תיקן אמריקני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgתיקן אמריקני
American-cockroach.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי רגליים
מחלקה: חרקים
סדרה: תיקנאים
משפחה: תיקניים
סוג: תיקן
מין: תיקן אמריקני
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Periplaneta americana
‏(ליניאוס, 1758)

תיקן אמריקני (שם מדעי: Periplaneta americana) הידוע בשפה העממית כ"ג'וק" או "מקק" הוא חרק מסדרת התיקנאים. אף על פי שתואר במדע לראשונה כמין אמריקני (ומכאן שמו), מקורו כנראה באפריקה, ככל הנראה בתור הקרבון (לפני כ-300 מיליון שנה). כיום הוא נפוץ מאוד כמעט בכל רחבי העולם, בעיקר הודות לאמצעי התחבורה של האדם.

מאפיינים פיזיולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיקנים אמריקנים בוגרים מגיעים לאורך ממוצע של כ-4 ס"מ, ולגובה של כ-7 מ"מ. צבעם חום, עם גוון בהיר בלוחית הגבית של החזה. הם בעלי זוג מחושים ארוכים במיוחד ביחס לגוף, ורגלי הליכה זיפיות. בראשם נמצאות שתי עיניים מורכבות, אשר מכילות כ-2,000 יחידות ראיה כל אחת ומשמשות אותם לראייה יעילה בחושך. ראשם נוטה כלפי מטה - תכונה אשר בשילוב עם גובהם הנמוך מאפשרת להם להידחק דרך סדקים צרים במיוחד. הם בעלי כנפיים המאפשרות תעופה (חסרות במופע הצעיר). לעתים ניתן לראות תיקנית בוגרת נושאת את תיק הביצים שלה בקצה הבטן.

סביבת גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיקן האמריקני הוא אוכל כל. הוא מסוגל להתקיים ממזון צמחי, מזון ממקור חי ומחומר אורגני נרקב. סביבת הגידול המועדפת עליו היא אזורים לחים וחמימים ואכן תפוצתו הטבעית היא באזורים טרופיים, אך למעשה ניתן למצוא את התיקן האמריקני גם באזורים קרים ו/או יבשים, שבהם הוא מסתמך על הימצאות בני אדם ועשוי להימצא במבנים של האדם כגון מטבחים, מחסנים, צינורות ביוב וכו'.

רבייה ומחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיק ביצים של תיקן אמריקני

בדומה ליתר חברי סדרת התיקנאים גם אצל התיקן האמריקני הנקבות מייצרות תיק אשר לתוכו הן מטילות את הביצים. הן מטילות 14-16 ביצים בתיק ביצים, נושאות אותו עמן (בקצה הבטן) במשך כיומיים ואז מניחות אותו בסביבת מזון. תיק הביצים בצבע חום (הופך לכהה לאחר מספר ימים). אורכו כ-8 מ"מ וגובהו כ-5 מ"מ. מן הביצים בוקעים הצעירים (נימפות) שהם בעלי מופע דומה לבוגר רק קטן יותר וללא כנפיים, ולאחר מעבר של מספר שלבי התפתחות כנימפה הם הופכים לבוגרים. סך כל משך ההתפתחות של פרט מביצה לבוגר הוא כ-60 ימים. תוחלת החיים שלו היא כ- 15 חודשים.

תכונות מיוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתיקן האמריקני אברי חישה בקצה האחורי של גופו אשר מחוברים לסיבי עצב גדולים במיוחד ויחד מקנים לו "רפלקס בריחה" ייחודי. גירוי קל אשר נקלט באברי החישה הללו גורם להעברת המידע במהירות עצומה (גבוהה בהרבה ממהירות העברת מידע בסיב עצב אנושי) דרך סיבי העצב הגדולים אל שרירי התנועה, ללא מעבר במרכזי עיבוד המידע במוח התיקן, ולהפעלת תגובת בריחה אשר אינה מסתיימת עד שנקלטת ירידה משמעותית בתנאי התאורה, כלומר כשהתיקן חש שהוא במקום חשוך. אם מוסיפים על כך את מהירות הריצה הגבוהה של התיקן האמריקני - עד 5.4 קמ"ש (כ-50 מרחקי-גוף בשנייה, שווה ערך לאדם הרץ במהירות 330 קמ"ש), הרי שלאדם סיכוי נמוך להבחין בתיקן אמריקני שנמצא בסביבתו ואפילו נמוך יותר לתפוס אחד. ואכן, רוב התיקנים שבהם אנו נתקלים הם זקנים או פגועים בצורה כלשהי.

עמידות מפני קרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכונה אחרת שבזכותה התפרסם התיקן האמריקני היא עמידותו לקרינה רדיואקטיבית. בעוד שטענה זו הוכחה כנכונה עבור מינים שונים של חרקים, דווקא עבור התיקנים היא התגלתה כשגויה - הללו עמידים רק מעט יותר מבני אדם לקרינה רדיואקטיבית.

תוצאות מחקרים שנערכו הראו שבני אדם ימותו לאחר חשיפה למנת קרינה של 4-10 Gray, ומקקים ברמה של 70-100 Gray. עובדה זאת הופכת את המקק לעמיד פי 6-16 לקרינה מאשר אדם, אך הוא עדיין ימות הרבה לפני חרקים אחרים. מקור ההנחה השגויה על פי העיתונאי ריצארד שוויד (Richard Schweid) הוא שלאחר הפלת הפצצות על הירושימה ונגסאקי נפוצו שמועות שמקקים שרדו את הפצצה. הנושא קיבל חיזוק משמעותי בסוף שנות ה-60 במהלך מסע תעמולה נגד מרוץ החימוש הגרעיני. אחת הכרזות המפורסמות ביותר הכריזה: "אם תתרחש מלחמה גרעינית לא האמריקאים או הרוסים או הסינים ינצחו... אלא המקק".‏[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוידסון אונליין - שאל את המומחה: האם תיקנים ישרדו את הקרינה אחרי מלחמה גרעינית?