בטי בופ

בטי בופ (באנגלית: Betty Boop) היא דמות מצוירת שהופיעה בסדרת סרטים שהופקו על ידי מקס פליישר והופצו על ידי סרטי פרמאונט.

בשל מיניותה המוחצנת הייתה בטי בופ להיט בשנות ה-30 של המאה ה-20 ונותרה סמל מין עד ימינו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטי בופ הופיעה לראשונה על האקרנים ב-9 באוגוסט 1930 בסרט ההנפשה "הכלים המסוחררים" (Dizzy Dishes), השישי בסדרת "סרטי ההנפשה המדובבים" (Talkartoon) של פליישר.

דמותה נוצרה על ידי האנימטור גרים נטוויק (שעבד גם עבור אולפני וולט דיסני ואולפני אב אייוורקס), והייתה מבוססת על דמותה של הזמרת והשחקנית הלן קיין. אם כי יש המייחסים את ההשראה לדמותה לשחקנית קלרה בואו^[1].

במקור הייתה הדמות כלב פודל, דמות שדובבה על ידי שחקניות רבות עד שבשנת 1931 מיי קווסטל קיבלה את התפקיד והמשיכה לדבב את הדמות במשך כל הסדרה.

בשנת 1932 השתנתה הדמות והפכה לאנושית בסרט ההנפשה "רותי סמרטוטי" (Any Rags), בהמרת אוזני הפודל בעגילים ארוכים, והפרווה בתסרוקת מתולתלת.

בסרטים היא נקראה "ננסי לי" (Nancy Lee) או נן מקגרו (Nan McGrew) – בתפקידי חברתו של גיבור הסרטים בימבו.

משנת 1931 הופיעה לראשונה בשם "בטי" בסרט "Betty Coed", אולם בשנת 1932 הופיע לראשונה השם המלא "בטי בופ" בסרט "Stopping the Show".

בטי כסמל מין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו של מקס פליישר, דייב, המשיך לפתח את דמותה של בטי, אשר הגיעה לשיא פיתוחה בסרט "מיני דה מוצ'ר" משנת 1932.

דמותה של בטי הייתה חלוצית בהיותה דמות ההנפשה הראשונה המייצגת אישה מינית. דמויות נשים אחרות היו קיימות באותה תקופה, אולם לא ייצגו נשים כאובייקט כזה (ולרוב הופיעו כבעלי חיים, לדוגמה: מיני מאוס).

בטי בופ התגאתה במיניותה – בלובשה שמלה וביריות. החזה שלה היה מודגש, ולרוב הוצגה עם מחשוף עמוק. במהלך רבים מסרטיה ישנן סצנות בהן דמויות אחרות מנסות "להציץ לה" בעת שהחליפה בגדים. סרט ידוע אחר הוא "אי הבמבוק של בטי בופ" ("Betty Boop's Bamboo Isle") בו רוקדת בטי את ריקוד ההולה בלבוש ליי עשוי עשב.

יחד עם זאת, דאגו המנפישים לשמור על "תמימותה" בשל היות הדמות בת 16 בלבד, רשמית.

הסרטים היו ייחודיים בשל הפסקול שלהם שכלל מוזיקת ג'אז אשר נוגנה על ידי תזמורות, לואי ארמסטרונג, רודי ואלי ודון רדמן.

בשל ייחודה של הדמות הפכו הסרטים פופולריים ביותר. הזמרת הלן קיין, אשר היוותה השראה לדמות, תבעה את האולפנים בשל גנבת "דמותה", אולם הפסידה במשפט לאחר שפליישר הוכיח שהביטוי "בופ אופ או דופ" נאמר על ידי זמרות גם לפני הופעותיה של קיין.

בטי בופ לאחר עיבוד בהתאם לקוד הייז, יחד עם הדמות הנרי בסרטי "Betty Boop with Henry, the Funiest Living American" משנת 1935.

אילופה של בטי הסוררת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיניותה המודגשת של בטי היא שהביאה לנפילתה. הצנזורה העצמית שהפעילו אולפני השידור הפכו את שמלתה לארוכה והעלימו את מחשופה של בטי בשנת 1934. בסרטים המאוחרים הפכה בטי לעקרת בית עם כלב קטן בשם פאדג'י.

האנימטורים ניסו ליצור עניין בסדרה עקב הירידה בפופולריות שלה על ידי ציוות דמויות הנפשה נוספות לבטי. אחת מאותן דמויות, פופאי, זכתה בהמשך לסדרה משלה ולהצלחה רבה.

בשנת 1939 הופסקה סדרת הסרטים של בטי.

בטי בופ – החל מאמצע המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת שידורי הטלוויזיה בארצות הברית בשנות ה-50, שידורים חוזרים של סרטי בטי בופ הביאו לפופולריות חוזרת של הסדרה.

הסרטים הוצגו שוב בשנות ה-60 וזכו לפופולריות מטעמי נוסטלגיה. ניסיונות להוסיף צבע לסדרה (ששודרה במקור בשחור-לבן) זכו לביקורות רבות.

בשנת 1974 יצא לאקרנים סרט המקבץ את הידועים מבין סרטי הדמות ונקרא "The Betty Boop Scandals of 1974". אוסף נוסף יצא לאקרנים בשנת 1980 בשם "Hurray for Betty Boop", כשבאוסף זה הושם דגש על הסרטים המוקדמים של בטי, בצורתה המינית יותר.

בשנת 1988 הופיעה לראשונה הדמות בסרט חדש, "מי הפליל את רוג'ר רביט". שמועות רמזו על כך שבאחת הסצנות ישנה תמונה של בטי בעירום, אולם אין לשמועה ראיות, ובדיקה של גרסת הווידאו לא מצאה תמונה כזו.

בשנת 1994 נבחר הסרט משנת 1933, "שלגיה" (להבדיל מהסרט של אולפני וולט דיסני משנת 1937 שנקרא "שלגיה ושבעת הגמדים"), שבו כיכבה בטי בופ, להיכלל באוסף הסרטים השמור בספריית הקונגרס.

דמותה של בטי בופ משמשת השראה לדמות תות בראונסטיין מסדרת האנימציה דירת המצוירים. בראונסטיין היא גרסה מעוותת של בטי בופ, אשר סובלת מבעיות של עודף משקל, אלכוהוליזם ונטיות אובדניות.

דמותה של אליס אנג'ל ממשחק האימה "בנדי ומכונת הדיו" מבוססת באופן ישיר על בטי בופ ויחד איתה יתר הדמויות מהמשחק מבוססות על דמויות מהסרטים של מקס פליישר