סוס הבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgסוס הבית
ChampagneHorse.JPG
מצב שימור
מצב שימור: מבוית
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מפריטי פרסה
משפחה: סוסיים
סוג: סוס
מין: סוס רמכי
תת־מין: סוס הבית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Equus ferus caballus
סוסי מוסטנג בארצות הברית
סוס עם ראשיה בחווה.
אדם רוחץ סוס מבוית בחוף הים של חיפה
סוסים רועים באחו.

סוס הבית (שם מדעי: Equus ferus caballus או גם Equus caballus caballus‏‏[1]), הנקרא בדרך כלל סוס, הוא בעל חיים מבוית, תת-מין של הסוס הרמכי ממשפחת הסוסיים. לא ידוע מאיזה תת-מין של המין סוס רמכי בוית סוס הבית.

אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות הסוס כפי שאנחנו מכירים היום משוערת לפני כ-45-55 מיליון שנים ומקורו האבולוציוני הראשוני נקרא איוהיפוס שהיה יונק קטן דמוי כלב.

מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוס הוא בהמה גדולה בעלת ארבע רגליים המסוגלת לפתח מהירויות ריצה גדולות. הוא יונק ושייך לסדרת מפריטי פרסה. לסוס זנב גדול ושעיר שבו בין היתר הוא מגרש חרקים.

בשלד הסוס יש כ-205 עצמות. לעצמות הרגל יש פרופורציות שונות מאלה של אדם. החשיבות הקריטית של כפות הרגליים ורגליו של הסוס סוכמה באימרה האמריקנית, "אין רגל, אין סוס". החלק החיצוני של הפרסה עשוי מחומר הדומה לציפורן האנושית.

סוסים מותאמים למרעה. לסוס בוגר, יש 12 שיניים חותכות בחלק הקדמי של הפה, מותאמות לנגוס דשא או צמחייה אחרת. ויש לו 24 שיניים מותאמות ללעיסה: הטוחנות הקדמיות, ושיניים טוחנות בחלק האחורי של הפה.

חושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חושי הסוס מבוססים על מעמדו בטבע כטרף, שבו הוא חייב להיות מודע לסביבתו בכל עת. יש לו העיניים הגדולות ביותר מכל יונק קרקעי אחר, והן ממוקמות בצידי ראשו, כך שיש לו טווח ראייה של יותר מ-350 מעלות. יש לו ראיית יום וראיית לילה טובה, אבל הוא מבחין רק בשני צבעים, ראיית הצבעים דומה במקצת לעיוורון צבעים אדום-ירוק בבני אדם, שבו צבעים מסוימים, במיוחד גוונים של הצבע האדום, מופיעים כצל ירוק.

חוש הריח של הסוס, נמצא בטווח שבין אדם לכלב. לחוש תפקיד מפתח באינטראקציות החברתיות של סוסים, כמו גם זיהוי ריחות מפתח אחרים בסביבה. לסוס שני מרכזי חוש ריח. המערכת הראשונה היא בנחיריים וחלל האף, מרכז אשר מנתח מגוון רחב של ריחות. השני, ממוקם מתחת לחלל האף, הוא איבר יעקובסון ולו מסלול עצבי נפרד במוח, כשעיקר תפקידו לנתח פרומונים.

שמיעתו של סוס היא טובה. פינה של כל אוזן יכולה להסתובב עד 180 מעלות, ומספקת פוטנציאל של 360 מעלות שמיעה, מבלי להזיז את הראש. סוגים מסוימים של רעש, עשוי לתרום ללחץ ועצבנות של הסוס. מחקר ב-2013 בבריטניה מצביע על כך שסוסים היו יציבים ורגועים ביותר בסביבה שקטה, או בהאזנה למוזיקה קלאסית. סימני עצבנות הופיעו בעת ההאזנה לג'אז או מוזיקת רוק. על פי מחקר זה גם מומלץ לשמור ליד סוס על רמת הרעש נמוכה מ-21 דציבלים.

לסוס תחושה טובה של איזון וחוש מישוש מפותח. האזורים הרגישים ביותר הם סביב העיניים, האוזניים, והאף. סוס מסוגל לחוש מגע עדין, כמו נחיתת חרקים בכל מקום בגוף. לסוס יש תחושה מתקדמת של טעם, המאפשרת לו למיין את המספוא, ולבחור את האוכל המועדף עליהם, סוס בדרך כלל לא אוכלים צמחים רעילים.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוסים הם אוכלי עשב, עם מערכת עיכול המותאמת למספוא ועשבים וחומר צמחי אחר, שנצרכת בעקביות לאורך כל היום. לכן, בהשוואה לבני אדם, יש להם בטן קטנה יחסית אבל מעיים ארוכים מאוד, כדי להקל על זרימה קבועה של חומרים מזינים. סוס במשקל 450 קילו יאכל 7-11 קילו של מזון ליום, ובשימוש רגיל, יצרוך 38-45 ליטר של מים ביום. סוסים אינם מעלי גירה, כך שיש להם רק קיבה אחת, כמו בני אדם, אך שלא כמו בני אדם, הם יכולים לעכל תאית, מרכיב עיקרי של דשא. סוסים אינם יכולים להקיא, כך שבעיות עיכול יכולות לגרום במהירות לכאבי בטן, והם גורם מוביל במוות.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוחלת החיים של הסוס היא 25-30 שנה. סוסים מעל גיל 20 אינם מסוגלים לדהור, ובאנגליה נוהגים לפנק סוסים זקנים ולשחררם למרעה. אך, למרות זאת, אנשים ממשיכים להעביד סוסים שעברו את גיל 20: הם מוכרים אותם לסוחרים כדי שימשיכו לשמש כסוסי עבודה. סוסים אחדים מגיעים לגיל 40, ולעתים רחוקות אף יותר מכך.

כאשר טמפרטורת גופו של הסוס עולה, במטרה להתקרר, קצב נשימותיו עולה, מעשר עד עשרים, למאתיים ואפילו שלוש מאות. באופן זה הוא מבצע את פעולת ההלחתה, וגורם להתאדות מואצת של נוזלים מלשונו וקנה הנשימה שלו, ובכך ממזג, ואף מוריד את חום גופו.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזור הייחום של סוסה מתרחש בערך כל 19-22 יום, ומתרחש מתחילת האביב לסתיו.

הריון הסוסה נמשך כ-340 ימים, עם טווח ממוצע של 320-370 ימים (11 חודשים). הסוסה ממליטה בדרך כלל סייח אחד; תאומים ייתכנו אבל מדובר בתופעה נדירה הם. לאחר ההמלטה, הסייח נעמד על רגליו בשעות הראשונות של חייו. כמו כן, בשעות הראשונות לאחר ההמלטה הסייח יונק את חלב האם הראשון. חלב זה הוא חיוני בבניית מערכת החיסון של הסייח מכיוון שהוא מכיל נוגדנים. גמילה של הסייחים נעשית בדרך כלל בגיל שבין ארבעה לשישה חודשים.

סוסים, מסוגלים למגע מיני בגיל 18 חודשים, אבל נדיר אצל סוסים מבויתים (במיוחד הנקבות) להתרבות לפני גיל שלוש. בגיל ארבע סוס נחשב לבוגר, אף שבדרך כלל השלד ממשיך להתפתח עד גיל שש. ההתפתחות תלויה בתנאים נוספים כמו הגודל, הגזע, המין, ואיכות הטיפול.

בשירות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאים ארכאוזואולוגיים מראים כי האדם החל לביית את סוס הבר באלף הרביעי לפני הספירה, בערבות מרכז אסיה. הסוסים המבויתים הראשונים שימשו לבשר, לרכיבה ולחליבה‏[2]. הסוס המבוית התפשט במהירות ברחבי אירואסיה באלפים השלישי והשני לפנה"ס. סוסים מבויייתים הובאו לראשונה לאמריקה ולאוסטרליה רק לאחר גילוין על ידי האירופאים.

לסוס מגוון רב של שימושים בתרבות האנושית:

הסוס משמש גם לרכיבה טיפולית, המסייעת לנכים, בעלי מוגבלויות, ילדים בעלי בעיות קשב וריכוז, חוסר ביטחון עצמי ועוד.

  • מחקר: הסוס משמש במחקר כחיה נוחה להפקת נוגדנים, על ידי הזרקת האנטיגן, איסוף חוזר של דם הסוס וניקוי הנוגדנים. חוות הסוסים המפורסמת ביותר כחווה מחקרית נקראת "סנטה קרוז".

להגנה על פרסת הסוס, פרסות מברזל מונחות על רגליהם, על ידי איש מקצוע - מפרזל. הפרסה גדלה ללא הרף, ובסוסים המבויתים היא צריכה להיות מטופחת בכל 5-8 שבועות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו בפסקת הטקסונומיה של סוס רמכי
  2. ^ Outram, A. K., Stear, N. A., Bendrey, R., Olsen, S., Kasparov, A., Zaibert, V.,et al. (2009). The earliest horse harnessing and milking. Science, 323(5919), 1332-1335.


אבולוציה של הסוס

איוהיפוס > אורוהיפוס > מזוהיפוס > מיוהיפוס > פראהיפוס > מריקהיפוס > פליוהיפוס > סוס