1984 (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריכת הספר בגרסה העברית

1984אנגלית: Nineteen Eighty-Four) הוא שמו של רומן דיסטופי שכתב ג'ורג' אורוול. בספר מתאר אורוול חיים המתנהלים תחת שלטון טוטליטרי קיצוני. 1984 זכה להתייחסויות שונות: יש בו ביקורת פוליטית חריפה על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות ועל טוטליטריזם בכלל, אך יש בו גם מסרים מוסריים, פסיכולוגיים וסוציולוגיים.

לספר ולרעיונות שביטא בו אורוול נודעה השפעה תרבותית ניכרת. הדיסטופיה שיצר אורוול בספר היא עולם קודר המנוהל ומפוקח באמצעים של שליטה פיזית ומנטאלית ומוחלטת - ההגשמה המלאה של המשטר הטוטליטרי. ראייתו הייחודית של אורוול את מערכת היחסים שבין היחיד לחברה, את האידאולוגיה המוצגת במערומיה, ואת תפקיד המפלגה והמדינה, מאירה באור אחר גם משטרים וחברות שונים מאוד מאלו שעליהם כתב אורוול. כך למשל, הביטוי "האח הגדול" הפך מטבע לשון המתייחס למצב בו פרטים נתונים לפיקוח ולניטור מתמידים מטעם השלטון. אורוול דמיין מצב כזה, אך כיום מחזיקות מדינות באמצעים טכנולוגיים המאפשרים ליישם את החזון הזה במידה כזו או אחרת. עוד טבע אורוול את המושג משטרת המחשבות, משטרה חשאית שמטרתה למנוע מאזרחי המדינה להעלות על דעתם רעיונות הסותרים את מטרות המשטר. נוהגים להשתמש בביטוי זה, לעתים, בהתייחס לשלטון המנסה להגביל את חופש הביטוי של אזרחיו.

עלילת הספר והעולם המוצג בו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר, שנכתב בשנת 1948 ופורסם ב-8 ביוני 1949, הוא מעין חזיון של הכותב על שנת 1984. בשנה זו העולם מחולק לשלוש מדינות־על הנלחמות זו בזו ללא הרף: אוקיאניה, המשתרעת על פני ארצות הברית, אמריקה הלטינית, האיים הבריטיים, אוסטרליה והחלק הדרומי של אפריקה, איראסיה הכוללת את ברית המועצות ואירופה היבשתית, ואיסטאסיה הכוללת את יפן, סין, קוריאה וחלק מן המדינות במזרח הרחוק.

גיבור הספר, וינסטון סמית, חי ב"אוקיאניה", מדינה טוטליטרית שבה האזרחים נמצאים תחת עינו הפקוחה של "האח הגדול", שליט המפלגה. ההיסטוריה משוכתבת לפי צורכי ההנהגה, והשפה המדוברת מותאמת, והופכת לשפה הנקראת "שיחדש" (Newspeak), כך שתוגבל יכולת החשיבה של האזרחים. מטרת ה"שיחדש" היא לצמצם את אוצר המילים, תוך סילוק מונחים כ"חופש", ובד בבד ליצור מצב בו הדיבור הופך להיות פעולה אוטומטית שמקורה בגרון האנושי, ולא פעולה מנטלית שמקורה במוח. כך למשל, תרגום לשיחדש של הפסקה המפורסמת מהחוקה האמריקאית, המדברת על חופש ועל המרדף אחר האושר, הינו מילה אחת- "חשובפשע" (Thoughtcrime) - המילה המיוחדת בשיחדש לכל פעילות מנטלית שאינה על פי עקרונות המפלגה.

מפה מדינית של העולם המתואר בספר

בעולם הקודר המתואר בספר, אין לאדם חופש חשיבה, הוא מצווה לפעול כפי ש"האח הגדול" רוצה, על מנת לרצות את המפלגה. מסך הטלסקרין (Telescreen)(מכשיר פיקוח) נמצא בכל פינה והאח הגדול - עינו תמיד פקוחה. כל סטייה ולו הקטנה ביותר - חיוך בלתי צפוי; הליכה לכיוון שונה מהרגיל; מחשבה המביעה ביקורת על השלטונות - תביא על המעז את יד המפלגה.

הגיבור עובד ב"מחלקת המסמכים" שבמיניסטריון-האמת, תפקידו לשכתב את ההיסטוריה עבור המפלגה. הוא מקבל קטעי עיתונות "בעייתיים" כגון קטעים המספרים בשבחם של חברי מפלגה שלאחר מכן סרחו, "אויידו" והפכו ל"לא אנשים", כאשר במקומם יש לשתול ידיעות על הגידול הצפוי בייצור השוקולד. או במקרה בו המדינה הכריזה מלחמה על מדינה שכנה היה עליו לשכתב כתבות היסטוריות כך שהמדינה השכנה תאוזכר בהן בצורה שלילית. ב"מיניסטריון-האמת" מוצא וינסטון את אהבתו (פועלת במחלקת ייצור רומנים זעירים ופורנוגרפיה זוטא להמונים, "הפרולים", רומנים המיוצרים בידי מכונה מבלי שתיגע בהם יד אדם). ג'וליה יודעת בדיוק כמוהו, שאין העולם יכול להתקיים כמו שהוא כעת וביחד הם מנסים לשמר את אהבתם אל מול כוחה העצום של המפלגה.

שלוש סיסמאותיה של המפלגה, המתמצתים את עקרונות ה"סוצאנג" (IngSoc), שהוא התורה השלטת, הסוציאליזם האנגלי, מוחדרות ללא הרף למוחם של התושבים:

  • מלחמה היא שלום.
  • חירות היא עבדות.
  • בערות היא כוח.

חבר המפלגה המצוי אצל עקרונות הסוצאנג והשיחדש, אמור להיות מיומן ביותר ב"דוחושב" (doublethink) האומנות העדינה של חשיבת דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת - רק כך ניתן להבין את ססמאות המפלגה, וכן את העובדה כי המקום בו מופצים שקרים גסים נקרא "מיניסטריון האמת" והמקום אליו נלקחים האסירים הפוליטיים נקרא "מיניסטריון האהבה".

בסופו של הספר וינסטון וג'וליה נתפסים בידי המפלגה, ומובאים אל "מיניסטריון האהבה" הוא הכלא של המפלגה. לאחר עינויים פיזיים ומנטליים קשים, מתוודה וינסטון על "פשעיו" כנגד המפלגה, אך עדיין אינו נשבר. גרעין האישיות הפנימי שלו נותר כשהיה. אז מובא וינסטון על ידי החוקר אובריאן אל "חדר 101". בחדר זה מתעמת כל אסיר עם הדבר המפחיד אותו ביותר‏[1]. אצל וינסטון אלו הם עכברושים. משמתקרבים אליו העכברושים זועק וינסטון - "לא אותי, קחו את ג'וליה, היא אשמה בכל". זוהי נקודת השבירה הפסיכולוגית שלו. מכאן ואילך הוא כחומר ביד היוצר בידיו של אובריאן, חוקרו והאדם שמחנך אותו מחדש.

וינסטון וג'וליה, לאחר שבגדו זה בזה, (גם ג'וליה נלקחה לחדר 101) מושארים במצב של "קיום מושעה", אינם מוצאים להורג אלא נותנים להם לחיות את חייהם לפי שעה מתוך ידיעה כי מאסרם והוצאתם להורג צפויה בכל רגע. דווקא במצב זה, לאחר שבגד באישה שאהב, בכל עקרונותיו, ועבר עינויים פיזיים ומנטליים מחרידים, לומד וינסטון סוף-סוף לאהוב את האח הגדול.

פרשנויות שניתנו לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת על הקומוניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר נכללת ביקורת על המשטר הקומוניסטי, בעקבות השינוי שחל בדעותיו של אורוול מספר שנים קודם לכתיבת הספר בהמשך לספרו "חוות החיות". בנוסף, פרטים רבים בספר מהווים תיאור מדויק למדי של החיים בברית המועצות בשנת 1948, ולא תיאור של עולם דמיוני בשנת 1984.

ההתפתחות הטכנולוגית המתוארת בספר (כגון מסך הטלסקרין המשדר תוכניות רדיו ובה בעת מקליט את האיש המאזין לו, עוקב אחר אמרותיו, בין היתר כאלו הנאמרות תוך כדי שינה, ומשדר אותן למרכז מעקב) אינה דמיונית או מהפכנית כמו בספרי מדע בדיוני אחרים, ובשנת 1984, הטכנולוגיה המתוארת בספר נראתה מיושנת לחלוטין (התפתחות הטלוויזיה כמכשיר בידור מרכזי במקום הרדיו, לדוגמה). עיקר כוחו של הספר בתיאור החברה הדיסטופית שבה מתרחש הסיפור, וזאת כאשר עיקר חוזקו של תיאור זה הינו כי המדובר בתיאור ריאלי של ברית המועצות כפי שהכירו אותה אורוול, וידידיו הקומוניסטים:

  • עבודתו של וינסטון כמשכתב רטרואקטיבי של ההיסטוריה אינה כה דמיונית, ובברית המועצות אכן נעשה שכתוב רטרואקטיבי של ההיסטוריה, בריטוש תמונות, בהשמדת ספרים ומגזינים, והסרטת קטעי סרטים "דוקומנטרים" מחדש. דוגמה יפה לכך היא שכאשר לאה גולדברג עבדה בספריה הלאומית בשנות החמישים, שמה היא לב לכך שהתקבל עדכון לאנציקלופדיה הסובייטית הגדולה שעיקרו החלפת הערך "לברנטי בריה" בערך ארוך העוסק במצר ברינג. מכך הסיקו הסובייטולוגים כי בריה חוסל, וכפי שהתבטאה גולדברג: "בריה טבע במצר ברינג".
  • דמותו של הארכי-אויב של הסוצאנג, האדם שכולם מחונכים לשנוא, "עמנואל גולדשטיין" הינה תיאור מדויק של לאון טרוצקי הוא לייב דוידוביץ' ברונשטיין. יש הרואים משמעות לדמיון בין שמו לשמה של האנרכיסטית היהודית אמה גולדמן. כן יש מקבילות רבות בין תיאורו החיצוני של "האח הגדול" ובין תיאורו החיצוני של סטלין, הוא "שמש העמים".
  • התיאור לפיו המוני העם חיים בחרפת בערות ומכונים "פרולים" בעוד חברי המפלגה חיים חיי מחסור, כאשר העושר מצוי רק אצל חברי "החוג הפנימי" הוא תיאור של המתרחש בברית המועצות בשנים אלו, בהן הנומנקלטורה צברה כוח ועושר כאשר המוני מעמד הפועלים חיו בדוחק ובמחסור, והאיכרים מתו ברעב במסגרת הקולקטיביזציה שנכפתה עליהם.
  • עידודם של ילדים להלשין על הוריהם על "פשעים כנגד המפלגה" הוא מנהג שעודדה המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות, ומתואר בספר, ראו פאווליק מורוזוב.
  • המנהג המקובל בסוצאנג לפיו מנהיגי המפלגה (פרט לאח הגדול) נתפסים מעת לעת בבגידה, ומתוודים באופן פומבי על חטאם (לרבות נסיון לרצוח את האח הגדול, וקשירת קשר עם אויבים חיצוניים), הינו תיאור של המתרחש במפלגה הקומוניסטית במסגרת "הטיהורים הגדולים".
  • העיסוק הבלתי פוסק בסטטיסטיקה של נתוני ייצור, תוך פיברוק העובדות במטרה להראות גידול בלתי פוסק בתוצר, בעוד שבפועל ישנו מחסור במרבית המוצרים היומיומיים, הייתה תופעה מוכרת בברית המועצות.

גדולתו של הספר היא שגם לאחר קריסתה של ברית המועצות, עדיין יש בו בשורה ואמירה אנושית אוניברסלית, מעבר לביקורת על משטר זה או אחר. אף הספר "חוות החיות" כולל אנלוגיה של אחת לאחת עם המשטר הסובייטי (כאשר כל דמות בו הינה מקבילה לדמות היסטורית מן ההיסטוריה הסובייטית), ועדיין האמירה בספר "חוות החיות" לפיה "כל החיות שוות, אך ישנן חיות אשר שוות יותר" הינה בעלת עוצמה כביום שנכתבה.

הספר מושווה לעתים קרובות לספרו של אלדוס האקסלי, "עולם חדש מופלא", שגם הוא דיסטופיה ומתאר עולם טוטליטרי.

משמעות סוציולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאידך, לספר פרשנות סוציולוגית חשובה. מישל פוקו טען כי לשיח החברתי יש כללים, יש את שמותר לומר ויש את שאסור לומר. במובן זה ניתן לפרש את ספרו של אורוול כדוגמה למשטר השיח הפוקויני. יותר מכך, חוקרים חברתיים ובלשנים שונים טוענים כי השפה היא המעצבת את התודעה, לכן ספרו של אורוול מתאר טוטליטריות עמוקה וחוסר יכולת של הפרט להתנגד או להבין עד כמה תודעתו מעוצבת על ידי השלטונות. בסיס לפרשנות הסוציולוגית של הספר ניתן גם למצוא במאמרו של אורוול "פוליטיקה והשפה האנגלית" (Politics and the English Language), מאמר מ-1946 המקדים את 1984 ומביא מספר רעיונות מרכזיים של אורוול ביחס לקשר בין פוליטיקה לשפה.

משמעות פילוסופית ופסיכולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר דן בניגוד שבין המציאות הראלית למציאות הווירטואלית, הנוצרת כתוצאה משטיפת מח תעמולתית מתמדת, משיכתוב ועיוות ההיסטוריה, מסילוף השפה ומחדירת השלטון אל ד' אמותיו של הפרט (הטלסקרין). מתעוררת השאלה האם מציאות זו אכן קיימת. כששואל או'בריאן את וינסטון בחקירתו האם אירוע מסוים, ששונה, שופץ וסולף בדיעבד, אכן קיים לדעתו של וינסטון, משיב לו וינסטון: "אבל הוא קיים! הוא קיים! הוא קיים בזיכרון!", משיב לו או'בריאן: "אני איני זוכר אותו". דהיינו במציאות זו הזיכרון הוא דבר סובייקטיבי והעבר אינו דבר אובייקטיבי. השיא הוא בשאלתו של וינסטון: "האם האח הגדול קיים?" ותשובת או'בריאן: "ודאי שהוא קיים. המפלגה קיימת. האח הגדול הוא התגלמותה של המפלגה". מוסיף וינסטון ושואל: "האם הוא קיים במובן שאני קיים?". משיב או'בריאן: "אתה אינך קיים". וינסטון מצביע על הסימנים הפיזיים לקיומו: "נולדתי, אני עתיד למות, יש לי זרועות ורגליים... במובן זה האח הגדול קיים?" ותשובת או'בריאן: "אין לכך חשיבות. הוא קיים." פה באה שאלת השאלות של וינסטון: "האם עתיד האח הגדול למות אי פעם?" ותשובתו החותכת של או'בריאן: "ברור שלא. הדבר לא ייתכן".

האח הגדול הוא דמות וירטואלית שאין קץ לקיומה. במובן זה יש להבדיל בין האח הגדול לבין סטלין והיטלר שהיו אנשים ברורים ומוגדרים שהיה להם קץ. העניין כבר אינו רק ביקורת על הקומוניזם והנאציזם, אלא שאלת ממשותה של המציאות.

עיבודיו של הספר לקולנוע, לטלוויזיה ולמוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עובד לסרט קולנוע פעמיים. בשנת 1955 יצאה הגרסה הראשונה של הסרט בבימויו של מייקל אנדרסון, ובכיכובם של אדמונד אובריין וג'ן סטרלינג. גרסה זו צולמה בשחור לבן, וסטתה מאוד מעלילת הספר ומרוחו.

בשנת 1984 צולמה גרסה נוספת בבימויו של מייקל רדפורד, ובכיכוב ג'ון הרט, סוזנה המילטון וריצ'רד ברטון. גרסה זו הייתה נאמנה יותר לרוחו של הספר, והיא נחשבת לטובה יותר, בין היתר בשל משחקם המוערך של ג'ון הרט בתפקיד וינסטון סמית', ושל ריצ'רד ברטון (שזהו תפקידו הקולנועי האחרון) בתפקיד החוקר אובריאן. בפסקול הסרט שחובר על ידי צמד היוריתמיקס נכלל בין השאר השיר sexcrime שזכה להצלחה במצעדי הפזמונים. הבמאי טים ברטון מתכנן בימים אלו גרסה קולנועית חדשה לספר.

כמו כן עובד הספר לפחות פעמיים לסרט טלוויזיה. פעם אחת בשנת 1954 בבימויו של רודולף קארטיאר ובכיכובו של פיטר קושינג, ופעם נוספת בשנת 1964 בבימויו של כריסטופר מוראן ובכיכובו של דייוויד באק.

בשנת 1984, שודר בארצות הברית תשדיר פרסומת בשם "1984", אשר בוסס על הספר. התשדיר פרסם את מחשב המקינטוש של חברת אפל, אשר ביקשה להציג עצמה כ"גואל" מפני שליטתה של חברת יבמ בשוק המחשבים האישיים.

בשנת 1985 יצא הסרט ברזיל של הבמאי טרי גיליאם, שנעשה (בין היתר) בהשראת ספרו של אורוול.

ב-1974 הוציא הזמר דייוויד בואי סינגל בשם "1984" המבוסס ומושפע מספרו של אורוול. בואי הקליט שירים נוספים עבור מחזה המבוסס על הספר שהתכוון להפיק, ביניהם "Big Brother", אך אלמנתו של אורוול לא העניקה את אישורה לכך. בואי הכליל שירים אלה באלבומו "Diamond Dogs".

אחד מהרכבי הרוק של המוזיקאי הישראלי יוסי אלפנט נקרא "חדר 101", מונח מתוך "1984". ב-1996 הוציא מאיר אריאל את אלבומו "רישומי פחם". בחוברת של הדיסק נכתב מפורשות שהספר היה מקור השפעה לחלק מהרצועות.

התרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומו הראשון של הספר לעברית הופיע בשנת 1950. הספר תורגם על ידי יהודית אביטל והופיע בהוצאת "פלס", שהייתה למעשה סוכנות להפצת עיתונות חוץ. התרגום שהופיע שנה בלבד לאחר הופעת המקור באנגלית עורר הד רב. האנלוגיה לברית המועצות ולגרמניה הנאצית הייתה מובנת מאליה לקוראים באותם ימים. התרגום הנפוץ כיום של ג. אריוך (שם העט של המתרגמת ג'נטילה ברוידא) הופיע בהוצאת עם עובד ב-1971 ומאז הודפס במספר רב של מהדורות.

השפעותיו של הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לספר הייתה השפעה רבה על העולם של אחרי 1948, אשר נחשף לזוועת הדיקטטורה והטוטליטריות. הוא אף מונהג כספר חובה, בקורסים רבים למחשבה מדינית.

מעבר להשפעה הגדולה שהייתה לספר בהבנה שבבעיה שבצורת המשטר הקומוניסטית וצורות משטר טוטליטריות אחרות, טבע הספר גם חשש גדול בציבור מפני מעורבות יתר של השלטון בחיי האזרח הפשוט. המונח "האח הגדול" מוזכר לעתים תכופות, עד ימינו, בכל פעם שיש חשש שמדינה או חברה אוספת יותר מדי מידע על האזרחים. במובן זה, הקדים אורוול את זמנו, שכן ההבנה כי "ידע הוא כוח" והחשש מפני ניצולו לרעה, טרם היו חקוקים בתודעתו של הציבור.

השפעה נוספת הייתה ההבנה של הבעייתיות ב"כיבוס השפה", ובכך שהשיח משפיע על צורת חשיבתם של אנשים. בכך השתלב אורוול עם הזרם הפוסט-מודרני שקיבל תאוצה בזמנו, ואשר הוגיו (כדוגמת לודוויג ויטגנשטיין) ייחסו משמעות גדולה לשפה ולשימושיה בפילוסופיה (ראו למעלה - משמעות סוציולוגית).

לקראת שנת 1984 התעורר פחד לא רציונלי בציבור, מתוך חשש שמא "נגזר מראש" שבשנה זו יהיו דברים נוראים ואיומים, כמתרחש בספר. בישראל התווסף לכך באופן סמלי שמה העברי של השנה - תשמ"ד שחלק מהאנשים שינו וקראו את שמה 'תשד"מ' בשל ההקשר השלילי של השורש שמ"ד.

יצירה תרבותית בהשפעת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הספר "האם תמשיך ברית המועצות להתקיים עד 1984?", מאת הסופר הרוסי אנדרי אמלריק, שיצא בשנת 1970. בעת כתיבת הספר רצה אמלריק להכניס לשמו של הספר את שנת 1980, אך לבסוף שינה אותו ל-1984, כדי לתאמו עם תחזיתו האפוקליפטית של אורוול.
  • יוצרי הסרט "חיים של אחרים", העוסק במשטר הטוטליטרי בגרמניה המזרחית, בחרו שהעלילה תתרחש בשנת 1984.
  • תוכנית המציאות "האח הגדול" קיבלה את שמה בהשראת הספר.
  • "תולעת יעקב ודוד ישמעאל" - ספר שיצא לאור בישראל בהקשר לתוכנית ההתנתקות, בו עורך המחבר שיחות עם אורוול על המצב בישראל בשנות האלפיים ומשווה אותו לעולם שבספר.
  • הרומן "האח הקטן" מאת קורי דוקטורוב, שמתאר מציאות מדומה בארצות הברית כיום, כשהמשטרה\ממשלה מקימה בסן פרנסיסקו משטר טוטאליטרי, במטרה "לשמור על הביטחון" כתגובה לאירוע טרור שהתרחש בעיר.
  • האלבום Diamond Dogs של דיוויד בואי נכתב בחלקו בהתחלה כעיבוד מוזיקלי לספר, אך לאחר שלא קיבל את האישור מאלמנתו של אורוול להפקה הזו הוא כלל את השירים שנכתבו כבר באלבום שלו שמבוסס באופן חלקי על הספר, ושואב ממנו הרבה מאוד השראה.
  • נאמר כי אלבום המוזיקה "The Resistance" של להקת Muse נוצר בהשראת הספר‏[2].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתוצאה מכך המושג "חדר 101" משמש בתרבות הפופולרית כדי לתת משמעות מפחידה למשהו שאחרת יכול היה להיות דבר רגיל לגמרי.
  2. ^ סולן להקת Muse מספר על ההשראה ששאב מ-1984