בקר הבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פרה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgבקר הבית
Heckcompilation2.jpg
מצב שימור
מצב שימור: מבוית
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: פרים
סוג: פר
מין: פר הבר
תת־מין: בקר הבית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Bos taurus
‏(ליניאוס)
תחום תפוצה
Bovine range-2013-14-02.png
געיית הפרה
פרה שווייצרית
פרה מזן הולשטיין

בקר הבית (שם מדעי: Bos taurus) היא חיית משק ממשפחת הבקר. נקבת בקר הבית מכונה "פרה", והזכר מאותו מין מכונה "פר"‏[1], "שור"‏[2] או "אלוף". כאשר מתייחסים לזכר בלתי מסורס, משתמשים במינוח פר (פר הרבעה או פר לפיטום). "שור" מתייחס בדרך כלל לזכר מסורס המשמש לעבודה. פר צעיר נקרא "עגל" ופרה צעירה - "עגלה". קולם של כל אלו נקרא "געייה".

לפי ממצאים ארכאוזואולוגיים, בקר הבית בוית לראשונה מבקר הבר במהלך התקופה הנאוליתית של הסהר הפורה, ככל הנראה לפני יותר מ-10,000 שנים. בהודו, צפון אפריקה ואירופה הבקר המבוית הופיע כמה אלפי שנים לאחר מכן. לפי המחקר הגנטי, במקומות אלה מוצא בקר הבית מבקר הבר המקומי, מייבוא של בקר בית מהמזרח התיכון, או מהכלאה של פרי בר מקומיים ופרות בית מיובאות‏[3]. מספר הפרות בעולם כיום מוערך בכ-1.5 מיליארד, ברחבי העולם. הפרות מספקות לבני האדם מספר צרכים: חלב, ממנו מיוצרים מוצרי חלב שונים, ובשר למאכל. כמו כן משתמש האדם בשוורים לחרישה ואף לגרירת עגלות. בנוסף, עורן של הפרות משמש כחומר גלם ליצירת מוצרים שונים. לפרות משמעות דתית בתרבויות שונות. חלק מהפרות, בעיקר אלו המיועדות לחליבה, שוכנות במבנה הקרוי רפת והשאר ממשיכות את חייהן במרעה, באחו או בחוצות העיר.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לפרה יש גוף ארוך, חזה צר ומותניים רחבים, רגליה ארוכות ודקות, עורה דק בצבע חום או שחור ולבן, ומקומט באזור הצוואר, לפרה יש עטינים שופעים ובהם ורידים בולטים.
  • גם לפרות וגם לפרים יש קרניים. מגדלי פרות מסירים את הקרניים מפרותיהם כדי למנוע מהן לפצוע זו את זו.
  • משקלה האופייני של פרה הוא בין 400 ל-500 ק"ג, ומשקלו האופייני של פר נע בין 700 ק"ג ליותר מטון.

מערכת העיכול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפרה, בדומה למעלי גירה נוספים, יש קיבה המחולקת לארבעה חלקים (הֶמסֵס הקרוי גם כרס, קיבת הכוסות, קיבת העלעלים והקיבה האמיתית הנקראת גם קיבת המיצים).

הפרה בולעת את המזון כמעט מבלי ללעוס ומאכסנת אותו בקיבתה עד שהוא מותסס ומתפרק. ההתססה והפירוק מתבצעים על ידי מיקרואורגניזמים. למשל חיידקים קדומים המצויים בקיבת מעלי הגירה מפרקים את התאית. התאית היא מרכיב עיקרי בדשאים, עלים או גבעולים, ובעצם כשליש ממשקל הצומח העולמי הוא תאית. התאית היא מקור האנרגיה העיקרי אצל מעלי הגירה. (ביונקים אחרים ובכללם האדם אמנם יש חיידקים קדומים אך אין להם אפשרות להיעזר בהם ליצירת אנרגיה ולכן הם נאלצים להסתמך על מזון המכיל את אבות המזון למרות שכיחותו הנמוכה בטבע). הסימביוזה הזאת קיימת בכל מעלי הגירה, והיא חיונית להישרדות הפרה.

בדרך זו של העלאת גירה, הפרה מסוגלת לאכול כמויות גדולות במהירות רבה, ולעכל את האוכל באופן סופי רק מאוחר יותר כשהיא נמצאת במקום נוח ומוגן.

לאחר העיכול בחלק אחד של הקיבה, המזון חוזר ללעיסה מחדש, עד לעיכולו המלא. תהליך זה נקרא העלאת גירה, ולאחריו נבלע המזון שנית, ומגיע לעיכול נוסף בחלק אחר של הקיבה.

פרה אוכלת כ-6 שעות וחצי ביום.

המלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרה עשויה להמליט לראשונה בהגיעה לגיל 25 חודשים. משך ההריון הינו כ־9 חודשים, שהם 277 יום. בין המלטה להמלטה יש מרווח של כ־14 חודשים בממוצע. פרה ממוצעת מוזרעת לראשונה כ-80 יום לאחר ההמלטה. בתעשיית הבקר והחלב, מופרדים העגלים מאימם תוך שעות מעת ההמלטה, לצורך שמירה על תפוקת החלב של האם. העגל נמצא במלונה רק עד גיל הגמילה מהחלב (60 יום). המצאות העגל בהפרדה מאפשרת מעקב פרטני אחריו ומתן טיפול ומזון בצורה מבוקרת ומקצועית. בשעות הראשונות לחייו, העגל מקבל קולוסטרום בזמן ובמינון קבועים (זהו החלב הראשון שעשיר בחלבונים שחיוניים למערכת החיסונית החסרה של העגל הנולד. ללא הנקה ראשונית, או לחלופין ללא מתן קולוסטרום, הוא רגיש וחשוף לכל תחלואה). השגר (הוולד) מקבל בחודשיים הראשונים לחייו, עת הוא פגיע מאוד מבחינה גופנית, תחליפי חלב (בדרך כלל מאבקת חלב) ולעתים חלב פרה טרי, באופן מבוקר. לאחר מכן, העגלים מוזנים במספוא ובמזון מרוכז לפי קצב גידולם ויכולות הייצור שלהם. פרת בשר בטבע מסוגלת לחיות עד גיל 20, במידה והיא לא נטרפת/חולה/נפצעת. בענף החלב היא נשחטת בממוצע בגיל 4 עד 7, במהלך חייה היא ממליטה בין ארבע לשש פעמים.

חלב הפרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרות במכון חליבה מודרני. הרפתן מחבר את הפרות למכונת החליבה.

כמו כל יונק, הפרה מניבה חלב עבור צאצאיה. החלב מיוצר בעטין הפרה. הדם המכיל חומרי מזון רבים מביא את חומר הגלם לעטין דרך כלי הדם הקטנים ביותר. אלה מקיפים את קבוצות התאים הנקבוביים, הנקראים נדיות (אלויאולי), והם מייצרים את החלב. טיפות החלב שיצרו התאים הללו עוברות בתעלות קטנות אל תעלות גדולות יותר, ולבסוף אל ארבע הגתות, הנמצאות מעל ארבע הפטמות, מהן חולבים את החלב.

פרה בתעשיית החלב מניבה בממוצע כ-45 כוסות חלב בכל חליבה, 130 כוסות ביום, 46,000 בשנה, 140 אלף כוסות במשך חייה, שהם כ-8,000 ליטר חלב בשנה.[דרוש מקור]

בקר הבית בשירות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – בקר לחלב, בקר לבשר

האדם משתמש בפרות לשימושים מגוונים: פרות משמשות כבהמות משא וחרישה, מיועדות לחליבה, למאכל, גלליהן משמשים לבעירה והסקה, מעורן מפיקים מוצרי עור, מעצמותיהן מפיקים דבק. תעשיית העור אינה מתבססת על פרות מתעשיות אחרות בלבד. מספר הפרות בעולם כיום מוערך בכ-1.5 מיליארד, ברחבי העולם. ביות הפרה מוערך ללפני 8,000 שנה. לאחר הביות הוכנסו חלק מהפרות, בעיקר אלו המיועדות לחליבה, למבנה הקרוי רפת והשאר ממשיכות את חייהן במרעה באחו או בחוצות העיר (כמו למשל בהודו).

כמו כל יונק, הפרה מניבה חלב עבור צאצאיה. האדם משתמש בחלב זה לתזונתו שלו ומגדל את הפרה כך שתפיק את מרב החלב בתנאים הטובים ביותר. לשם כך, במשך עשרות שנים הפרה עברה ברירה מלאכותית אינטנסיבית שתגדיל את תפוקת החלב שלה. פרה מניבה חלב לאחר המלטה, לשם כך משתמשים מגדלי הבקר בהזרעה מלאכותית, המבוצעת כ־60 יום לאחר מועד ההמלטה על מנת להבטיח את המשך הפוריות וההנבה של הפרה. מחזור החלב של הפרה לאחר ההמלטה נקרא "שנת החלב".

אחוז הבשר האכיל בפרה הוא כ-35% ממשקלה הכולל.

תעשיית עגלי החלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעשיית עגלי החלב היא תעשייה מצומצמת מאוד מסך תעשיית הפרות והעגלים. בתעשייה זו מגדלים עגלים צעירים בתנאים אשר ייטיבו את איכות בשרם. לשם כך העגלים מוחזקים בתאי עץ קטנים, על מנת שלא יוכלו לנוע בחופשיות ולחזק את שריריהם. בנוסף, עוברים העגלים פיטום מתמשך, ומואבסים במזון על בסיס חלב בלבד.

תעשייה זו ספגה ביקורת רבה בשל האכזריות המיוחסת לה, ואף נאסרה ב-2007 בכל האיחוד האירופי.‏[4] בישראל, בעקבות מאבק מתמשך מצד גופים שונים נגד התאכזרות בפרות, התקבלו בנובמבר 2005 שינויים בחוק, אשר מגבילים את התעשייה כמעט עד לביטולה ומטילים הגבלות ופיקוח הדוקים מצד גורמי האכיפה.‏[5]

ביקורת על גידול בקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידול תעשייתי של עגלים לבשר במושב כפר יהושע שבעמק יזרעאל.
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – זכויות בעלי חיים, רווחת בעלי חיים, צער בעלי חיים

עם התפתחות המודעות לזכויות בעלי-חיים גדלה גם הביקורת על השימוש שנעשה בפרות ואופן גידולן. ביקורת זו מופנית בעיקר מצד ארגונים לזכויות בעלי חיים הטוענים כי צורת הגידול איננה מוסרית וגורמת לסבל רב לפרות, אשר לדבריהם זכאיות לאותו היחס המוסרי לו זוכה האדם. המחאה מתמקדת בתנאי הגידול של הפרות בתעשיית החלב והבשר, כגון מרחב מחייתן, אופן האכלתן והשמירה על בריאותן. כמו כן נשמעה ביקורת בדבר תהליכי הסירוס, חיתוך הקרניים וסימון החיות על ידי תגי מתכת, במיוחד בגלל שאלו לא מתבצעים לאחר מתן משככי כאבים לחיות.‏[6]
אלא שבשנים האחרונות נעשתה בישראל חקיקה ברורה בנושא, שאף נאכפת בקפדנות בידי מפקחים של השירותים הווטרינריים (הממונים על צער בעלי חיים). במסגרת החקיקה החדשה, מיושמות הנחיות חד משמעיות הנוגעות לטיפול בפרות. כך, למשל, כל פעולה כירורגית הכוללת פגיעה ברקמה של גוף הפרה מחייבת שימוש בחומר מאלחש או מרדים ומוכרחה להתבצע בפיקוח מלא מצד הרופא המטפל של החיה. כמו כן, ברפתות כבר לא חותכים כיום קרניים לפרות, וסימון החיות מתבצע רק תוך שימוש בקרח יבש.

הביקורת על גידול הבקר לצורכי בשר וחלב כאחד באה גם מארגונים סביבתניים, הטוענים שגידול בקר לכל צורך הוא תעשייה מזהמת ביותר, הצורכת משאבים המתכלים במהירות. טענות הארגונים הסביבתיים מתמקדות בזיהום הקרקע והמים ובבזבוזם בתעשיית גידול הבקר, ובחוסר היעילות של גידול בקר, כשהתועלת מההשקעה אינה מפצה על סך ההשקעה באופן סביר סביבתית[דרוש מקור]. אלא שבשנים האחרונות הושלמה הרפורמה בענף החלב, במסגרתה הושקעו 2 מיליארד שקל בהפיכת הרפתות ל"ירוקות" יותר. השדרוג מאפשר פינוי בטוח של השפכים, הנוזלים והגללים של הפרות בלי לפגוע באדמה ובמי התהום. בנוסף, פרות החלב בישראל אוכלות שאריות שנוצרות בתעשיית המזון בישראל, שאריות שלולא הפרות היו אוכלות אותן, היו נזרקות למאגרי האשפה וגורמות בחלקן לזיהום סביבתי. למשל: קליפות הדרים, הן חומר אורגני, אך כמצבור אסור לזרוק אותם בחוץ. מקדם ה-BOD שלהם הנו מהגבוהים הקיימים במזונות, אך הפרה מפרקת אותם במערכת העיכול שלה ומנצלת את האנרגיה הזמינה בהם לייצור חלב. ישנו מספר רב של חומרי לוואי מתעשיות המזון שהפרה מונעת מהם לזהם את הסביבה (כגון שאריות מאפה, פסולת קפה, גפת בירה, גפת זיתים, גלוטן פיד, מי גבינה, DDG - שאריות מתעשיית הבירה, כוספאות סויה).

הפרה בדת ובתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרה ברמת הגולן
שלט רחוב במדריד: רחוב השור
  • יהדות – הפרה מעלה גרה, שוסעת שסע ומפריסה פרסה, ולכן היא בהמה כשרה לאכילה. הפרה שימשה ומשמשת גם לצרכים פולחניים שונים: בימי קדם הוקרבו פרים על המזבח, אפר פרה אדומה שימש חלק בתהליך היטהרות ולציון לקיחת אחריות על מעשה רצח, ערפו ראשי הערים עגלה. מעור הפרות מכינים ספרי תורה, תפילין ומזוזות. יש אומרים ששמה של שרה אמנו נגזר משמו של השור, ושמה של רבקה משמם של עגלי המרבק (בדומה, שמה של רחל נגזר משמה של כבשה קטנה).
  • מצרים העתיקה – הפר נחשב לקדוש. פולחן הפר היה פולחן מקובל וידוע בעיר מוף (ממפיס). הפר סימל את האל אפיס – אל הפוריות והיה מקודש. בבית הקברות של העיר (סקארה) נמצא אתר קבורה תת-קרקעי לפרים (סרפאום) ובו כ-60 פרים חנוטים בארונות אבן. כל אחד בתורו היווה אליל חי, ששירתו אותו שתי תאומות בתולות. לאחר מותו היו חונטים אותו ומביאים אותו לקבורה ברוב פאר והדר.
  • הינדואיזם – הפרה נחשבת לקדושה. פרה קדושה נחשבת לאמם של כל האלים. בהודו, בה מרוכזים מרבית המאמינים בדת זו, ניתן לראות פרות משוטטות באופן חופשי, ועל פי המנהג יש להתייחס לפרה בכבוד, כאל אמא, כהכרת תודה על החלב שהיא מספקת.
  • המסאי – השבט חי על פרותיו. אנשיו שותים את חלבן ודמן, ומקימים מבנים ארעיים מגלליהן.
  • בידור – בספרד, פורטוגל ואמריקה הלטינית, מלחמת שוורים[7] היא בידור מקובל. בדרום הודו נפוץ ספורט דומה. ספורט הרכיבה על פרים, ומשחקי ציד שונים (רודאו), נפוצים בעיקר באמריקה הצפונית שם נהוג להפריע לשור על ידי פיסת בד המתנדנדת על ידי אדם תוך כדי שהוא צועק "טורו! טורו!". לרוב, אנשים חושבים שהדבר המפריע לשור הוא הצבע האדום, אך הנדנוד של הבד הוא זה שמפריע לשור. הבד האדום הוא רק מסורת ארוכת שנים.

משמעויות תרבותיות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ באנגלית: bull.
  2. ^ באנגלית: Ox.
  3. ^ Ajmone‐Marsan, P., Garcia, J. F., & Lenstra, J. A. (2010). On the origin of cattle: how aurochs became cattle and colonized the world. Evolutionary Anthropology: Issues, News, and Reviews, 19(4), 148-157.
  4. ^ Council Directive 2008/119/EC - laying down minimum standards for the protection of calves
  5. ^ תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (החזקה של עגלי חלב), התשס"ו-2006, אתר [[http://www.dinimveod.co.il/]]
  6. ^ שגב בן דוד, שבועות של סבל: בתוך תעשיית החלב, באתר nrg‏, 8 ביוני 2006
  7. ^ למעשה, המטאדורים נלחמים בפרים אך בעברית השתרש הביטוי השגוי "מלחמת שוורים" ולא "מלחמה בפר".