בקר הבית

ערך זה עוסק בחיה הידועה בשם "פרה". אם התכוונתם לערכים נוספים בשם פרה, ראו פרה (פירושונים).

בקר הבית
פרות רועות באחו, שווייץ
מצב שימור
מצב שימור: מבוית
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	פרים
סוג:	פר
מין:	בקר הבית (פרה)
שם מדעי
Bos taurus (ליניאוס‏)

געיית הפרה

פרה מזן הולשטיין

פרה שווייצרית

בקר הבית (שם מדעי: Bos taurus) היא חיית משק ממשפחת הבקר. נקבת בקר הבית מכונה "פרה", והזכר מאותו מין מכונה "פר", "שור" או "אלוף". כאשר מתייחסים לזכר בלתי מסורס, משתמשים במינוח פר (פר הרבעה או פר לפיטום). פר צעיר נקרא "עגל" ופרה צעירה - "עגלה". קולם של כל אלו נקרא "געייה".

מספר הפרות בעולם כיום מוערך בכ-1.5 מיליארד, ברחבי העולם. הפרות מספקות לבני האדם מספר צרכים: חלב, ממנו מיוצרים מוצרי חלב שונים, ובשר למאכל. כמו כן משתמש האדם בשוורים לחרישה ואף לגרירת עגלות. בנוסף, עורן של הפרות משמש כחומר גלם ליצירת מוצרים שונים. לפרות משמעות דתית בדתות שונות. ביות הפרה מוערך ל-לפני 8000 שנה - פחות או יותר ב-6000 לפני הספירה. לאחר הביות הוכנסו חלק מהפרות, בעיקר אלו המנוצלות לחליבה, למבנה הקרוי רפת והשאר ממשיכות את חייהן במרעה באחו או בחוצות העיר (כמו בהודו).

אנטומיה

• לפרה יש גוף ארוך, חזה צר ומותניים רחבות, רגליה ארוכות ודקות, עורה דק בצבע חום או שחור ולבן, ומקומט באזור הצוואר, לפרה יש עטינים שופעים ובהם ורידים בולטים.
• גם לפרות וגם לפרים יש קרניים. מגדלי פרות מסירים את הקרניים מפרותיהם כדי למנוע מהן לפצוע זו את זו.
• משקלה האופייני של פרה הוא בין 400 ל-500 ק"ג, ומשקלו האופייני של פר נע בין 700 ק"ג ליותר מטון.
• אחוז הבשר האכיל בפרה ממוצעת הוא כ35% ממשקלה הכולל

מערכת העיכול

לפרה, בדומה למעלי גירה נוספים, יש קיבה המחולקת לארבעה חלקים (הֶמסֵס הקרוי גם כרס, קיבת הכוסות, קיבת העלעלים והקיבה האמיתית הנקראת גם קיבת המיצים).

הפרה בולעת את המזון כמעט מבלי ללעוס ומאכסנת אותו בקיבתה עד שהוא מותסס ומתפרק. ההתססה והפירוק מתבצעים על ידי מיקרואורגניזמים. למשל חיידקים קדומים המצויים בקיבת מעלי הגירה מפרקים את התאית. התאית היא מרכיב עיקרי בדשאים, עלים או גבעולים, ובעצם כשליש ממשקל הצומח העולמי הוא תאית. התאית היא מקור האנרגיה העיקרי אצל מעלי הגירה. (ביונקים אחרים ובכללם האדם אמנם יש חיידקים קדומים אך אין להם אפשרות להיעזר בהם ליצירת אנרגיה ולכן הם נאלצים להסתמך על מזון המכיל את אבות המזון למרות שכיחותו הנמוכה בטבע). הסימביוזה הזאת קיימת בכל מעלי הגירה, והיא חיונית להישרדות הפרה.

בדרך זו של העלאת גירה, הפרה מסוגלת לאכול כמויות גדולות במהירות רבה, ולעכל את האוכל באופן סופי רק מאוחר יותר כשהיא נמצאת במקום נוח ומוגן.

לאחר העיכול בחלק אחד של הקיבה, המזון חוזר ללעיסה מחדש, עד לעיכולו המלא. תהליך זה נקרא העלאת גירה, ולאחריו נבלע המזון שנית, ומגיע לעיכול נוסף בחלק אחר של הקיבה.

פרה אוכלת כ-6 שעות וחצי ביום.

המלטות

פרה עשויה להמליט לראשונה בהגיעה לגיל 25 חודשים. משך ההריון הינו כ־9 חודשים, שהם 277 יום. בין המלטה להמלטה יש מרווח של כ־14 חודשים בממוצע. פרה ממוצעת מוזרעת לראשונה כ-80 יום לאחר ההמלטה. בתעשיית הבקר, מופרדים העגלים מאימם תוך שעות מעת ההמלטה, לצורך מניעה מהעגלים לינוק מאימם. העגל נמצא בכלוב רק עד גיל הגמילה מהחלב (60 יום). נוכחות עגל בכלוב מאפשרת מעקב פרטני אחריו ומתן טיפול ומזון בצורה מבוקרת ומקצועית. נטען כי האם והעגל סובלים רגשית כתוצאה מההפרדה, וגעיותיהן של האמהות המחפשות את צאצאיהן נשמעות זמן רב אחרי ההפרדה‏‏‏‏. בשעות הראשונות לחייו העגל מקבל קולוסטרום בזמן ובמינון קבועים (זהו החלב הראשון שעשיר בחלבונים שחיוניים למערכת החיסונית של העגל). השגר (הוולד) מקבל בחודשיים הראשונים לחייו, עת הוא פגיע מאוד מבחינה גופנית, תחליפי חלב (בדרך כלל מאבקת חלב) ולעתים רחוקות חלב פרה טרי. לאחר מכן, העגלים מוזנים במזון מוצק בלבד. פרה מסוגלת לחיות עד גיל 20, אך בתעשיית הבקר היא נשחטת בממוצע בגיל 4 עד 7, במהלך חייה היא ממליטה בין ארבע לשש פעמים.

שימוש הפרה על ידי האדם

ערכים מורחבים – בקר לחלב, בקר לבשר

האדם משתמש בפרות לשימושים מגוונים: פרות משמשות כבהמות משא וחריש, מנוצלות לחליבה, נשחטות למאכל, גלליהן משמשים לבעירה והסקה, מעורן מפיקים מוצרי עור, מעצמותיהן מפיקים דבק.

חלב הפרה

פרות במכון חליבה מודרני. הרפתן מחבר את הפרות למכונת החליבה.

כמו כל יונק, הפרה מניבה חלב עבור צאצאיה. האדם משתמש בחלב זה לתזונתו שלו ומגדל את הפרה כך שתפיק את מירב החלב האפשרי. לשם כך, במשך עשרות שנים הפרה עברה ברירה מלאכותית אינטנסיבית שתגדיל את תפוקת החלב שלה. מכיוון שהפרה מניבה חלב רק לאחר המלטה, מגדלי הפרות שומרים על הפרה במצב כמעט תמידי של הריון או בתקופה שלאחר המלטה לאורך כל השנה ברציפות. לשם כך משתמשים מגדלי הבקר בהזרעה מלאכותית, המבוצעת כ־60 יום לאחר מועד ההמלטה כדי להבטיח את המשך הפוריות וההנבה של הפרה. מחזור החלב של הפרה לאחר ההמלטה נקרא 'שנת החלב'.

החלב מיוצר בעטין הפרה. הדם המכיל חומרי מזון רבים מביא את חומר הגלם לעטין דרך כלי הדם הקטנים ביותר. אלה מקיפים את קבוצות התאים הנקבוביים, הנקראים נדיות (אלויאולי), והם מייצרים את החלב. טיפות החלב שיצרו התאים הללו עוברות בתעלות קטנות אל תעלות גדולות יותר, ולבסוף אל ארבע הגתות, הנמצאות מעל ארבע הפטמות, מהן חולבים את החלב.

פרה מניבה בממוצע כ-45 כוסות חלב בכל חליבה, 130 כוסות ביום, 46,000 בשנה, 140 אלף כוסות במשך חייה, שהם כ-8,000 ליטר חלב בשנה.^{[דרוש מקור]}

תעשיית עגלי החלב

תעשיית עגלי החלב היא תעשייה מצומצמת מסך תעשיית הפרות והעגלים. בתעשייה זו מגדלים הרפתנים עגלים צעירים ורכים בתנאים אשר ייטיבו את איכות בשרם, ויהפכו אותו לרך ולבן. לשם כך העגלים מוחזקים בתאי עץ קטנים, על מנת שלא יוכלו לנוע בחופשיות ולחזק את שריריהם. בנוסף, עוברים העגלים פיטום מתמשך, ומואבסים בתערובת נוזלית דלת ברזל. כמו כן, בתאים בהם מוחזקים העגלים שורר חום רב, הגורם לעגלים הזעה וצימאון תמידיים, אך הם מוצמאים כדי שייאלצו ללגום כמויות גדולות מתערובת הפיטום הנוזלית. כתוצאה מדרך גידול זו מתפתחת אצל העגלים אנמיה חמורה.

תעשייה זו ספגה ביקורת רבה בשל האכזריות המיוחסת לה, ואף נאסרה ב-2007 בכל האיחוד האירופי.‏ בישראל, בעקבות מאבק מתמשך מצד גופים שונים נגד התאכזרות לפרות, התקבלו בנובמבר 2005 שינויים בחוק, אשר מגבילים את התעשייה כמעט עד לביטולה ^{[דרוש מקור]}.

ביקורת על גידול בקר

גידול תעשייתי של עגלים לבשר במושב כפר יהושע שבעמק יזרעאל.

עם התפתחות המודעות לזכויות בעלי-חיים גדלה גם הביקורת על השימוש שנעשה בפרות ואופן גידולן. ביקורת זו מופנית בעיקר מצד ארגונים לזכויות בעלי חיים הטוענים כי צורת הגידול איננה מוסרית וגורמת לסבל רב לפרות, אשר לדבריהם זכאיות לאותו היחס המוסרי לו זוכה האדם. המחאה מתמקדת בתנאי הגידול של הפרות בתעשיית החלב והבשר, כגון מרחב מחייתן, אופן האכלתן והשמירה על בריאותן. כמו כן נשמעה ביקורת בדבר תהליכי הסירוס, חיתוך הקרניים וסימון החיות על ידי תגי מתכת, במיוחד בגלל שאלו לא מתבצעים לאחר מתן משככי כאבים לחיות.‏
אלא שבשנים האחרונות נעשתה בישראל חקיקה ברורה בנושא, שאף נאכפת בקפדנות בידי מפקחים של השירותים הווטרינריים (הממונים על צער בעלי חיים). במסגרת החקיקה החדשה, מיושמות הנחיות חד משמעיות הנוגעות לטיפול בפרות. כך, למשל, כל פעולה כירורגית הכוללת פגיעה ברקמה של גוף הפרה מחייבת שימוש בחומר מאלחש או מרדים ומוכרחה להתבצע בפיקוח מלא מצד הרופא המטפל של החיה. כמו כן, ברפתות כבר לא חותכים כיום קרניים לפרות, וסימון החיות מתבצע רק תוך שימוש בקרח יבש.

הביקורת על גידול הבקר לצורכי בשר וחלב כאחד באה גם מארגונים סביבתניים, הטוענים שגידול בקר לכל צורך הוא תעשייה מזהמת ביותר, הצורכת משאבים המתכלים במהירות. טענות הארגונים הסביבתיים מתמקדות בזיהום הקרקע והמים ובבזבוזם בתעשיית גידול הבקר, ובחוסר היעילות של גידול בקר, כשהתועלת מההשקעה אינה מפצה על סך ההשקעה באופן סביר סביבתית^{[דרוש מקור]}. אלא שבשנים האחרונות הושלמה הרפורמה בענף החלב, במסגרתה הושקעו 2 מיליארד שקל בהפיכת הרפתות ל"ירוקות" יותר. השדרוג מאפשר פינוי בטוח של השפכים, הנוזלים והגללים של הפרות בלי לפגוע באדמה ובמי התהום. בנוסף, פרות החלב בישראל אוכלות שאריות שנוצרות בתעשיית המזון בישראל, שאריות שלולא הפרות היו אוכלות אותן, היו נזרקות למאגרי האשפה וחלקן גורמות לזיהום סביבתי. למשל: קליפות הדרים, הן חומר אורגני, אך כמצבור אסור לזרוק אותם בחוץ, מקדם ה BOD שלהם הנו מהגבוהים הקיימים במזונות, אך הפרה, במערכת העיכול שלה מפרקת אותם ומנצלת את האנרגיה הזמינה בהם לאנרגיה לייצור חלב. מספר רב של חומרי לוואי מתעשיות המזון הפרה מונעת מהם לזהם את הסביבה (כגון שאריות מאפה, פסולת קפה, גפת בירה, גפת זיתים, גלוטן פיד, מי גבינה, DDG -שאריות מתעשיית הבירה, כוספאות סויה)

הפרה בדת ובתרבות

פני שור מקרוב

שלט רחוב במדריד: רחוב השור

הפרה מעלה גרה, שוסעת שסע ומפריסה פרסה, ולכן, על פי היהדות, היא בהמה כשרה לאכילה. הפרה שימשה ומשמשת גם לצרכים פולחניים שונים: בימי קדם הוקרבו פרים על המזבח, אפר פרה אדומה שימש חלק בתהליך היטהרות ולציון לקיחת אחריות על מעשה רצח, ערפו ראשי הערים עגלה. מעור הפרות מכינים ספרי תורה, תפילין ומזוזות. יש אומרים ששמה של שרה אמנו נגזר משמו של השור, ושמה של רבקה משמם של עגלי המרבק (בדומה, שמה של רחל נגזר משמה של כבשה קטנה).

שבט המסאי חי על פרותיו - אנשיו שותים את חלבן ודמן, ומקימים מבנים ארעיים מגלליהן.

הפר נחשב לקדוש במצרים העתיקה. פולחן הפר היה פולחן מקובל וידוע בעיר מוף (ממפיס). הפר סימל את האל אפיס - אל הפוריות והיה מקודש. בבית הקברות של העיר (סקארה) נמצא אתר קבורה תת-קרקעי לפרים (סרפאום) ובו כ-60 פרים חנוטים בארונות אבן. כל אחד בתורו היווה אליל חי, ששירתו אותו שתי תאומות בתולות. לאחר מותו היו חונטים אותו ומביאים אותו לקבורה ברוב פאר והדר.

בהינדואיזם נחשבת הפרה לקדושה. פרה קדושה נחשבת לאמם של כל האלים. בהודו, בה מרוכזים מרבית המאמינים בדת זו, ניתן לראות פרות משוטטות באופן חופשי, ועל פי המנהג יש להתייחס לפרה בכבוד, כאל אמא, כהכרת תודה על החלב שהיא מספקת.

בספרד, פורטוגל ואמריקה הלטינית,מלחמת שוורים היא בידור מקובל. בדרום הודו נפוץ ספורט דומה. ספורט הרכיבה על פרים, ומשחקי ציד שונים (רודאו), נפוצים בעיקר באמריקה הצפונית שם נהוג להפריע לשור על ידי פיסת בד המתנדנדת על ידי אדם תוך כדי שהוא צועק "טורו! טורו!", לרוב אנשים חושבים שהדבר המפריע לשור הוא הצבע האדום אך הנדנוד של הבד הוא זה שמפריע לשור, הבד האדום הוא רק מסורת ארוכת שנים.

משמעויות תרבותיות נוספות

• האות א נוצרה מציור ראשו של שור, ושמה נלקח מן המילה 'אלוף'.
• השור מופיע בלוח השנה הסיני.
• הפרה משמשת כסמל לסחר החליפין בסדרת הבדיחות יש לך שתי פרות.
• בסמל איסלנד מופיע שור כאחד השומרים של איסלנד.
• בבורסה לניירות ערך מסמל השור את העלייה בשערי המניות (ואילו הדוב מסמל את המגמה ההפוכה). ראו דוגמה לכך בערך הבורסה לניירות ערך בתל אביב.
• פסל שטוח בדמות צללית שור (שור אוסבורנה), המוצג לצידי דרכים בספרד, מהווה סמל לא רשמי שלה.

קישורים חיצוניים

• על גידול בקר בישראל, מתוך האתר של התאחדות מגדלי הבקר בישראל
• עגלי חלב בישראל - סרטון באתר Youtube
• צאן ובקר בישראל מנקודת מבט ביקורתית מתוך האתר של אנונימוס
• תעשיית עורות הבקר ההודית - סרטון מתוך האתר של יומן חייתי
• אורנית עצר, תפריט כשר לפרות ברפתות לקראת הפסח, באתר ערוץ 7.