תחנת דלק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תחנת דלק של חברת "אסו" בנורבגיה

תחנת דלק היא מקום לרכישת דלק לסוגיו: בנזין ברמת אוקטן שונה, סולר למנועי דיזל, נפט ולעתים אף גז פחמימני מעובה עבור מכוניות המוסבות להנעה בגפ"מ.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנות דלק הופיעו לראשונה כעסק צדדי של בתי מרקחת. בית המרקחת הראשון שעשה זאת היה בית מרקחת בעיר ויסלוך בקיסרות הגרמנית ב-5 באוגוסט 1888. המתדלק הראשון היה הרוקח וילי אוקל והמתדלקת הראשונה - ברתה בנץ.

התחנה הייעודית הראשונה נבנתה בסנט לואיס, ארצות הברית ב-1905 בשדרה סן תרזה 420.

תחנות דלק בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשורים הראשונים של המדינה נשלט שוק תחנות הדלק בישראל על ידי שלוש החברות פז, סונול ודלק.

ב-1949 שירתו את הציבור בישראל 76 תחנות דלק. בשנות החמישים התרבו תחנות הדלק ללא פיקוח על מיקומן (למעט אי הפרעה לזרם התנועה), יחד עם זאת, דווח כי השירותים בתחנת הדלק משתפרים, וכמעט בכל התחנות יכול אדם לקבל את מרבית השירותים בלי לקום ממושבו‏[1].

בתחילת שנות השישים הגיע מספר תחנות הדלק ל-157. מספר מקרי הונאה הקשורים במילוי דלק הגיעו לידיעת הציבור: ערבוב בנזין יקר בנפט וגילוי מונים מזויפים בתחנות ברחבי הארץ. בעלי תחנות הדלק מצידם הצהירו שהם קרובים להתמוטטות כלכלית עקב מתח הרווחים הנמוך, ואיימו בהשבתת התחנות. בספטמבר 1959 מונתה ועדה לבדיקת מצבן של תחנות הדלק. הוועדה קבעה בדו"ח שלה: "תפעול תחנת דלק על פי ממוצע ארצי נגמר בהפסד שנתי של 2,688 ל"י [...] קובלנות מטעם ארגון סוכני הדלק הביאו את הוועדה לדעה כי יש מקום גם לבדיקת מצבם של סוכני הדלק". סיבה נוספת להפסדים הייתה התחרות בין חברות הדלק שהציפו את הארץ בתחנות באזורים צפופים. תחנות הדלק, כך דוווח, היו בעלות הידור חיצוני, אך רמת השירות בהן נמוכה"‏[2].

רישיונות לפתיחת תחנות דלק ניתנו במקרים רבים לנכי צה"ל במסגרת שיקומם. בשנות ה-80 של המאה ה-20 בוטל נוהג זה, אך קצב הגידול במספר תחנות הדלק היה נמוך בהרבה מקצב הגידול במספר המכוניות. בשנים 1988-1998 גדל מספר תחנות הדלק ב-23% בעוד מספר כלי הרכב גדל ב-75%, כך שבישראל של 1998 היה יחס הרכבים לתחנות דלק מחצית מהיחס בארצות הברית ושליש מיחס זה באנגליה. בעקבות זאת תוקן חוק התכנון והבנייה באופן שיאפשר לוועדה מקומית לתכנון ולבנייה לאשר הקמת תחנת דלק גם באזורים שתוכנית המתאר ייעדה לשימושים אחרים.‏[3] נכון ל-2011 פועלות בישראל כ-1000 תחנות דלק ציבוריות.‏[4]

מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנה של חברת "דור אלון" בכניסה ליישוב יסודות
תחנה של חברת "סונול" בשם "בדרך יריחו" בכניסה לכפר אדומים. ניתן לראות את רשת חנויות הנוחות של סונול - So good
תחנת פז ביבנה

חברות דלק בישראל שמפעילות רשתות של תחנות תדלוק:

  • פז חברת הנפט בע"מ, הנמצאת בשליטת צדיק בינו. מפעילה כ-270 תחנות "פז".
  • "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ, השייכת בשירשור לקבוצת דלק בע"מ שבשליטת יצחק תשובה. מפעילה כ-240 תחנות "דלק".
  • חברת סונול ישראל בע"מ, חברת בת של גרנית הכרמל השקעות בע"מ הנמצאת בשליטת קבוצת עזריאלי, לאחר שנרכשה מידי קבוצת בורוביץ-מוזס. מפעילה כ-216 תחנות "סונול".
  • דור אלון אנרגיה ישראל (1988), חברת בת של אלון חברת הדלק לישראל בע"מ (קבוצת אלון) שנמצאת בבעלות של התנועה הקיבוצית, אפריקה ישראל להשקעות, וחברת השקעות נוספת. מפעילה כ-211 תחנות "דור" ו"אלון".‏[5]
  • טן חברה לדלק בע"מ, מפעילה 45 תחנות דלק ו-16 חנויות נוחות.‏[6]
  • גל חברה לדלק בע"מ, מפעילת תחנות "גל".
  • סד"ש, מאגד את תחנות "סד"ש", מפעילה כ- 28 תחנות "דלק".
  • טלמור אנרגיה בע"מ מפעילת תחנות "טל".
  • ניר - סול בע"מ מפעילת תחנות "תפוז".
  • הגליל חברה לדלק בע"מ מפעילת תחנות "הגליל".

בנוסף, מאז הפעלת הרפורמה בשוק הדלק בישראל בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוקמו מספר תחנות דלק עצמאיות שרוכשות את הדלק בדרך כלל ממפיצי משנה.

סוגי מוצרי דלק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נמכרו בתחנות הדלק ב-2009 סוגי הדלק הבאים:

הערה:

  • במהלך 2009 הופסק שיווק בנזין אוקטן 96 עם עופרת.

בעולם נמכרים סוגים נוספים של דלקים כגון אתנול טהור בברזיל. בארצות הברית נמכרות בחלק מתחנות הדלק תערובות אתנול-בנזין ביחסים שבין 10-85% אתנול הנקראות E10-E85 בהתאמה.

שירותים נלווים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתחנות דלק נלווים לעתים קרובות נקודות שיווק תוספות ואביזרים לרכב, מוסכים, פנצ'ריות, שרותי רחיצת מכוניות, מתחמי השכרות רכב וגם מזנונים קטנים.

בתחילת שנות האלפיים נוספו חנויות נוחות כגון מנטה, Yellow, אלונית ו-Ten+.

מחירי הדלק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחירי הדלק צמודים בעיקרון למחירי הנפט בעולם ועם כל עלייה במחיר הנפט מעודכנים מחירי הדלק. חלק ניכר ממחיר הדלק בישראל מקורו בתשלום מס המכונה בלו.

מחירי הדלק בישראל נקבעים על ידי מינהל הדלק אשר כפוף למשרד האנרגיה והמים. מינהל הדלק קובע מחיר מקסימום לדלק מסוג בנזין אוקטן 95 (בחודש פברואר 2009 הוסר הפיקוח על מחיר בנזין אוקטן 96). מחירי בנזין אוקטן 98 והסולר אינם נתונים לפיקוח של מינהל הדלק. מחיר הדלק המעודכן נכנס לתוקף ביום העבודה הראשון שבכל חודש.

ברבות מתחנות הדלק משלמים בלילה דמי עמלת שרות לילה ששיעורה משתנה מתחנה לתחנה.

לאחרונה תוקנה תקנה המחייבת את כל תחנות הדלק להתקין משאבות הפועלות בשירות עצמי בהן נמכר הדלק במחיר מוזל (12 אגורות הנחה מינימום לליטר).

קיימים הפרשים במחירי הדלק בין התחנות.

תחנות דלק פיראטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשוק הדלק ישנה תופעה רחבה של תחנות פיראטיות. מדובר בתחנות הפועלות ללא רישיון עסק וזיכיון. לעתים מדובר באתר מסודר עם משאבות ולעתים התחנה היא למעשה מכלית דלק. המחיר בתחנות אלו הוא נמוך מהמחיר בשוק משלוש סיבות אפשריות:

  • התחנה הפיראטית לא משלמת מס.
  • אין פיקוח על איכות הדלק.
  • דלק שמקורו ברשות הפלסטינית: הרש"פ קונה את הדלקים מישראל ללא תשלום מס, והדלקים מוצאים את דרכם חזרה לישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "משתפרים שירותי תחנות הדלק", "הארץ", 13.7.1955
  2. ^ ר.ב.ש. "תחנות הדלק מפסידות", "הארץ", 15.6.1960
  3. ^ עע"ם 1446/06, סעיף 15
  4. ^ אתר המשרד להגנת הסביבה (ינואר 2011)
  5. ^ עומר שרביט,על פני תהום: איך מטפלות חברות הדלק בזיהום אקוויפר החוף? באתרnrg מעריב
  6. ^ רון שטיינבלט, מנכ"ל חברת הדלק טן: "אנחנו הרמי לוי של שוק הדלק", כתבה באתר גלובס