזוקה השוטפת ולהקמת תחנות דרך. כוחות ניידים נעו בדרכים למטרת אבטחה. כוחות הוצבו גם במצדים לאורך הדרכים. בימי שלום, עסק הצבא הרומי בעבודת הבנייה במטרה למנוע ממנו בטלה. גם האוכלוסייה המקומית נטלה חלק בפעולות התחזוקה במסגרת "עבודות החובה". הרומאים אישרו גם הקמת פונדקים בדרך ששרתו את התחבורה האזרחית. אבן דרך ממצרים מתארת את סלילת הדרך על ידי הקיסר אדריאנוס בתוואי שבו: "שפע בורות מים, מקומות מנוחה ומוצבים לסירוגין". במפת פויטינגר סומנו בבירור מקומות מנוחה, מקורות מים ומרחצאות.

אבן מיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אבן מיל

המונח "אבן מיל" (milestone) הוא המצאה רומית - אבני דרך לסימון מרחקים. עמודי הדרכים ברפובליקה, בגובה של 1.80 מטר, ציינו את המרחק שעבר מתחילת הדרך, בדרך כלל מעיר ראשית. על עמודי הדרך נכתב תיאור הסלילה תוך הקדשה לקיסר השליט באותה עת. אבני הדרך הוצבו לאורך הדרכים, כאשר על כל 1000 מידות אורך רומאיות, שנקראו פאסום, הוצבה אבן אחת.‏[2]

מפת פויטינגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מפת פויטינגר
פרט ממפת פויטינגר: דרום איטליה וחופי הים התיכון

מפת פויטינגר היא המפה הידועה ביותר של דרכים רומיות. המפה, כנראה מהמאה ה-3, מתארת את רשת "שרות הבלדרים" (Cursus publicus) של האימפריה הרומית אשר הוקמה על ידי אוגוסטוס קיסר (63 לפנה"ס - 14) על מנת להעביר איגרות מאת השליטים, הסעת פקידי ממשל, והעברת תקבולי מיסים מפרובינקיה רומית אחת לשנייה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏מקור: ישראל שצמן, תולדות הרפובליקה הרומית‏
  2. ^ מכאן גם מקור המילה מייל - milia passuum בלטינית פירושו 1000 פאסום - מרחק השווה לכ-1500 מטר.