15 מיליון נקודות

**15 מיליון נקודות**
**Fifteen Million Merits**
פרק מ"מראה שחורה"
	הפרק "15 מיליון נקודות" מתוך "מראה שחורה"
מספר פרק	2
מספר עונה	1
תאריך שידור מקורי	11 בדצמבר 2011
אורך	62 דק'
שפה	אנגלית
תסריט	צ'ארלי ברוקר, קוני הוק
בימוי	יורוס לין
כוכבים אורחים	דניאל קלויה – בינגהאם "בינג" מדסן; ג'סיקה בראון – אבי חאן; רופרט אוורט – השופט הופ; ג'וליה דייוויס – השופטת צ'אריטי; אשלי תומאס – השופט ווראטין; פול פופלוול – דסטין;
	דף הפרק ב-IMDb

15 מיליון נקודות (באנגלית: Fifteen Million Merits) הוא הפרק השני מתוך שלושה בעונה הראשונה של אנתולוגיית המדע הבדיוני הבריטית "מראה שחורה". הוא נכתב על ידי יוצר הסדרה צ'ארלי ברוקר ואשתו התסריטאית קוני האק ובוים על ידי ארוס לין. הפרק שודר לראשונה בערוץ 4 הבריטי ב-11 בדצמבר 2011.

בעולם שבו רוב האוכלוסייה חייבת לדווש על אופני כושר, כדי להפעיל את סביבתם האלקטרונית, ולהשיג נקודות זכות בשם "Merits", הפרק מספר את סיפורו של בינג (דניאל קלויה), שפוגש את אבי (ג'סיקה בראון פינדלי) ומשכנע אותה להשתתף בתוכנית כישרונות טלוויזיונית, כדי לברוח מעולם ה"עבדות" שסובב אותם. הפרק הוא דיסטופיית מדע בדיוני שמכיל הקבלה לתוכניות ריאליטי ואישים, כגון "X פקטור" וסיימון קאוול.

הפרק קיבל ביקורות חיוביות. כמה מהמבקרים שיבחו את הסגנון הוויזואלי ואת אופי המחשבה של הפרק, ומאמינים שהוא עולה על הפרק הקודם, "ההמנון הלאומי". אחרים ביקרו את הפרק על היותו לא מקורי.^[1]^[2]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסייה מתגוררת בחלל סגור, אוטומטי, המכוסה כמעט כולו באריחי זכוכית שמשמשים כמסכי וידאו אינטראקטיביים עם תכנים בידוריים מותאמים אישית ופרסומות שמופיעות באופן תכוף. האנשים שנמצאים במתקן רוכבים על אופני כושר כדי לייצר חשמל תמורת נקודות זכות, "merits", שמשמשות להם כסוג של מטבע. החברה מדירה אנשים הסובלים מעודף משקל, והם עובדים כמנקים סביב המכונות (שם תוקפים אותם מילולית) או מושפלים בתוכניות בידור.

בינגהאם "בינג" מדסן (דניאל קלויה) ירש לאחרונה כמה מיליוני נקודות מאחיו המת. הוא שומע במקרה את אבי קהן (ג'סיקה בראון) שרה בשירותים, והוא מעודד אותה להירשם ל"Hot Shot", תוכנית בידור למציאת כישרונות בסגנון "X פקטור" שהזוכים בה יוכלו לוותר על חיי ה"עבדות" שבהם הם נמצאים, ולעבור לחיות חיי פאר. הם מבינים כי כרטיס השתתפות באודישן עולה 12 מיליון נקודות, ואבי נותנת לבינג בעל כורחה לקנות לה כרטיס. בינג מבין רק מאוחר יותר שהכרטיס עולה 15 מיליון נקודות – כמעט כל הנקודות שלו – אבל הוא קונה את הכרטיס בכל זאת. אבי הולכת לאודישן עם בינג המלווה, שם היא נדרשת לשתות משקה מסמם בשם "Cuppliance" - "צייתנות", ויוצאת לשיר את השיר "Anyone Who Knows What Love Is" של אירמה תומאס לשופטים הופ, צ'אריטי וריית'. על אף שהתרשמו מיכולותיה, הם אומרים לה שאין יותר מקומות לזמרים, והופ מציע שתשתתף במקום זאת בתוכנית פורנוגרפית בשם "ריית' בייבז". למרות התנגדותו של בינג מאחורי הקלעים, אבי הנתונה ללחץ מצד הקהל והשופטים ותחת המשקה המסמם הגורם לה לציית, מקבלת את ההצעה, בעוד בינג נשאר שבור לב.

יום אחד, בינג נחשף לפרסומת לתוכנית "ריית' בייבז", בכיכובה של אבי. בינג נאלץ לראות את הפרסומת במלואה כיוון שלא נותרו לו נקודות שייתנו לו לדלג עליה, וכאשר הוא מסיט את מבטו, נשמע צפצוף חזק עד שהוא נאלץ להסתכל בחזרה על המסך. בינג חובט בכעס באחד האריחים, ומנפץ אותו. הוא מרים חתיכת זכוכית שבורה וחותך לעצמו חתיכת עור ביד שמכילה את הקעקוע הזמני של "Hot Shot" שניתן לו באודישן. הוא מבלה את החודשים הקרובים בניסיון להשיג 15 מיליון נקודות כדי לקנות עוד כרטיס השתתפות ב-"Hot Shot".

באודישן שלו, בינג מסתיר את הזכוכית במכנסיים שלו ואומר שהוא כבר שתה מהמשקה המסמם. הוא מתחיל את הופעתו בנאמבר ריקוד, אבל באמצע הביצוע הוא שולף את הזכוכית ומאיים לשסף באמצעותה את גרונו. ריית' מעודד אותו לעשות זאת, אבל השופטים האחרים אומרים לו לדבר. בינג נואם נאום מלא ברגשות זעם, בוכה על כך שהמערכת אינה הוגנת ומביע את כעסו על כך שהשופטים גזלו ממנו את הדבר היחיד שהוא מצא במתקן שחש שהוא אמיתי וטהור. השופטים מתרשמים מ"הופעתו" ומציעים לו תוכנית משלו, שבה הוא יוכל לנאום על המערכת מספר פעמים בשבוע.

במקום להתנגד למערכת, הוא מסכים, והוא נראה מסיים אחד מנאומיו בתא מזויף בפנטהאוס שלו. בנימה זו, הוא מביט החוצה מחדרו לקראת מה שנראה כיער ירוק עצום.

ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרק מסווג תחת הז'אנרים דיסטופיה, מדע בדיוני ודרמה.^[3] ראיין למבי השווה אותו לרומנים דיסטופיים כגון 1984, עולם חדש מופלא ו-We, בשל העלילה שסובבת סביב מערכת יחסים "חורצת גורלות".^[4] על פי סאם וולסטון, בינג הוא גיבור טראגי.^[5] בהקשר לקצב התקדמות העלילה, דייוויד סימס כתב כי הפרק הוא "חסכוני עם המידע שהוא נותן לצופה".^[3]

בסוף הפרק בינג מביט אל עבר יער עצום מבעד לאריחי הזכוכית. ניתן להסיק שהיער מוצג כמערכת מסכים, אך דרך נוספת להבין את סיום הפרק היא להניח כי היער לא מוצג על ידי מערכת מסכים, אלא נשקף על ידי חלונות פשוטים. פרשנות כזו מוסיפה ביקורת על כך שהאנושות בוחרת להקיף עצמה בטכנולוגיה ולא בטבע האמיתי.