נידה

ערך זה עוסק במושג ההלכתי נידה. אם התכוונתם למסכת בשם זה, ראו מסכת נידה.

נידה היא פרק הזמן שבו, לפי ההלכה, אישה נעשית טמאה כתוצאה מדם הווסת שלה. כיום המשמעות ההלכתית העיקרית של הנידה היא שהאישה אסורה בקיום יחסי אישות עד שתיטהר בטבילה במקווה. המילה מתייחסת גם לאישה במהלך פרק זמן זה.

מושג הנידה מבטא התרחקות זמנית ונגזר מהשורש נ.ד.ד.‏

בזמן שיהודים הקפידו על טהרתם, מצב זה של נידה היה מחשיב את האישה לאב הטומאה, המטמא אנשים, כלים, מאכלים ומשקאות. כיום אין משמעות לכך, היות וממילא כל היהודים הם בחזקת טמאי מתים, שאף הם אבות הטומאה.

המקור להלכות נידה

דין נידה בתורה

בספר ויקרא, פרק ט"ו, כתוב:

	וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא וְכֹל אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא. וְכָל-הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְכָל-הַנֹּגֵעַ בְּכָל-כְּלִי אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְאִם עַל-הַמִּשְׁכָּב הוּא אוֹ עַל-הַכְּלִי אֲשֶׁר-הִוא יֹשֶׁבֶת-עָלָיו בְּנָגְעוֹ-בוֹ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל-הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר-יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא.

על פי דין התורה, האשה נחשבת נידה במשך שבעה ימים מהיום הראשון לראיית הדם, ללא קשר אם היא רואה דם בשאר הימים או לא. לאחר שבעת הימים האשה נטהרת על ידי טבילה במקווה ואז היא מותרת לבעלה.

דין זבה בתורה

אישה הרואה דם שלא בזמן המחזור נקראת זבה. הזבה צריכה לספור מיום הפסקת ראיית הדם שבעה ימים נקיים רצופים שבהם היא לא רואה דם כלל. כפי שממשיך הכתוב בפרק ט"ו:

	וְאִשָּׁה כִּי-יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ אוֹ כִי-תָזוּב עַל-נִדָּתָהּ כָּל-יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא. כָּל-הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר-תִּשְׁכַּב עָלָיו כָּל-יְמֵי זוֹבָהּ כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ יִהְיֶה-לָּהּ וְכָל-הַכְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ. וְכָל-הַנּוֹגֵעַ בָּם יִטְמָא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְאִם-טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח-לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל-הַכֹּהֵן אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת-הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת-הָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ.

לאחר שבעת הימים הנקיים האשה נטהרת על ידי טבילה במקווה ומותרת לבעלה, אך היא גם צריכה להביא קרבן.

איסור ביאה

בפרק י"ח נאסר קיום יחסי מין עם אישה בזמן נידתה: "וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ." העונש לעובר על איסור זה (במזיד) הוא כרת: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם."‏

הגדרת הנידה מדאורייתא ומדרבנן

הלכות נידה וזבה בדין תורה

התורה קבעה דינים שונים לאישה שרואה דם בזמן הווסת שמוגדר כדם נידה, ולאישה שרואה דם שלא בזמן הווסת שמוגדר כדם זיבה. התורה שבעל פה קבעה תקופה של אחד עשר ימי זיבה לאחר שבעת ימי הנידה, שבהם הדם אינו מהווסת. אישה הרואה דם לאחר אחד עשר ימי הזיבה נחשבת בכל מקרה "נידה" ולא "זבה".

אשה שרואה דם במהלך אחד עשר ימי הזיבה אינה נידה. אם היא רואה דם במשך יום אחד או יומיים, היא טמאה רק באותו יום וביום אחד נוסף בו היא נקראת זבה קטנה או שומרת יום כנגד יום. אם במהלך אחד עשר ימי הזיבה, האישה רואה דם במשך שלושה ימים רצופים, היא נקראת זבה גדולה, ועליה לספור שבעה ימים נקיים רצופים בהם היא לא רואה דם.

בתרשים ניתן לראות את הפרשנות המקובלת לחוק המקראי, בהנחה שלאישה יש מחזור קבוע של 28 ימים:
שבעה ימי נידה מתחילים מרגע תחילת קבלת הוסת. (באדום).
לאחר מכן 11 ימי הזבה, בהם אם תראה דם תצטרך לנהוג לפי דיני זבה קטנה או כדיני זבה גדולה (בוורוד).
לאחר מכן פרק הזמן הבלתי מוגבל עד שתראה דם בפעם הבאה, פרק בן עשרה ימים לאשה בעלת מחזור קבוע של 28 ימים (בלבן).
הקו הכחול מסמן את הזמן שאישה יכולה להיות טהורה ולקיים יחסים במשך החודש.

ספירת ימי הנידה בימינו

ערך מורחב – חומרא דרבי זירא

מחשש לבלבול בחשבון ימי הנידה מול ימי הזיבה, תיקן רבי ל"נשים בשדות" שבכל מקרה שבו האישה עלולה להיות זבה, היא צריכה להיטהר כזבה ולא כנידה. כך שאישה שראתה דם יום או יומיים בלבד ועל כן אינה יכולה להיות זבה, תחכה עד ליום השביעי ולאחריו תטהר. אך אם ראתה דם שלושה ימים או יותר ברציפות, עליה לספור שבעה ימים נקיים, מכיוון שיש אפשרות ששלושת הימים הרצופים היו במהלך אחד עשר ימי הזיבה, ולמעשה היא זבה.

חומרה נוספת נקראת חומרא דרבי זירא. על פיה, כל בנות ישראל מחמירות וסופרות שבעה נקיים לאחר כל ראייה של דם, אפילו ראיית הדם הייתה פחות משלושה ימים רצופים. תקנה מאוחרת יותר היא תקנת פולטת שכבת זרע, לפיה אישה ששאריות נוזל זרע נפלטות מנרתיקה אינה יכולה לספור שבעה נקיים, מחשש לבלבול בבדיקות. לפי דעת השולחן ערוך, די בניקוי הנרתיק בשטיפה במים חמים בשביל לבטל חשש זה. אך למנהג האשכנזים על האישה להמתין עד סוף היום החמישי מיום קיום היחסים, לפני התחלת השבעה נקיים, וכן אין לחלק בין אישה שקיימה יחסים בפועל ובין כל אישה שהייתה טהורה. חומרות אלו גרמו לנשים שמחזורן החודשי קצר במיוחד לעקרות הלכתית. כשהדבר נתגלה, היו פוסקים כמו הרב צבי פסח פרנק שהציעו לנשים להיטהר רק פעם בשני מחזורים חודשיים, ובכך לחסוך את המתנת הימים הנוספים. פוסקים אחרים, כמו הרב משה פיינשטיין פסקו שבמקרים אלו אין צורך להמתין חמישה ימים לפני תחילת הספירה. כיום נוהגות חלק מנשים אלו להאריך את המחזור החודשי שלהן באמצעות גלולות.

הקראים אינם מקבלים את גזירות חז"ל כך שאצלם טומאת הנידה אורכת שבעה ימים בלבד.

תנאים למצב נידה

שלושה תנאים נאמרו בדם ההופך אישה לנידה:

1. שיהיה דם (ולא חומר אחר);
2. שיצא מן הרחם;
3. שילווה בהרגשה;

הבחנה בין דם להפרשות אחרות

כאמור, הפרשה שאיננה דם, גם אם יצאה מהרחם, אינה מטמאת. כדי להבחין בין דם להפרשות אחרות, זיהו חז"ל בין צבעים של דם, אשר מטמא, לבין צבעים שאינם של דם, שהם טהורים. באופן כללי, שחור ואדום הם צבעים של דם, בעוד חום וצהוב הם צבעים של הפרשות אחרות. אולם מכיוון שהצבעים הם על רצף של גוונים שקשה להבדיל ביניהם, קיימים מקרים רבים בהם לא ברור האם הצבע טהור או טמא. רבנים, ולאחרונה גם בודקות טהרה, עוברים הכשרה להבדיל בין צבעים טהורים לטמאים.

מקור הדם

דם שנמצא בבדיקה פנימית (בנרתיק האישה), חזקתו שמקורו ברחם ושיצא בהרגשה. רק אם מוכח שמקורו הוא פצע בנרתיק ניתן לטהרו. חכמים הוסיפו וגזרו טומאה גם על אישה שנמצא כתם דם על גופה או בגדיה, קיימת אפשרות שמקורו ברחם ואין הסבר חילופי למקורו. לדוגמא אם האישה עברה באותו יום ב"שוק של טבחים", מייחסים את הכתם לדם בעלי החיים. לעתים נדירות קיימת בעיות הלכתיות בזיהוי הדם כאשר אישה מדממת בעקבות קיום יחסי אישות לבעיה זו הועלו פתרונות שנועדו לזהות את מקור הדם.

הרגשה המטמאת

התנאי השלישי לטומאה הוא שהדם יצא מהרחם ב'הרגשה'. ישנן שלושה סוגי הרגש שהוזכרו בהקשר זה:

1. "נזדעזע גופה";
2. הרגשת פתיחת צוואר הרחם;
3. תחושת זיבת הדם;

תקפותה של התחושה השלישית תלויה במחלוקת הלכתית.

יש הסוברים שבימינו יש לחשוש שאישה הרגישה הרגשה האוסרת בלי לשים לב לכך ולהחשיב כל אישה שדיממה מהרחם לספק נידה.

טהרת הנידה

תהליך טהרת הנידה מפורט בהרחבה בערך טהרת המשפחה.

הלכות טומאת הנידה

הנידה היא אב הטומאה, ומטמאת אדם, כלים, מזון ומשקה במגעה. טומאת הנידה חמורה יותר מאבות טומאה אחרים במספר פרטים:

• כמו בטומאת הזב, "משכב ומושב" הנידה נעשים "אב הטומאה" בעצמם, וכן היא מטמאת ב"היסט" גם בלא נגיעה ישירה.
• "מעיינות הנידה" - נוזלי הגוף של נידה נחשבים אף הם ל"אב הטומאה" כמו "מעיינות הזב". הנוזלים הטמאים בנידה הם הרוק, השתן ודם הווסת. בעבר היה מקובל להשתמש בשתן כחומר כביסה, והתוספתא מציינת, שבנות ישראל הקפידו שלא להשתמש בשתן היוצא בימי טומאתן, ולכן אדם הקונה שתן לא היה צריך לברר האם הוא טהור או טמא.‏
• "בועל נידה" - גבר המקיים יחסי מין עם נידה (דבר שאסור לעשותו) נטמא והופך גם הוא ל"אב הטומאה" למשך שבעה ימים, והוא מכונה "בועל נידה". טומאתו קלה יותר מזו של הנידה עצמה: המצעים שעליהם הוא יושב אינם "אב הטומאה" אלא "ראשון לטומאה" בלבד. באשר לשאר החומרות המיוחדות בנידה, קיימים חילוקי דעות בין הפרשנים בשאלה האם הם נאמרו גם על בועל נידה.‏
• טומאת הנידה היא אחד מן הטומאות היוצאות מגוף האדם שבהן החמירה התורה ואסרה כניסה להר הבית כולו. כמו כן, טומאות אלו לא מותרות אפילו כאשר טומאה הותרה בציבור.

היחס לנידה

מלבד האיסורים וההרחקות ההלכתיות החלות על האישה הנידה ככל הנשים האסורות לבעליהן (פירוט מלא נמצא בערך טהרת המשפחה), לאורך הדורות נמצאו גם התייחסויות לנידה כאישה טמאה שיש להתרחק ממנה לחלוטין ^{[דרושה הבהרה]}, להיזהר ממגע שלה במאכלים, מהסתכלות בפניה ועוד. יחס זה מופיע אצל קבוצות אחדות: הצדוקים ובעקבותיהם הקראים, השומרונים וביתא ישראל. במידה רבה, גם חסידי אשכנז הראשונים מציגים התייחסות כזאת. שרידים של יחסים אלו נותרו כהלכות המופיעות גם בספרי הלכה בני זמננו.^{[דרוש מקור]}

מאידך, בדברי חז"ל נכתב: "כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה - נידה עושה לבעלה, חוץ ממזיגת הכוס, והצעת המטה, והרחצת פניו ידיו ורגליו".‏ עוד נכתב בתלמוד: "זקנים הראשונים אמרו: שלא תכחול ולא תפקוס [=איפור] ולא תתקשט בבגדי צבעונין. עד שבא רבי עקיבא ולימד: אם כן אתה מגנה על בעלה, ונמצא בעלה מגרשה!".‏ עם זאת יש מן הראשונים שהסיקו ממשנה במסכת נידה שהיה מקובל לייחד לאישה חדר מיוחד בבית לימי נידתה כדי שלא תטמא את כל מה שבבית.‏

טקסט קדום וחריג בשם "ברייתא דמסכת נדה" מכיל הרחקות רבות מסוג זה: "אסור לשאול בשלומה של נידה... אפילו הדיבור היוצא מפיה הוא טמא... אסור לאדם להלך אחר הנידה ולדרוס את עפרה... ואסור ליהנות ממעשה ידיה". הרמב"ן ציטט את הברייתא, אותה ייחס לתקופת התנאים^{[דרוש מקור]} והסיק מכאן ש"היו הנידות בימי הקדמונים מרוחקות מאד... לא יתקרבו אל אדם ולא ידברו בו... והיו יושבות בדד באהל לא יכנס בו אדם".‏ אך החוקרים נוטים לייחס את ה"ברייתא" הזו למקור המקורב לקראים.‏

נידה בזרמי היהדות המודרנית

פוסקי הלכה קונסרבטיבים מורים להקפיד על האיסור לקיים יחסי אישות כאשר האישה נידה, אם כי ישנם חילוקי דעות בנוגע לשמירה על הרחקות נוספות כגון האיסור המוחלט על כל נגיעה בן בני-זוג כאשר האישה נידה.

מספר רבנים קונסרבטיבים פסקו שאין חובה לשמור בימינו על שבעה נקיים, ונשים יכולות לטבול ולקיים יחסי אישות כעבור שבעה ימים מתחילת הווסת, על פי דין תורה.

לקריאה נוספת

• הלכות נידה: שולחן ערוך, יורה דעה סימנים קפג-ר.
• הרב מרדכי אליהו, דרכי טהרה

ראו גם

• טהרת המשפחה
• וסת
• רואה מחמת תשמיש
• עקרות הלכתית

קישורים חיצוניים

• נידה וזבה באתר המכון לחקר הרפואה ע"פ התורה
• הושע הורוביץ, השתלשלותן של הלכות נידה בראי האגדה התלמודית, באתר מרכז ישיבות בני עקיבא
• ההלכה והלכות נידה - מצוי ורצוי, מאת דניאל רוזנק, באתר מקוה.נט
• "להחזיר טהרה ליושנה" - הגזירות המאריכות את תקופת הנידה כגורם לעקרות הלכתית
• דניאל רוזנק ההלכה והלכות נידה מתוך דעות 32, סיוון תשס"ז באתר נאמני תורה ועבודה
• מנהג הנידה, באתר של הקהילה השומרונית בישראל
• לוח טהרה למעקב אחר ימי הנידה
• ההבדל בין נידה לזבה באתר למקוריות במצוות
• בית הוראה להלכות טהרה - מענה מהיר לשאלות בהלכות נידה, באתר ישיבה
• יאיר אטינגר, השתגעתם? הרסתם לי את החיים בגלל גזירה דרבנן? היש אלוהים בלבכם???!!!!!!, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2006
• יעל איכנולד, יום בחייו של זוג שומר נידה. בואו לראות, באתר ynet‏, 13 בנובמבר 2007 - על סרטון אנימציה של דפנה סודרי

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.