Ab urbe condita

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פקטיאנוס, אוזורפטור שמרד כנגד פיליפוס, טבע מטבע לרגל חגיגת האלף השני לתולדות העיר. האנטוניניאנוס נושא את הכיתוב ROMAE AETER AN MIL ET PRIMO: "לרומא הנצחית, בשנתה האלף ואחת".

Ab urbe condita הוא ביטוי לטיני שמשמעותו היא "לייסודה של העיר [רומא]", אירוע המיוחס באופן מסורתי לשנת 753 לפנה"ס. מספר היסטוריונים רומיים עשו שימוש בביטוי כשיטת תיארוך לתולדות העיר, אולם השימוש בשיטה לא היה גורף. שיטות תיארוך נפוצות יותר ציינו את שמותיהם של שני הקונסולים שכיהנו באותה שנה (לאחר סיום תקופת המלוכה וייסודה של הרפובליקה הרומית) או את שנת שלטונו של הקיסר.

התאריך המקובל להיווסדה של רומא, 21 באפריל 753 לפנה"ס, חושב בידי וארו, שקבע כי השנה הראשונה בה כיהנו קונסולים (שכהונתם שימשה לתיארוך כאמור) הייתה שנת "245 להיווסדה של העיר". בכך קיבל וארו את חישוביו של דיוניסיוס מהליקרנסוס שקבע כי המלוכה הרומית נמשכה 244 שנים מייסוד העיר. על אף שאין תימוכין מדעיים לתיקוף זה, ואף הוצעו תיארוכים שונים, התקבע תיארוכו של וארו כמקובל.

ציון היווסדותה של רומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מימיו של הקיסר קלאודיוס (מלך 41 - 54) ואילך, חישוביו של וארו את קורות הימים קנו להם אחיזה והתבססו על פני חישוביהם של אחרים בני זמנו. ציון היווסדה של רומא הפך לכלי תעמולה אימפריאלי חשוב החל מחגיגות הפאר שערך קלאודיוס בשנת 48 לרגל 800 שנה להיווסדה. חגיגות דומות ערכו הקיסרים אדריאנוס ואנטונינוס פיוס בשנים 121 ו-147-148 בהתאמה. בשנת 248 ערך פיליפוס הערבי את משחקי המאה לחגיגות שנת האלף של רומא.

לאחר התנצרותה של האימפריה הרומית, ובמיוחד לאחר ימיו של קרל הגדול, התבססה ספירת הנוצרים כמערכת התיארוך המועדפת.