S&P 500

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ביצועי המדד משנות ה-50 עד תחילת המאה ה-21

מדד S&P 500 כולל מניות של 500 תאגידים, רובם אמריקאים. המדד הוא המפורסם ביותר מבין המדדים המנוהלים על ידי סטנדרד אנד פורס (Standard & Poor's), חטיבה של חברת McGraw-Hill. ‏ S&P 500 מיוחס לא רק למדד אלא גם אל 500 התאגידים הנמצאים בו.

מדד S&P 500 מהווה חלק ממדד ה-S&P 1500 ו-S&P Global 1200.

כל המניות במדד הן של חברות ציבוריות גדולות הנסחרות בבורסות האמריקאיות הראשיות כמו הבורסה לניירות ערך בניו יורק ונאסדאק. אחרי מדד דאו ג'ונס, S&P 500 הינו המדד הנצפה הרחב ביותר של מניות אמריקאיות גדולות. המדד נחשב כאינדיקטור עבור הכלכלה האמריקאית והוא רכיב באינדקס של האינדיקטורים המובילים. הוא מסומן לעתים עם הסימול SPX, ויכול להופיע עם קידומת (^) או עם סימן הדולר ($).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני 1957, עיקר מניות מדד S&P התבססו על 90 חברות, והמדד פורסם על בסיס יומי. מדד רחב יותר של 423 חברות פורסם בתדירות שבועית. ב-4 במרץ 1957, מדד זמן-אמת רחב יותר, S&P 500, הוצג לציבור. הצגה זו התאפשרה בעקבות התקדמות מערכות המחשוב בתעשייה אשר אפשרו למדד לחשב ולפזר בזמן-אמת (ראו Detailed Timeline).

ה- S&P 500 בשימוש רחב כאינדיקאטור של שוק רחב, מאחר שהוא כולל גם מניות "צמיחה" (אשר מנפחות ואז מצמצמות מחזור כספי בבועת מניות הטכנולוגיה) ומניות פחות "נדיפות"; המדד כולל גם מניות מבורסת הנאסדאק ומהבורסה לניירות ערך של ניו יורק. המדד, בשיאה של בועת מניות הטכנולוגיה הגיע לשערי כל הזמנים של 1527.46, ויומי של 1553.11, ב-24 במרץ 2000. לאחר מכן, המדד הפסיד כ-50% מערכו כאשר נעצר ב-800 ביולי 2002 והגיע לשפל תוך-יומי של 768.63 ב-10 באוקטובר 2002. מאז שוק המניות האמריקאי התאושש. בכל אופן, במהלך השבוע של ה-2 באוקטובר 2006, כאשר מדד הדאו ג'ונס קבע שיאים חדשים לראשונה מזה 7 שנים, מדד ה- S&P 500 נשאר מתחת לרמות השיא. נכון לאפריל 2007, המדד נשאר מתחת לשיא כל הזמנים, למרות שהשיג סגירה של 1,484.35 נקודות בפעם הראשונה מזה 6 שנים ב-20 באפריל 2007.

מבחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכיבי המדד נבחרים על ידי ועדה. באופן דומה למדד הדאו ג'ונס, אבל שונה מאחרים כמו ראסל 1100, אשר מבוסס על מערכת חוקים.

המדד חייב לכלול מספר מסוים של חברות לא אמריקאיות (11 נכון ל-19 בספטמבר 2006). קבוצה זו כוללת חברות אמריקאיות לשעבר אשר כיום מאוגדות מחוץ לארצות הברית, ובעבר היו אמריקאיות והורשו להישאר במדד, וחברות אשר לא התאגדו בארצות הברית. בייחוד, לאחר מיזוג דיימלר קרייזלר, המדד לא אפשר לחברת אחרות להצטרף.

הועדה בוחרת את החברות במדד באופן המייצג את מגוון התעשיות בכלכלה האמריקאית. בנוסף, חברות אשר אינן נסחרות ציבורית (כאלו בבעלות ציבורית או קרנות) ומניות אשר אינן בעלות נזילות , לא מתווספות למדד – דוגמה ידועה הינה מנית ברקשייר האטאווי, אשר נכון ל-3 באפריל 2006 הייתה בעלת שווי שוק גדול יותר מ-12 חברות המדד, אשר היו בעלי מחיר מניה גדול יותר מ-100000 דולר, מה שהקשה על המסחר. לעומת זאת, רשימת Fortune 500 מנסה להציג רשימה של 500 החברות הציבוריות הגדולות ביותר בארצות הברית לפי הכנסה ברוטו, מבלי להתייחס לנזילות, ומבלי לכלול חברות המתאגדות מחוץ לארצות הברית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]