זאב וולף מצ'רני-אוסטראה

**זאב וולף מצ'רני-אוסטראה**
מקום קבורה	בית הקברות היהודי העתיק בטבריה
פטירה	1823
תקופת הפעילות	?–1823
רבותיו	דב בער ממזריטש, משולם פייבוש הלר
תלמידיו	מנחם מנדל הגר (קוסוב), דוד שלמה אייבשיץ
צאצאים	ציזיא חנה מזל

רבי זאב וולף מצ'רני-אוסטראה (נפטר ה' באדר תקפ"ג (1823)), היה אדמו"ר בדור השלישי של תנועת החסידות, מתלמידי המגיד ממעזריטש. ב-1798 עלה לארץ ישראל וחי בה 25 שנה עד לפטירתו.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרבי נפתלי צבי. כיהן כרב וכאדמו"ר בעיר צ'רני-אוסטראה ובקופיל הסמוכה. היה תלמידו של המגיד ממזריטש ושל רבי משולם פייבוש מזברז'. נטל חלק במאבק על השחיטה החסידית הנפרדת.^[1]

בקיץ תקנ"ח (1798) עלה לארץ ישראל. בקושטא בדרכו לארץ נפגש עם רבי נחמן מברסלב^[2] ישב תחילה בחיפה^[3] ומאוחר יותר בטבריה. במכתב לתלמידו רבי מנחם מנדל מקוסוב, הוא מתאר את מצבו בתקופה זו: "...ובפרט בעיתים הללו אחר שנות ראינו רעה תקנ"ח ותקנ"ט שנשארנו מעט מהרבה שנסתלקו צדיקים מופלגים קדושי עליון, גם עלו תקפו צרות שבשני ימים תקיפן זה אחר זה היה עלי דבר וחרב, מאוד מאוד צריך לעורר לתשובה, ובפרט בארצנו הקדושה ששם צדק ילין בה...".^[4]

אחר פטירת חברו רבי אברהם מקאליסק בשנת ה'תק"ע (1810) מילא את מקומו בהנהגת החסידים בטבריה ועמד בקשרי מכתבים עם ראשי תנועת החסידות בחוץ לארץ כדי שהללו יתמכו כלכלית ביישוב החסידי בארץ.^[5]

רבי זאב וולף נפטר בה' באדר תקפ"ג (1823), ונטמן בבית העלמין העתיק בטבריה, בסמיכות לרבי אברהם מקאליסק. אשתו נפטרה בשנת 1837. בתו, בנו וכלתו נספו ברעש הגדול בצפת באותה שנה.

מכתבו של רבי אשר מסטולין (הראשון) אליו נדפס בסוף הספר "בית אהרן". מעט מדברי תורתו נדפסו בהקדמת הספר "מנורת זהב" ובקונטרס "אור צדיקים". דברי התורה המעטים המובאים בשמו נאספו לספר "תקיפא דארעא דישראל" הכולל גם את תולדות חייו.

תלמידיו ושושלתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתנו וממלא מקומו בעיר צ'רני-אוסטראה, רבי ישראל אברהם מז"ל לאחר פטירתו המשיכו חסידים לנסוע לאשתו, בתו של הרב זאב וולף, ציזיא חנה מזל.
תלמידו המובהק, רבי מנחם מנדל מקוסוב, אבי שושלת חסידות ויז'ניץ. באחת מאיגרותיו כתב לו רבי זאב: "שיתחדש המלוכה שלו, שלא יזוז ממנו, מבניו ומבני בניו, עד עולם".
הרב דוד שלמה אייבשיץ, בעל "לבושי שרד" ו"ערבי נחל", שעלה גם הוא לארץ ישראל.