תפילת נשים באשכנז בימי הביניים
בית הכנסת היה הציר שסביבו התנהלו רוב חייה של הקהילה היהודית בימי הביניים. במקום זה גובש המבנה החברתי של הקהילה ובו אף התרחשו רוב הטקסים הדתיים והתפילות. בית הכנסת בימי הביניים שימש כנקודת מפגש בין כל חלקי הקהילה והכיל בתוכו גברים, נשים, זקנים וילדים כאחד.[1] בין המאות 13-17, החלו לבנות בתי תפילה נפרדים לנשים ומקומן של הנשים עבר לאולם הנשים הסמוך לאולם התפילה המרכזי.[2]
לדעת רוב הפוסקים, נשים חייבות בתפילה. כפי שנקבע להלכה במשנה: "נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפלין וחיבין בתפלה ובמזוזה ובברכת המזון,"[3] מדברי הרמב"ם בפירושו על המשנה במסכת קידושין, מפורש כי במצוות שבהן נשים חייבות, אין כל הבדל בין חיובו של האיש לבין זה של האישה.[4] ההלכה המקובלת הייתה: "ונשים ועבדים חייבים בה".[5]
מתוך מקורות שונים מימי הביניים עולה כי נשים נכחו בבית הכנסת במהלך כל ימות השנה: בימי חול, בשבתות ובמועדים.[6] הן התעקשו לקחת חלק בטקסים שאירעו בבית הכנסת, ונצמדו בקפדנות לחובתן במצוות התפילה.[7]
בתשובות המהר"ם מרוטנבורג מהמאה השלוש עשרה, מובאת קובלה של אישה אלמנה המעורבת בסכסוך עם אלמנה אחרת. כשהבהירה כי אין ברצונה לעזוב את הקהילה שבה התגוררה, נימוקה לכך היה שהיא איננה מוכנה "לצאת מן העיר, מקרוביה ומביתה וממקום תפילתה במניין".[8] עדות נוספת לחלקן הפעיל של הנשים בבית הכנסת בימי הביניים היא בחיוב שהוטל עליהן בהוצאות שהיו כרוכות בקיום התפילה בימים הנוראים, בשל היותן מתפללות קבועות בימים אלה.[9]
מקומן של הנשים בבית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אף הגדרת חז"ל את בית הכנסת כ"מקום של כולם", אין חולק על כך שהתפילה עצמה התנהלה והונהגה על ידי גברים בלבד.[10] על אף חובתן של הנשים במצוות התפילה וחלקן הפעיל בבתי הכנסת, נשות אשכנז בימי הביניים היו בדרגה נחותה מזו של הגברים, בעיקר בשל בורותן בשפת העברית שהיא שפת התפילה.[11]
נאסר על נשים להיכנס לעזרת הגברים בזמן התפילה[11], נשים נידות הוצאו מבית הכנסת[12], ועל פי ספרו של לודוויג לויזון, "נפשות צדיקים" (1855), הנשים לא ראו או שמעו דבר מן המתרחש בעזרת הגברים. על כן, נוצר צורך לבנות לנשים בתי תפילה הנפרדים מאלו של הגברים.[13] לא ברור אם צורך זה נבע בהכרח מדרגתן הפחותה של הנשים בבית הכנסת. ייתכן וזוהי תופעת לוואי של ההתעוררות הדתית בקרב נשים במאה האחת עשרה באירופה,[2] או שזהו מנהג שהתפתח באופן עצמאי עם ההתיישבות היהודית באירופה.[14]
החל מהמאה השתים עשרה ניתן לראות שימוש בביטוי "בית-כנסת הנשים" או "בית הנשים" לתיאור מקום תפילתן הנפרד של הנשים. אין כל אזכורים למושג עזרת נשים ויש בכך להעיד כי מקום תפילתן של הנשים היה ישות נפרדת לחלוטין מבניין התפילה המרכזי של הגברים.[15] מתוך רישום עסקאות הנכסים בשנת 1944 בנירנברג, עולה כי "עזרת הנשים" הייתה מרוחקת מאוד ושכנה בבית שכלל לא השתייך לקהילה היהודית.[12]
רוב בתי הכנסת שנבנו באשכנז בראשית האלף השני לספירה נבנו ללא עזרת נשים. עזרה מופרדת לנשים היא תוספת מאוחרת יותר למבנים הקיימים. דוגמה לכך ניתן לראות בוורמייזא (וורמס כפי שמקובל לכנותה כיום) בה קיים בית הכנסת העתיק ביותר של ימי הביניים.[16] בית הכנסת נבנה בשנת 1175 ובשנת 1213 נוספה לו עזרת נשים. כתובת על קיר בית הכנסת מהווה את העדות הקדומה ביותר על עצם קיומה של עזרת נשים בבית כנסת כחדר נפרד ליד עזרת הגברים.[17]
(כאן ראוי לציין, שלעומת קהילת אשכנז, עמדה קהילת יהדות קוצ'ין אשר בדרום הודו, ובה מעמד הנשים היה נעלה מאוד. שליח הציבור היה "עולה" לקומה העליונה, בסמוך לעזרת הנשים, בימים מיוחדים כגון חגים. שירת הנשים מהווה עד היום, כאחד מעקרי מנהגי קהילה זו. עד היום, הנשים מלמדות את בניהם את טעמי המקרא, ובקיאות בפיוטים אף יותר מהגברים), הן אף קוראות מעזרת הנשים פסוק אחד מספר התורה, בחג שמחת תורה. מעניינת העובדה, שנספחו לקהילה מיוחדת זו, יהודים מאשכנז, שהיו לה לרבנים ולמלמדים, בעיקר במאות השנים האחרונות.)
בעלות התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב"בית הכנסת של הנשים" התפתח תפקיד של "בעלות התפילה", נשים משכילות אשר הקריאו את התפילות בלשונות המקובלות והידועות (כגון יידיש ועברית) לשאר נשות הקהילה, שרובן לא ידעו קרוא וכתוב ולא הבינו את שפת העברית.[12]
מתוך "בעלות התפילה" אשר שימשו כחזניות בבתי הכנסת, בולטות שלש דמויות: דולצא (Dolce) אשת ר' אלעזר מוורמייזא, ריכנצא (Richenza) שנזכרה ברשימת הנהרגים על קידוש השם בנירנברג[18], ומרת אורגיה (Urgia).[19]
דולצא:
בקינתו של ר' אלעזר בעל הרוקח על אשתו דולצא, שנרצחה בידי הצלבנים במסע הצלב השלישי בשנת 1197, ישנו ביטוי מובהק למעורבותה ולפעילותה של דולצא בחיים הרוחניים של הקהילה שבה היא חיה ולתפקידה כחזנית באותו בית כנסת של נשים[20]: "בכל המדינות לימדה נשים ומנעמת זמרים."[21]
מרת אורגיה:
ערך מורחב – אורניה (חזנית)
תפקידה של מרת אורגיה (שנפטרה בשנת 1275) כחזנית בקהילת וורמס עולה מן הכתוב על מצבתה: "והיא גם היא בקול זמרה לנשים משוררת בפיוטים".[22]
ריכנצא:
ריכנצא, שנרצחה בשנת 1298 עם עוד שש מאות נשים בנירנברג, מתוארת אף היא כ"אשה שהתפללה בעד הנשים".[23]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Simha Goldin, Jewish Women In Europe In The Middle Ages: A Quiet Revolution, Manchester: Manchester University Press, 2011, עמ' 173
- ^ 1 2 דניאל שפרבר, קריאת נשים בתורה: פרקים במדיניות פסיקה., ירושלים: הוצאת ראובן מס, 2007, עמ' 198
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ג'
- ^ הרב יוסף קארו, טור שולחן ערוך: אורח חיים, סימן קו., צפת, 1565
- ^ בטחה, הר שפי., "נשים בקיום מצוות בשנים 1050-1350: בין הלכה למנהג". (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית), http://hufind.huji.ac.il/Record/HUJ001489431, 2002, עמ' 161, ירושלים
- ^ בטחה, הר שפי., "נשים בקיום מצוות בשנים 1050-1350: בין הלכה למנהג". (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית), http://hufind.huji.ac.il/Record/HUJ001489431, 2002, עמ' 164, ירושלים
- ^ Simha Goldin, Jewish Women In Europe In The Middle Ages: A Quiet Revolution, Manchester: Manchester University Press, 2011, עמ' 73
- ^ המה"רם מרוטנברג, תשובות, פסוקים ומנהגים, ב, סימן עא, עמוד סד-סה
- ^ בטחה, הר שפי, "נשים בקיום מצוות בשנים 1050-1350: בין הלכה למנהג". (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית), http://hufind.huji.ac.il/Record/HUJ001489431, 2002, עמ' 168, ירושלים
- ^ Simha Goldin, Jewish Women In Europe In The Middle Ages: A Quiet Revolution, Manchester: Manchester University Press, 2011, עמ' 173
- ^ 1 2 Simha Goldin, Jewish Women In Europe In The Middle Ages: A Quiet Revolution, Manchester: Manchester University Press, 2011, עמ' 176
- ^ 1 2 3 דניאל שפרבר, קריאת נשים בתורה: פרקים במדיניות פסיקה, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 2007, עמ' 199
- ^ לודוויג לויזון, נפשות צדיקים, פרנקפורט, 1855, עמ' 85-86
- ^ Simha Goldin, Jewish Women In Europe In The Middle Ages: A Quiet Revolution, Manchester: Manchester University Press, 2011, עמ' 177
- ^ בטחה, הר שפי., "נשים בקיום מצוות בשנים 1050-1350: בין הלכה למנהג". (חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית), http://hufind.huji.ac.il/Record/HUJ001489431, 2002, עמ' 173-174, ירושלים
- ^ דניאל שפרבר, קריאת נשים בתורה:פרקים במדיניות פסיקה, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 2007, עמ' 194-195
- ^ ריכרד קראוטהיימר. מגרמנית: עמוס גורן., בתי כנסת בימי הביניים, ירושלים: מוסד ביאליק, 1994 (1927), עמ' 87, 85
- ^ S. Salfeld, Das Martyrologium, des Nuremberger Memorbucher (ספר הזיכרון של וורמס), Berlin, 1898, עמ' 36
- ^ דניאל שפרבר, קריאת נשים בתורה:פרקים במדיניות פסיקה, ירושלים: הוצאת ראובן מס, 2007, עמ' 200
- ^ יוסף יצחק ליפשיץ, חסיד ואשתו, סגולה גיליון 16, 2011 ספטמבר, עמ' 1-2
- ^ אלעזר בן יהודה מוורמייזא, שירת הרוקח, ונציה, 1549, עמ' 229
- ^ לודוויג לויזון, נפשות צדיקים, פרנקפורט, 1855, עמ' 85-86
- ^ S. Salfeld., Das Martyrologium, des Nuremberger Memorbuche (ספר הזיכרון של וורמס), Berlin, 1898, עמ' 178