סיימון קאוול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיימון קאוול
Simon Cowell.jpg
סיימון קאוול, 2006
מידע כללי
תאריך לידה 7 באוקטובר 1959
מקום לידה למבט, לונדון, אנגליה
עיסוק מפיק מוזיקה, מפיק טלוויזיה
חברת תקליטים EMI, E&S Music‏, BMG‏, Fanfare Records‏, S Records‏, סוני מיוזיק‏, ‏Syco

סיימון קאוולאנגלית: Simon Cowell; נולד ב-7 באוקטובר 1959) הוא מפיק טלוויזיה ומוזיקה, וידוען בריטי.

נודע במיוחד בזכות דמותו הסרקסטית במסגרת תפקידו כשופט בתוכניות מציאות לגילוי כשרונות, ביניהן פופ איידול ואמריקן איידול (המקבילות לכוכב נולד הישראלית), ולאחר מכן בתוכניות דומות שיצר: The X Factor ו-Britain's Got Talent (המקבילה להדבר הגדול הבא הישראלית).

נחשב לאחד האנשים המשפיעים ביותר בעולם על שוק המוזיקה של העשור הראשון של המאה ה-21.‏[1][2]

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאוול הוא יליד רובע למבת' בלונדון, אנגליה. אביו היה ממוצא יהודי ואמו נוצריה מסקוטלנד.‏[3] הוא החל את הקריירה בשנות השמונים כמנהל רפרטואר ואמנים בחברת EMI, וב-1985 הקים חברת תקליטים קטנה בשם Fanfare Records, שעבדה עם חברת הפקת הלהיטים סטוק אייטקן ווטרמן. כאשר נמכרה החברה ל-BMG ("סוני מיוזיק" לשעבר) עבר קאוול להיות מנהל רפרטואר ואמנים בחברה זו. הוא החתים לחברה אמני מוזיקת פופ שונים, ביניהם סקרנות הרגה את החתול ולהקות הבנים וסטלייף ופייב. ב-2002 הקים את חברת ההפקה Syco [דרושה הבהרה], שמשמשת להפקת תוכניות טלוויזיה בתחום המוזיקה, ולהפקת תקליטיהם של הזוכים בתחרות במסגרת תוכניות אלו.

שופט בתחרויות כשרונות במסגרת תוכניות מציאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2001 השתתף כשופט בתוכניות מציאות בתחום הכשרונות, תחילה בתוכנית פופ איידול הבריטית ושנה לאחר מכן בגרסתה האמריקאית אמריקן איידול. קאוול התבלט בסגנונו הסרקסטי והבוטה, ובכך שלא נמנע מהתקפות והטחת עלבונות כלפי המשתתפים בתוכנית, הן המתמודדים והן חבריו לפאנל השופטים. משפט שהפך מזוהה עמו היה "I don't mean to be rude, but..." (בתרגום חופשי: "אני לא רוצה להיות גס רוח, אבל...") שאותו המשיך, כשהשתמש בו בתוכניות, בשטף עלבונות.‏[4]

הפורמט "איידול" היה להצלחה רבה ונפוץ בגרסאות מקומיות ברחבי העולם (בין אם תחת אותו מותג ובין אם בחיקויו, כמו כוכב נולד הישראלית), ודמות השופט הבוטֶה והסרקסטי של קאוול נתפשה כחלק מהותי בפורמט ובהצלחתו, וכך בהפקות מקומיות שונות של המותג "איידול" ומקבילותיו, דאגה ההפקה המקומית ללהק לצוות השופטים דמות מקומית שחיקתה את התנהגותו.

ב-2002 הקים את חברת ההפקה בתחום הטלוויזיה והמוזיקה, Syco. [דרושה הבהרה] לימים שימשה Syco להפקת תוכניות מציאות נוספות באותו סגנון שקאוול יצר, והן כחברת התקליטים המחתימה את הזוכים בתחרות.

ב-2004 החלו שידוריה של תוכנית המציאות הבריטית The X Factor, שאת הפורמט שלה יצר קאוול, ואותה גם הפיק והשתתף בה כשופט. כמו פופ איידול ואמריקן איידול, גם The X Factor נועדה לאיתור ופיתוח כשרונות מוזיקליים במסגרת תחרות כשרונות. הפרס הראשון היה הפקת תקליט בחברת Syco.

כך מרוויח קאוול פעמיים, הן כמפיק ובעל זכויות השידור, והן ממכירות התקליטים, שהופכים למוצרים מבוקשים בקרב קהל הצופים הגדול (בגמר עונה 4 צפו 12.7 מיליון צופים, שהם 55% מנתח הצפייה;‏[5] המספר רק עלה בגמר עונה 5, שאירחה את בריטני ספירס). מבקרים טוענים שקאוול יצר סגנון מוזיקלי בשם "אקס פקטור" שכל תכליתו לזכות בתחרויות זמר טלווזיוניות, חסר עומק אמנותי, נגוע בקיטש ומופק באופן אקסטרווגנטי. הוא מואשם באופן אישי על כך שיצר מצב שבו עבור דור שלם המוזיקה אינה אלא כלי ריק על מנת להפוך לידוענים.‏[6] קאוול האשים את מבקריו שהם מונעים מקנאה בהצלחתו, והשיב שהכסף הרב שמכניסה Syco לחברת האם שלה מאפשר פיתוח של כשרונות חדשים.‏[7]

ב-2007 החלו שידוריה של התוכנית הבריטית Britain's Got Talent, עוד תוכנית דומה, גם היא פורמט שיצר קאוול, ומבוצע בהפקתו ובהשתתפותו כשופט, וגם בה הפרס המוענק לזוכה הוא הפקת תקליט על ידי Syco. גם הפורמט הזה ("Got Talent") הפך למותג והופק באופן מקומי בארצות שונות (בארצות הברית America's Got Talent, ובישראל תוכנית מקבילה היא הדבר הגדול הבא). תוכנית זו פנתה לקהל משתתפים רחב יותר ולכשרונות רבים יותר, בכך שלא הוגבלה למוזיקת הפופ. אחד מהרגעים הנודעים במיוחד במהלך התוכנית, שנחשף ברחבי העולם הרבה מעבר לקהל הצופים של התוכנית,‏[8] היה מבחן הבמה של המועמדת סוזאן בויל בעונה השלישית של התוכנית ב-2009, שהדהימה את הקהל והשופטים בשירתה הצלולה ורבת הכישרון, שעמדה בניגוד-לכאורה לחזות חיצונית מרושלת. רבים ראו זאת כמניפולציה של קאוול[דרוש מקור] שמטרתה להעלות את שיעור הרייניטג של התוכנית ולקדם את מכירות אלבום הבכורה של בויל, שהצהיר קאוול מראש שבכוונתו להפיק אותו, כשבוע בלבד מאז הופעתה בתוכנית.‏[9] אלבום הבכורה של בויל אכן הופק על ידי Syco, למרות שלא זכתה במקום הראשון, והיה להצלחה מסחרית אדירה.‏[10]

חיים אישיים

בפברואר 2014 נולד בנו הראשון מהשחקנית לורן סילברמן. הוא חולק את מגוריו בין אנגליה לארצות הברית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "במסגרת סיכומי העשור בבריטניה, קשה למצוא רשימה של אנשי העשור שאינה כוללת את קאוול" –שאול אדר, סיכום העשור - כך הפך סיימון קאוול ממפיק בריטי קטן, למולטי מיליונר טלוויזיה אמריקאי, באתר הארץ, 25/12/09
  2. ^ בטיים מגזין נכלל קאוול ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם בשנת 2004 [1] ובשנת 2010 [2]
  3. ^ Tom Bower, Sweet Revenge: The Intimate Life of Simon Cowell, 2012, עמ' 1–19.
  4. ^ המשפט שימש גם כשם הכותרת לאוטוביוגרפיה שכתב קאוול ב-2003.
  5. ^ כל מה שיש לדעת על גמר עונה 4
  6. ^ פאק יו סיימון קאוול, שאול אדר על התארגנות למניעת הגעת תקליטה של סוזן בויל לראש מצעד המכירות
  7. ^ ראו למשל תגובתו לביקורת של הזמרת אלי ג'קסון
  8. ^ סיפור המקרה פורסם בשידורי חדשות רבים [דרוש מקור], וסרטון האודישן באתר YouTube רשם מעל למאה מליון צפיות, בנוסף להעתקים של הסרטון שרשמו גם הם מיליוני צפיות.
    ראו גם: Eliot Van Buskirk, Susan Boyle YouTube Video: 100 Million Hits, So Where's the Money?, 20.4.2009 (באנגלית)
  9. ^ רותה קופפר, סוזן בויל: הרווח הכפול של השופט סיימון קאוול, באתר עכבר העיר, 22/4/2009
  10. ^ ראו פרטים נוספים בערך האלבום I Dreamed a Dream